אפל נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ הגב' מאיה אב-גנים ויינשטיין אשר קבעה למבקש צו חיוב בתשלומים של 400,000 ₪ לחודש . כב' הרשמת דחתה את בקשתו של המבקש להותיר את צו החיוב בתשלומים על סך של 50,000 ₪ , כפי שנקבע ביום 6.6.10 .

טענות המבקש הן כי שגתה כב' הרשמת בהחלטתה על אי הפחתת שיעור התשלומים ובכך שלא השאירה את צו החיוב בתשלומים על סך של 50,000 ₪. שכן, לטענתו, הקביעה לפיה שיעור התשלומים יועלה ל- 400,000 ₪, החלטה שניתנה ביום 6.6.10, התבססה על עסקה עתידית שצפה המבקש שיוכל לבצע לגבי קרקעות שמצויות בבעלותו החלקית, על דרך שרשור חברות. בפועל עיסקה זו לא יצאה לפועל מחמת כך שהוחלט על הפחתת מס' היחידות שניתן יהיה לבנות על אותם מקרקעין מ- 750 ל- 276.

המבקש טוען איפוא כי החלטת כב' הרשמת שלא להשאיר את הצו על סך של 50,000 ₪, נסמכה, לפי האמור בה, על 2 אדנים, האחד, חלף זמן מספיק ממתן פסה"ד ומאז ההחלטה הקודמת של כב' הרשמת ( 6.6.10) כדי לממש את הנכסים. השני, העובדה שהמבקש משלם חובות אחרים בסכומים גבוהים ובין היתר הגיע להסכמה עם אחד מנושיו לתשלום 1,800,000 ₪. המבקש טוען כי ב- 2 קביעות אלה שגתה כב' הרשמת ולפיכך יש לבטל את החלטתה ולהותיר את הצו על סך של 50,000 ₪. לדבריו, הוא עשה כל שניתן כדי לממש את הנכס בגבעת שמואל ואולם ניסיונותיו לא צלחו עקב הפחתת מס' היחידות שניתן יהיה לבנות על המקרקעין. גם ההסדר אליו הגיע עם הנושה הנוסף לתשלום בסך 1,800,000 ₪ התבסס על מכירת אותו נכס בגבעת שמואל ומשלא נמכר הנכס, הוא לא עמד באותו הסכם ובפועל לא פרע את החוב לאותו נושה. לטענת המבקש שיעור התשלומים נקבע ללא חקירת יכולת כלל. לדבריו, הדיון שהיה ביום 6.6.10 לא היה דיון בחקירת יכולת אלא בסעדים אחרים שביקשה הזוכה.

המשיבה טוענת כי למעשה מדובר בהחלטה על תשלומים שניתנה כבר ביום 6.6.10 לפיכך מועד הערעור עליה כבר חלף. לא ניתן להגיש בר"ע בחודש דצמבר 2010 על החלטה זו מיום 6.6.10. לגופו של ענין טוענת המשיבה כי ביום 6.6.10 נערכה למבקש חקירת יכולת, המבקש עצמו בבקשות מאוחרות יותר התייחס למה שהיה באותו דיון כחקירת יכולת. באותו דיון הוחלט על צו חיוב בתשלומים מדורג. הצו ניתן בצורה מדורגת על מנת לאפשר למבקש לממש נכסיו, לרבות הנכס בגבעת שמואל אך לא רק נכס זה. לדבריה, מדובר באיש אמיד בעל נכסים מרובים כאשר הוא עצמו הצהיר בהליכים שונים על ריבוי נכסיו, ללא קשר לנכס בגבעת שמואל דווקא. המשיבה טוענת עוד כי החלטת כב' הרשמת לא נסמכה על 2 האדנים שציין המבקש בלבד. בפירוש נכתב בהחלטה שהיא מבוססת על הטיעונים שהעלתה המשיבה בתשובה לבקשת המבקש, טיעונים אשר כללו ראיות לפיהן המבקש בעל נכסים משמעותיים וכן שהוא פרע חובות רבים ובסכומים משמעותיים בפרק הזמן שחלף. כמו"כ הוכח כי למרות שהמבקש טען שהכנסתו היא 5,000 ₪ לחודש בלבד, נעשו פעולות בחשבון הבנק שלו במאות אלפי שקלים בכל אחד מהחודשים שחלפו מאז הדיון ביום 6.6.10.

הצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות, לאחר שאפשרתי למבקש להעיר לטענות המשיבה.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה שיש לדחות את הבקשה ואלה נימוקי:

1. למעשה ההחלטה אשר קבעה את צו החיוב בתשלומים על סך 400,000 ₪ ניתנה כבר ביום 6.6.10 ולפיכך המועד להגשת בר"ע עליה חלף זה מכבר. הבקשה הנוכחית של המבקש היתה להשאיר את התשלום על סך של 50,000 ₪ ללא ההגדלה שנקבעה כבר ביום 6.6.10 בקשה זו נדחתה ואולם נימוקי הבקשה מתייחסים לסכום שנקבע בהחלטה מיום 6.6.10.

2. לגופו של ענין, לא נמצא כל פגם בהחלטת כב' הרשמת. כידוע, התערבות ערכאת הערעור בשיעור תשלומים שנקבעו על ידי רשם ההוצל"פ תיעשה אך במקרים חריגים. המקרה שבפני אינו כזה. ביום 6.6.10 נערכה למבקש חקירה ולאחריה התאפשר למבקש להגיש שאלון ומסמכים. מדובר בדיון ארוך בו פרס המבקש את מלוא יכולתו ונכסיו. בהחלטה ניתנה למבקש שהות (על אף שהיה בידיו כבר די זמן ממתן פסק הדין נגדו) לממש נכסים על מנת לשלם את חובו.

3. ההחלטה מיום 6.6.10 אשר קבעה כי ממועד מסויים יועלה שיעור התשלומים ל- 400,000 ₪ לא נסמכה דווקא על מימוש הנכס בגבעת שמואל. אמנם המבקש העיד כי נכס זה עומד בפני מימוש ואולם ההחלטה לא נקבה דווקא בנכס זה כנכס שימומש ויביא לפרעון החוב. ניתן היה לממש נכסים אחרים או אף את מניות המבקש או חלקן בחברות שדרכם מוחזקים הנכסים שלטענת המבקש עצמו שווים מאות מליוני שקלים או שהוא אמור לקבל בגינם פיצויים במאות מליוני שקלים. לפיכך אין בעובדה שהנכס בגבעת שמואל לא מומש להביא בהכרח להשארת צו החיוב על כך של 50,000 ₪.

4. החלטת כב' הרשמת שעליה מבוקשת הרשות לערער נסמכה גם על יתר טענות המשיבה. המשיבה הראתה כי במהלך התקופה מאז החקירה עברו בחשבונות הבנק של המבקש עשרות ואף מאות אלפי שקלים מידי חודש. סכומים אלה לא מתיישבים עם טענת המבקש לפיה הכנסותיו החודשיות הן כ-5,000 ₪ לחודש בלבד.

התוצאה מכל האמור הוא כי החלטת כב' הרשמת ניתנה על סמך חקירה שבוצעה למבקש ועל סמך מסמכים שהומצאו בעקבות אותה חקירה בין על ידי המבקש ובין על ידי המשיבה. התוצאה של חיוב התשלומים של 400,000 ₪ מבוססת היטב בחומר שהוצג בפני כב' הרשמת ולא ניתן לאמר שנפלה בהחלטת כב' הרשמת טעות יסודית ובסיסית המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור בהחלטה על צו חיוב בתשלומים, התערבות שכאמור תיעשה רק במקרים חריגים המצדיקים זאת.

הבקשה לרשות ערעור על החלטת כב' הרשמת נדחית ואני מחייב את המשיב בהוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. יש להעביר לב"כ המשיבה את סכום הערבון שהפקיד המבקש להבטחת הוצאות הבקשה.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ' אדר א תשע"א, 24 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה