אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אעלימי נ' מדלג

אעלימי נ' מדלג

תאריך פרסום : 04/12/2010 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חדרה
29091-11-10
02/12/2010
בפני השופט:
נאסר ג'השאן

- נגד -
התובע:
נזאר אעלימי
הנתבע:
נור מדלג

החלטה

1.זוהי בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב. בבקשתו טען המבקש, כי בשל יחסי ידידות ששררו בין הצדדים, הלווה המבקש למשיב כספים המסתכמים בסך 18,398 ₪. לטענת המבקש, המשיב אינו משיב את הסכומים שלווה ואף התוודה בפני המבקש כי בכוונתו לברוח מן הארץ או לעזוב אותה לתקופה ממושכת. כמו-כן טוען המבקש, כי למשיב אין כל נכסים או זכויות בארץ מהם ניתן להיפרע, במידה ויברח מן הארץ.

2.לבקשתו, צירף המבקש שוברי העברה המעידים על העברת סכום התביעה לידי המשיב. עיון בשוברי ההעברה מלמד כי סכומי כסף הועברו ע"י המבקש לידי המשיב, כאשר כל ההעברות בוצעו למצריים.

3.ביום 16.11.2010 נעתרתי לבקשת המבקש כאשר ניתן על ידי, במעמד צד אחד, צו ארעי לעיכוב יציאתו המשיב מן הארץ עד לדיון בבקשה, חרף האמור בתקנה 348 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן : "התקנות"), הקובעת, כי לא יינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא אם עלה סכום התביעה על סך 50,000 ₪ מלבד מקרים שבהם שוכנע בית המשפט בקיומם של טעמים מיוחדים.

4.המשיב לא הגיש תגובה מטעמו ולישיבת יום 30.11.2010 התייצבו הצדדים. המבקש נחקר על תצהירו. המשיב העיד, ולאחר מכן נחקר ע"י המבקש.

דיון הוכרעה

5. הכלל הוא כי "עיכוב יציאה מן הארץ הוא סעד קיצוני שתוצאתו המעשית היא הגבלה חמורה על חופש התנועה של הנתבע העלולה לגרום לו לפגיעה בזכות חוקתית מהמעלה הראשונה" (א. גורן סוגיות בסדר דין האזרחי, (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 548) ולפיכך על בית המשפט להשתמש בסעד זה בזהירות. בית המשפ1ט יעניק סעד זה, כאשר שוכנע על בסיס ראיות מהימנות כי המשיב עומד לצאת הארץ לתקופה ממושכת ולאחר שבית המשפט מצא שכל יסודות התקנה הנ"ל התמלאו (ראו רע"א 6424/98 דוד נ' מפרק דגני עמירים בע"מ, פ"ד נג(1) 280; רע"א 18/89 פיכמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מב(4) 513, 517).

6.התנאים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ עפ"י התקנות הם אלה: קיומן של ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה (תקנה 361 (א) לתקנות); קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של "חשש סביר" שהמשיב עומד לצאת את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, והתנאי השלישי הוא כי יציאת המשיב מן הארץ תכביד "באופן ממשי" על קיום ההליך או ביצוע פסק הדין (תקנה 348 (א) לתקנות).

7.לשלמות התמונה יצויין, כי מתקין התקנות קבע כלל לפיו, בשל מהות הצו לא יינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ "אלא אם כן עלה שווי התביעה על חמישים אלף ₪" (תקנה 348(ג) לתקנות). לכלל הנ"ל נקבע חריג באותה תקנה והוא קיומם של טעמים מיוחדים.

8.לאחר ששמעתי את הצדדים, נראה כי המבקש לא הוכיח ולו אחד התנאים האמורים לעיל. המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי קיים חשש סביר שהמשיב עומד לצאת את הארץ. כמו-כן לא הוכח בפניי כי יציאת המשיב מן הארץ עלולה להכביד "באופן ממשי" על קיום ההליך או ביצוע פסק הדין לטובת המבקש, ככל שיינתן. כך או כך, לא מצאתי, לאחר ששמעתי את הצדדים ולאור האמור להלן, כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים חריגה מן הכלל שנקבע בתקנה 348(ג), ולפיו לא יינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ בתביעה שסכומה נופל מ-50,000 ₪.

