אסייג נ' יחיא ואח'

פסק דין

התובע תבע את הנתבעים בגין נזק שנגרם לרכבו בסך של 4,152 ₪ בעקבות תאונה, כאשר הנתבעת 1 (להלן: "ענת") איננה חולקת על אחריותה לקרות התאונה והנתבעים חולקים על גובה הנזק בלבד. התאונה אירעה ביום 7.10.2012 בשעה 14.00, כאשר רכב התובע עמד למופע אור אדום ברמזור, אשר בכיוון נסיעתו ברחוב יוספטל בבת ים. רכב הנתבעת פגע מאחור בחלקו האחורי של רכב התובע.

התובע פנה לשמאי, מר משה מלטבשי, אשר בדק את הרכב, ערך חוות דעת ובה קבע כי יש לבצע את התיקונים הבאים: תיקון מגן אחורי בעלות של 600 ₪; חשמל + פו"ה (פירוק והרכבה- ע.ר.) חיישנים בעלות של 230 ₪; עבודות צבע בעלות של 650 ₪; וחומרי עזר בעלות של 150 ₪. לפיכך, סכום השמאות לתיקון הרכב עמד על סך 2,230 ₪ ובתוספת מע"מ 17% - 2,609 ₪. עוד הוסיף השמאי ירידת ערך 0.50% בשווי 457 ₪. התובע תיקן את הרכב על פי חוות דעת השמאי במוסך "הצוות יעקב" במחיר שנקבע על ידי השמאי. התובע גם שילם שכ"ט שמאי בסך של 585 ₪ וכן 600 ₪ בגין התייצבות השמאי להעיד בבית המשפט.

הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי הפגיעה ברכב הייתה קלה בלבד ושכמעט ולא נגרם נזק לרכב התובע. עוד היא טענה כי חלקו האחורי של רכב התובע כבר היה פגוע עוד בטרם האירוע ולכן ביקשה מהתובע להפריד בין הנזק, שנגרם, לטענתה, עוד בטרם האירוע התאונתי לבין הנזק שנגרם בעקבות האירוע התאונתי. הנתבעת הגישה לתיק תצהיר של ידיד, מר בנימין בן שלום (להלן: "בן שלום"), שהתלווה אליה לפגישה עם התובע, ואשר הוא פחח במקצועו. בן שלום העיד כי לאחר האירוע הנטען הגיע עם ענת לביתו של התובע במטרה להעריך את הנזק ולהגיש לו הצעת מחיר לתיקון, הואיל והוא פחח מזה 15 שנים במוסך "איילת השחר" במערב ראשון לציון. בשלב הערכת הנזק הוא השווה בין גובה הפגוש הקדמי של ענת לגובה הפגוש האחורי של התובע והגיע לכדי מסקנה כי קיימים נזקים שלא יכלו להתרחש בתאונה בשל הפרשי הגבהים בין הרכבים. כמו כן עבודות חשמל בתאונה מסוג זה גם הן לא ייתכנו בשל הפרשי הגבהים ועוצמת המכה. על פי עדותו הוא הגיש לתובע הצעת מחיר בעל פה על סך 800 ₪ עבור שיפוץ המגן וצביעתו והתובע לא הסכים, משום שהפחח שלו, מוטי גולי ממוסך גולי בראשון לציון הציע הצעה גבוהה יותר.

הצדדים והעדים התייצבו לדיון ונחקרו. התובע נחקר ארוכות ומחקירתו עלה כי אכן פנה למוסך גולי קודם לפגישה עם הנתבעת והפחח וכי מוסך גולי הציע לו הצעת מחיר בסך של 1,688 ₪ (ראו נ/1). אומנם הצעת המחיר נושאת את התאריך 9.10.2012 ואילו התאונה אירעה ביום 7.10.2012, אך הואיל וגם העד מטעם הנתבעת מסכים שהצעת המחיר הייתה בפני הצדדים כבר במועד הפגישה, הרי מן הסתם או שהפגישה הייתה במועד שבו הצעת המחיר הוצעה או לחילופין שהמועד שנכתב איננו מדויק. כך או אחרת, אין מחלוקת על פי עדותו של בן שלום, שהתובע הציג הצעה גבוהה יותר במועד הפגישה. אציין כי בן שלום בעדותו בפני טען שאמר לתובע כי יוכל לשפץ את הטעון שיפוץ ב-400 ₪ (עמ' 7 שורה 14 לפרוטוקול) ואילו הנתבעת טענה שהוא אמר שיכול לתקן את זה ב-300 ₪ (ראו עמ' 6 שורה 26) אך בן שלום בתצהירו כותב כי הצעת המחיר שלו בעל פה הייתה בסך 800 ₪ (סעיף 4 לתצהיר). מכאן שנתגלו סתירות בין עדות בן שלום בפני לבין עדותו בתצהיר ובין עדות הנתבעת לבין עדות בן שלום באשר למחיר התיקון שהוצע.

השמאי מטעם התובעת העיד, כי את ההפרש במחירים בין הצעת המחיר של "מוסך גולי" (נ/1) לבין חוות הדעת שלו, ניתן להסביר בכך שחוות הדעת שלו מבוססת על שעתון יצרן ולכן היא יקרה יותר. עוד הוא הסביר, כי לא החליף את החיישנים ומוצרי החשמל, אלא חייב רק בגין פירוק והרכבה מחדש של החשמל והחיישנים, וזאת משום שאי אפשר לתקן את המגן האחורי בלא פירוק החשמל.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ואת העדים מטעמם, אני נותנת אמון בעדותו של התובע וקובעת כי התאונה גרמה למלוא הנזק אשר נתבע.

הנתבעת ובן שלום הודו כי התאונה גרמה נזק מסוים לפגוש. בן שלום סבר כי בשל הפרשי הגובה לא יכולים היו להיגרם כל הנזקים הנטענים, דהיינו שפשופים מסוימים בצבע מעל הפגוש. לעניין זה לא ניתן לומר, אלא שהנזקים הללו היו באזור שבו פגעה ענת ברכב התובע ולא מן הנמנע כי הנזק שנגרם כולל אותם שפשופים. התאוריה ולפיה רכבה של ענת היה רכב נמוך יותר ולכן לא יתכן כי גרמה לאותם שפשופים הינה בגדר תאוריה בלבד ויתכן שבשל תנאי הדרך, זווית הפגיעה וכו', נגרמה הפגיעה בכללותה, כפי שתוארה על ידי השמאי.

לכך יש להוסיף כי התובע הציג מסמך העדר תביעות מחברת הביטוח שלו המחזק את גרסתו כי לא נגרמה לו כלל פגיעה נוספת ברכב ובוודאי שלא באותו אזור, כפי שטענו הנתבעות. אשר להפרש בסכומים בין הצעת המוסך לחוות דעת השמאי, הרי שלו רצו הנתבעות לתקוף את חוות דעת השמאי באופן מושכל היה עליהן להגיש חוות דעת שמאות מטעמן שתסתור את חוות הדעת של השמאי מטעם התובע וזאת לא עשו. משהשמאי התייצב והסביר את הפער בסכומים הרי שאני מקבלת את חוות דעתו כמהימנה.

סוף דבר

אני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובע 3,652 ₪ נושאי הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 14.10.12 ועד למועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך של 1,100 ₪, הכולל את שכר עדות השמאי, נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.