פסק דין
1.לפניי תביעות הדדיות שעניינן נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים מיום 28.03.11.
2.התביעה העיקרית הוגשה ע"י גב' יפה אסגלי (להלן: "אסגלי") ובה נטען, כי בזמן התאונה עמד הרכב בו נהגה אסגלי בצומת בציות לתמרור "עצור" שהוצב בכיוון נסיעתו וביקש לפנות שמאלה. בעודה בעצירה מוחלטת וממתינה לנסיעתם של רכבים שחלפו בצומת, לפתע הגיח מצידה הימני רכב הנתבע, אביטל פנחס (להלן: "פנחס") וביצע פנייה שמאלה, ואגב כך התנגש ברכבה של אסגלי. כתוצאה מהתאונה נפגע הרכב של אסגלי בחזית משמאל.
3.לשם תמיכה בתביעתה, צירפה אסגלי חוות דעת שמאי מטעמה שהעריך את הנזק לרכבה עקב התאונה בסך של 4,758 ₪, וכן תצלומי הממחישים את הנזק ברכבה. עוד נשאה אסגלי בשכ"ט השמאי בסך של 500 ₪. בנוסף עתרה אסגלי לפיצוי בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה.
4.לפנחס גרסה שונה לחלוטין. לטענתו, התאונה ארעה שעה שהיה בנסיעה ישר בכביש הראשי וביקש לפנות שמאלה בצומת. לפתע, הגיח רכבה של אסגלי מכביש צדדי, לא שעה לתמרור עצור המוצב בכיוון נסיעתו והתפרץ לתוך הצומת מבלי לתת לרכב של פנחס זכות קדימה. עקב ההתנגשות נפגע רכבו של פנחס במרכז הדופן השמאלית. לאחר התאונה סירבה אסגלי להחליף פרטים עם פנחס וברחה ממקום התאונה. חרף זאת, השיג פנחס את מספר הרישוי של רכבה של אסגלי מלוחית הרישוי אשר נפלה מהרכב על הכביש עקב התאונה. פנחס שלל את טענת אסגלי, לפיה הייתה בעצירה מוחלטת, וטען כי רכבה של אסגלי היה בנסיעה איטית, חצה את קו הצומת והתנגש ברכבו של פנחס במרחק של כמטר וחצי בתוך הצומת.
5.פנחס הגיש כתב הגנה וגם תביעה שכנגד, ובגדרה עתר לחיוב אסגלי בתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לרכבו עקב התאונה, וכן הפסד שני ימי עבודה בגין השבתת הרכב. לביסוס ראיותיו, צירף פנחס את ההודעה שמסר במשטרה ביחס לאירוע התאונה, חוות דעת שמאי שקבע את שיעור הנזק ברכב ההסעות בסך 4,176 ₪, חשבון שכ"ט שמאי בסך 650 ₪, חשבונית תיקון, אישור רו"ח בדבר שיעור ההכנסה היומית הממוצעת של רכב ההסעות, דו"ח הכנסות שנתי ותמונות נזק.
6.בכתב הגנתה, הכחישה אסגלי את הטענות שבתביעה שכנגד וחזרה על עיקר טענותיה שבתביעה העיקרית. עוד הכחישה אסגלי את טענת פנחס, כי עזבה את מקום התאונה מבלי להחליף עמו פרטים. לטענתה, היא המשיכה בנסיעה למקום עבודתה ולמקום התאונה הגיע בעלה שטיפל בנושא מטעמה.
7.בדיון שהתקיים בפני העידו הנהגים המעורבים וכל אחד הדגים, לפי גרסתו, את אופן התרחשות התאונה. עוד העיד בעלה של אסגלי שהגיע למקום לאחר התרחשות התאונה.
8.במהלך הדיון צירפה אסגלי שרטוט של מקום התאונה (ת/1). ואילו פנחס הגיש תמונה צבעונית המתעדת את הנזק ברכבו בעטיה של התאונה (נ/1) וכן תמונה של זירת האירוע לאחר התאונה (נ/2)
9.בתום הדיון אפשרתי לאסגלי לצרף לתיק תמונות המתעדות את הנזק ברכבה. לאחר המצאת התמונות, נדרשת אני כעת להכרעה בתיק דנן.