9.באשר לראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה: המבקש לא גילה בבקשתו, כי בינו לבין המשיב התקיימה מערכת יחסים עסקית, במסגרתה העביר המבקש לידי המשיב כספים על מנת שהמשיב יקים עבורו משרד בקהיר (ראו הודאת המבקש, כי בינו לבין המשיב היה קיים קשר עסקי בעמוד 3 שורה 19 לפרוטוקול וכן הודעות דוא"ל שצורפו מש/1). משום מה לא בא זכרו של קשר עסקי זה בבקשה למתן צו זמני, למרות שראוי היה כי המבקש, הבא בשערי בית המשפט בבקשה לקבלת סעד דרסטי, יגלה את מהות היחסים בין הצדדים ויגלה כי הועברו למבקש כספים לצורך הקמת המשרד, ויבחין בין כספים אלה לבין כספים שהועברו לטענת המבקש כ-"סיוע לחברו המשיב". לעניין חובתו של בעל דין הבא בשערי בית המשפט לדרוש סעד במעמד צד אחד, קובע בית המשפט העליון כי "מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלבנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלבנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט. השאלה אם היתה העלמת עובדות אם לאו צריכה להשקל מנקודת המוצא של יום הגשת הבקשה ואין לפסוק בה בדיעבד על יסוד ניתוח מדוקדק של העובדות וההלכות המשפטיות" (ראו רע"א 4196/93 - שפע בר ניהול ושירותים נ' שפע מסעדות ייצור פד מז(5) 165 בעמ' 166-167 ).

10.נוסף על אמור לעיל, אציין כי משנגלתה לעיני בית המשפט מערכת יחסים סבוכה החורגת ממערכת היחסים כפי שהוצגה ע"י המבקש ("מתן הלוואה לחבר"), ומשלא טרח המבקש להציג בפני בית המשפט תמונה שלמה ממנה יוכל ללמוד על הכספים שהעוברו במסגרת היחסים העסקיים ועל אלה שהועברו "כעזרה לחבר", נפגעה גרסת המבקש באופן מהותי והדבר מטיל ספק באיכות הראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. משלא הובאה ע"י המבקש התמונה בשלמותה, ומשטען המשיב כי כספים אלה עברו כחלק מן הסכומים שהעביר המבקש לשם הקמת משרדו בקהיר, יש בכך כדי לפגוע בגרסת המבקש ולהעמיד בסימן שאלה את קיומן של ראיות לכאורה להוכחת עילת תביעה כנגד המשיב.

11.אפילו אניח קיומן של ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה, לא השתכנעתי כי המשיב עומד לצאת מן הארץ לצמיתות. המבקש טען לחשש נקודתי כי המבקש יברח למצריים לאור העובדה, כי הוא הקים משפחה שם, ואולם בכפיפה אחת, מודה המבקש כי הוצא צו גירוש כנגד המשיב ע"י רשויות המדינה שם, וכי אין המשיב מצליח לקבל אשרת כניסה למצרים (ראו דברי המבקש בעמוד 4 שורה 4-7 וכן בעמוד 5 שורות 14-19 לפרוטוקול). החשש הנקודתי הנ"ל, עליו הצביע המבקש, אינו קיים עוד, לאור גרסתו המבקש עצמו (גרסה שאושרה ע"י המשיב- ראו עדותו של המשיב בעמוד 4 שורה 18 לפרוטוקול) .

12.כך או כך, אפילו אניח כי המבקש מקיים עסקים במצריים, וכי יש לו משפחה שם, אין הדבר מוכיח, כי אכן יש לו כוונות לברוח מן הארץ, או לעזוב את הארץ לצמיתות. הוכח בפניי כי למבקש משפחה בארץ ולא הובאה ראיה קונקרטית, ממנה אוכל להסיק כי המבקש מתכוון לעזוב אתה ארץ.

13.בנוסף, לא הוכח בפניי כי יציאת המבקש את הארץ יש בה כדי להכביד "באופן ממשי" על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין (תקנה 348 (א) לתקנות). המשיב קיבל כתב התביעה, הא שכר עו"ד שמייצבו בהליך וככל שיצא מן הארץ, ולא יתייצב לדיונים יהיה התובע זכאי לקבל כנגדו פסק דין. בנוסף, לא הובאה בפניי כל ראיה על שום מה יציאת המבקש אל מוץ לגבולות המדינה תכביד על ביצוע פסק הדין שיינתן.

14.כאמור, ולאור סכום התביעה ולאור הוראות תקנה 348 (ג) הנ"ל והאמור לעיל, הגעתי למסקנה אין זה המקרה שבו יגביל בית המשפט את זכות יציאתו של המשיב מן הארץ, ועל כן הבקשה נדחית.

15.משלא הוגשה תגובה ע"י המשיב, ישלם המבקש למשיב הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"א, 02 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