אס.בי.איי גרופ אל.אל.סי נ' גטר

פסק דין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט סובל) שניתן בערעור על החלטת כב' רשם ההוצל'פ ג'ובראן שאדי מיום 29.8.12 בתיק הוצל'פ 0174825119 במסגרתה נדחתה טענת המשיב להכריז כי אין עליו לבצע פסק דין שניתן נגדו ביום 14.1.10 על ידי בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ברקוביץ) – להלן פסק הדין המבוצע.

בפסק הדין נושא הבר'ע נקבע כי אין המשיב צריך לקיים את פסק הדין המבוצע ואשר הורה לו לפרק תוספות בניה בכל הנוגע לתוספת בניה המכונה "המבואה", היות והמחלוקת בין הצדדים סבה על שטח שהוסב למטבח ולא היתה מחלוקת ביחס לשטח הקרוי "מבואה".

המבקשת היא הבעלים של בנין ברח' הרצל 27 בתל אביב שאת הזכויות בו רכשה מבעלים קודמים – בית אבות ליאון רקנטי. בין המשיב לבעלים הקודמים נכרת הסכם שכירות בלתי מוגנת וכן זכרון דברים הרלבנטי לעניננו.

על פי זכרון הדברים רשאית המבקשת לבטל את הרשות שנתנה למשיב לעשות שימוש בתוספת בניה שנעשתה על ידי המשיב ונקראה בזכרון הדברים החדר הנוסף, ולדרוש את פירוקה. פסק הדין קיבל עמדה זו.

פסק הדין המבוצע מבוסס אך ורק על פרשנות זכרון הדברים שנחתם בין המשיב לבעלים הקודמים ונקבע בו באופן נחרץ וחד משמעי כי לשון זכרון הדברים פשוטה וברורה וכי סעיף 8 שבו מקנה לתובעת זכות להודיע על ביטול הרשות. לפיכך ניתן הסעד המבוקש המורה למשיב לפרק את התוספת שהוגדרה כחדר הנוסף.

על פי סמכותי הקבועה בתקנות סד'א מצאתי לדון בבר'ע כבערעור ולקבלו.

ברי שהרשות על פי זכרון הדברים היתה לגבי כל תוספת שהיא מעבר להגדרת המושכר בהסכם השכירות.

צדק כב' רשם ההוצלפ' בהגיעו למסקנה על פי כלל החומר שלפניו כי בהגדרת החדר הנוסף בזכרון הדברים נכלל גם שטח המבואה ומסקנתו תואמת את תכלית סעיף זה בזכרון הדברים ואת המצב העובדתי שנפרש בפניו.

כב' רשם ההוצלפ' הוציא מלפניו החלטה מנומקת כדבעי שלא נמצא בה פגם ממשי היורד לשרשו של ענין והסבירה על פניה. מטעם זה לא היה מקום להתערב בה.

הערעור מתקבל. החלטת כב' רשם ההוצלפ תושב על כנה במלואה.

המשיב ישא בהוצאות הדיון לטובת המבקשת בסך 10.000 שח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ערבון שהופקד על ידי המבקשת יוחזר לה.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.