10.אחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, שקלתי את עדויות הצדדים ואחר בחינת שלל ראיות שהוגשו לתיק, אני מחליטה לקבל את שתי התביעות באופן חלקי, כפי שיבואר ללן:
11.במקרה הנדון מונחות בפני גרסאות סותרות - כאשר איש מהצדדים לא הביא אלא את עדותו שלו ביחס לנסיבות קרות התאונה, הסותרת את עדות רעהו. משכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות שהניחו הצדדים לפתחו של בית המשפט כדי לתמוך באחת מבין הגרסאות.
12.עיון בתמונות הנזק לרכב של פנחס מעלה, כי לרכב זה נגרם נזק במרכז הדופן השמאלית בדמות של מעיכה. לעומת זאת, תצלומי הנזק שצירפה אסגלי לתיק בית המשפט לאחר הדיון מדגימים נזק בחזית הרכב מצד שמאל – פנס ראשי שמאלי ומגן קדמי שמאלי. לדידי, אופי ומיקום הנזק הנחזה ברכבו של פנחס יש בו כדי לתמוך בגרסתו באשר לנסיבות קרות התאונה.
13.יתרה מכך, תמונת זירת האירוע שצירף פנחס (נ/2) תומכת במנגנון הפגיעה הנטען על ידו, ולפיו נכנס הרכב של אסגלי אל תוך הצומת בנסיעה איטית ופגע ברכב ההסעות של פנחס בעודו מבצע פנייה שמאלה. בתמונה זו ניתן לראות על הכביש לוחית רישוי וחלקים מרכבים שנפלו על הכביש עקב ההתנגשות במרחק של כ- 1.5 מטר מקו העצירה. תמונה זו שוללת את גרסת אסגלי, כי בעת התאונה הייתה בעמידה על קו העצירה של הצומת ומלמדת, כי בזמן התאונה חצה רכבה של אסגלי את קו העצירה ונכנס אל תוך הצומת שלא היה פנוי מתנועה.
14.בנסיבות אלו, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של אסגלי אשר לא צייתה לתמרור עצור ונכנסה לצומת לא פנוי. מאידך, ראיתי להטיל אשם תורם מסוים על פנחס אשר היה עליו לנקוט במשנה זהירות בהתקרבו לצומת ומבחין ברכב של אסגלי מתקדם בנסיעה איטית מקו העצירה אל תוך הצומת. לא אחת נפסק, כי זכות קדימה כזו איננה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, אין להשתמש בה "בעיניים עצומות" וכי נהג, על-אף היותו בעל זכות דרך, צריך להיות ער לנעשה בכביש (ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' חנחן ואח', פ"ד כט(2), 342- 343).
15.לאחר שבחנתי את מידת האשמה של הנהגים המעורבים, הגעתי לכלל מסקנה, שיש לחלק את האחריות, כך שיש להטיל על שכמה אסגלי את מירב האחריות לגרם התאונה בשיעור של 80%, ואילו פנחס אחראי במסגרת רשלנות תורמת בשיעור של 20% לאירוע התאונה. כפועל יוצא מכך, תחויב אסגלי בפיצוי בשיעור של 80% מהנזק ברכב של פנחס, ואילו פנחס יפצה את אסגלי בגין 20% מהנזק ברכבה.
16.לאור כל המקובץ לעיל, הנני מורה על קבלת התביעה העיקרית, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבע/התובע שכנגד לשלם לתובעת סך של 1,052 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד מועד התשלום המלא בפועל. עוד אני מקבלת, חלקית, את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעת/שכנגד לשלם לתובע שכנגד סך של 3,861 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל.
17.לא מצאתי לפסוק לנתבע שכנגד פיצוי בגין השבתת הרכב, מכיוון שהוא לא הניח בפניי ראיות לעניין משך הזמן בו היה הרכב מושבת בעטיה של התאונה. לפיכך, אני דוחה רכיב נזק זה בהעדר הוכחה. בנוסף, לא מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש, לא רק משום שראש נזק כלל לא הוכח, אלא משום שאין מקומו בצביעת רכוש.
18.הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
19.לאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.