החלטה
בפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה ופטור מהפקדת עירבון להוצאות המשיבות בערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט דאוד מאזן) מיום 11.8.09 אשר דחה שתי תביעות מאוחדות ; האחת עניינה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שהוגשה כתביעת נזיקין הגם שמדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כקביעת בית המשפט ,והשנייה תביעה לפיצויים בגין נזקי שמיעה שנגרמו למבקש בעבודתו אצל המשיבות, שנדחתה משום שלא הוכחה האחריות.
הבקשה נתמכת בתצהיר המבקש הטוען לקושי כלכלי.
המדינה בתגובתה השאירה את ההכרעה לבית המשפט לפי הראיות שתוכחנה.
המשיבות מתנגדות לבקשה לפטור מעירבון בין היתר משום שאין בתצהירו של המבקש כדי ללמד על חוסר יכולת כלכלית להפקיד את העירבון. כמו כן טוענות המשיבות כי היה על המבקש ליתן תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי דבר שלא עשה. המשיבות מוסיפות וטוענות כי המבקש לא פירט בבקשתו את תשלומי המל"ל שקיבל ושיקבל בגין שתי התאונות, תשלום אחד בסך של 80,325 ₪ ותשלום שני בסך של 293,343 ₪.
באשר לסיכויי הערעור טוענות המשיבות כי אלה קלושים.
הרקע הנורמטיבי:
תקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות) קובעת, כהאי לישנא:
" בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".
כך נקבע בע"א 00 / 897 פלוני נ' פלונית פ"ד נט (4) 721, עמ' 723:
" ביסוד התקנות מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות (ראו בג"ץ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית). מחד, התקנות באות לקבוע מנגנון של השתתפות הפרט המבקש לנהל הליך משפטי בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי-המשפט (ראו והשוו: בשג"ץ 5352/03 קריב נ' שירות התעסוקה; ע"א 9348/00 קרליץ נ' ראש עיריית באר שבע). מנגנון זה אינו עיקרון פיסקאלי בלבד, אלא בא הוא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר - ולעתים רבות אגרה משמעותית - ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו. בכך מתבקש להשיג לא רק יעילות וחיסכון במשאבי הציבור והפניית משאבי השפיטה לאפיקים הנדרשים, אלא גם יימנעו הליכי סרק שיש בהם הטרדה של צדדים להליך משפטי ללא צורך והכרח. אמת, עצם החיוב באגרה אינו יכול לשמש מחסום מוחלט בפני הליכי סרק שאין בהם ממש. משעה ששולמה האגרה, ייפתח ברגיל תיק ויירשם בבית-המשפט גם אם אין הוא מגלה עילה. אולם הנחת המוצא היא כי בעצם החיוב באגרה יש הכבדה מסוימת על קיום הליכי סרק. מאידך, החיוב באגרה איננו יכול לאיין את זכותו של הפרט לפנות לערכאות במובן זה שבשל חיוב זה תישלל כליל היכולת של פרט מסוים להיזקק לשירותי מערכת המשפט. זכות הגישה לערכאות היא זכות בעלת אופי חוקתי, ולא ניתן לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. מכאן שנקבע בתקנות כי מי שאינו יכול לשלם את האגרה - מטעמי חוסר יכולת כלכלית - יהיה פטור מאגרה בנסיבות מסוימות".
אשר לפטור מעירבון יוטעם כי בית המשפט, גם בבואו לבחון מתן פטור מהפקדת עירבון, עליו ליתן משקל לשני אינטרסים מתחרים. מצדו האחד של המתרס ניצבת זכות הגישה לערכאות ופתיחת שערי בית המשפט גם בפני מי שידו אינה משגת לשלם ההוצאות הכספיות הכרוכות בהליך. מצדו השני של המתרס יש להבטיח הוצאותיו של מי שזכה בדין ולא להותירו בסופו של יום ללא יכולת לפרוע את הוצאותיו (ראו לעניין זה בש"א 3977/04 קבסא נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, תק – על 2004(3) 205 וכן רע"א 1361/01 מולדר בע"מ נ' בנק כרמל להשקעות ומשכנתאות, תק- על 2001(1) 1322).
לפיכך,על מנת לאזן בין האינטרסים הנזכרים לעיל על המבקש פטור מהפקדת עירבון ופטור מתשלום אגרה, מוטל הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים. האחד – העדר יכולת כלכלית, והשני- כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים (ראו בש"א 6747/97 רופל עובד נ' קצין התגמולים, תק – על 97(3) 518, בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383).
ומכאן, אם המבקש אינו ממלא ולו אחר אחד התנאים, תדחה בקשתו.
ההלכה קובעת כי על המבקש פטור מחמת מצוקה כלכלית, לפרוש בפני בית המשפט תשתית מפורטת ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי ולהמציא פרטים על רכושו ומקורות הכנסתו, הנתמכים במסמכים מתאימים (בג"צ 544/98 שקד נ' הנשיא אהרון ברק, תק – על 98(1) 275, ע"א 2265/99 אמנון טל נ' א.א. יבואני תבואות ומספוא, תק- על 99(3) 115).
מן הכלל אל הפרט:
המבקש בבקשתו דומה כי מגלה טפח אך מסתיר טפחיים; כך נמצא שהמבקש אינו מפרט סכומי כסף שאושרו במוסד לביטוח לאומי בגין שתי התאונות הנטענות, שהוכרו כתאונות עבודה, וכך נמצא כי המבקש אינו מגלה כי אשתו עובדת ומידי חודש בחודשו מופקדים בחשבונה משכורותיה.
באלה הנתונים אין להבין מדוע אין המבקש יכול לגייס את דמי האגרה וכספי העירבון ממקורות אלה לרבות בדרך של הלוואה בנקאית על בסיסן.
המבקש מפרט כי בבעלותו דירת מגורים, אך אינו מגלה מדוע לא ניתן על יסוד נכס זה לקבל הלוואה, גם כשרשומה משכנתא על הדירה, שאין המבקש מגלה את שיעורה.
באשר לסיכויי הערעור, אלה להערכתי אינם גבוהים. ערעורו של המבקש מופנה כנגד קביעות עובדתיות של בית משפט קמא והתרשמות מעדים שהעידו במהלך שמיעת הראיות.הלכה היא כי ערכאת הערעור לא בנקל תבטל קביעות עובדתיות אלה.ראה ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2)582.