אסייג נ' לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: "החוק").

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פציעה ושל תקיפה בנסיבות מחמירות.

בעבר הורה בית המשפט (כב' השופט אקסלרד) על מעצר בית מלא של המבקש וכן ערבויות נוספות, (החלטה מיום 26/05/09) אולם בהמשך הוקלו התנאים והותר למבקש לצאת לעבודה (החלטה מיום 13/07/09), עד כי ביום 17/02/10 במסגרת בקשה נוספת שהגיש המבקש, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ולפיה המבקש יוכל לצאת את מעצר הבית ללא פיקוח של ערבים וכן כי שעות מעצר הבית שונו כך שהמבקש ישהה במעצר בית לילי אך ורק בין השעות 01:00 ל – 05:00, כאשר ביום ה' לא ישהה כלל במעצר בית לילי, אולם בשעות אלו ילווה בליווי ערב.

כעת מבוקש לבטל לחלוטין גם מעצר בית זה.

הטעם היחידי שנותן המבקש בבקשתו, הוא כי בתיק העיקרי בוצע מענה רק ביום 23/03/10 ואז גם נקבע מועד ההוכחות ליום 01/11/10.

לטענת המבקש מדובר בזמן ארוך, שבו עתיד המבקש לשהות בתנאים מגבילים, ובסך הכל כשנה וחצי ואין הדבר סביר לטעמו.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

סבורני כי תכליתו של הליך זה של עיון חוזר הוא לשנות את תנאי השחרור או המעצר, אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו נסיבות.

המקרה של חלוף הזמן הוא מקרה פרטני ואז מורה לנו המחוקק לבחון האם בשל חלוף הזמן השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות. יחד עם זאת, אני סבור שעצם חלוף הזמן, אין בו, לבדו, כדי לשנות את תנאי המעצר או השחרור. חודשיים וחצי לאחר ההחלטה שהתקבלה כאמור בהסכמה, אינו זמן מספיק להצדיק את שינוי ההחלטה ונראה לי שצפוי היה כבר בעת קבלת ההחלטה, שהמשפט לא יסתיים קודם לפגרת בית המשפט והייתה מובלעת באותה הסכמה גם הציפייה למעצר בית ממושך באופן יחסי.

במקרה שלפנינו אין מדובר גם בתנאים מכבידים במיוחד ולמרות שהם מגבילים, הם עדיין סבירים ומקלים באופן יחסי לנאשמים ועצורים אחרים שדווקא לגביהם ראוי להקדים את מועד המשפט כדי למנוע את ההגבלה היתרה.

לאור האמור, לא השתכנעתי שהתקיימו התנאים המצדיקים את הבקשה ועל כן אני דוחה אותה.

ניתנה והודעה היום כ"ח אייר תש"ע, 12/05/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

הוקלד על ידי: עינת חייט