אנימטור מוביל זכה בפיצוי בשל גניבת עבודתו בידי אנימטור אחר

1.         מבוא

            עסקינן בתביעה להפרת זכות יוצרים.

התובע מעיד על עצמו "שהינו אנימטור מוביל בישראל" ועיסוקו, בין השאר, בעבודות אנימציה.

הנתבע מעיד על עצמו כי הוא "עוסק לפרנסתו כיוצר בתחום האנימציה הממוחשבת ונחשב לאחד היוצרים המובילים בתחומו".

לטענת התובע, במהלך שנת 2010 הובא לידיעתו כי הנתבע מציג ללקוחות פוטנציאליים שונים את עבודות התובע כעבודותיו שלו ובכך ניכס לעצמו את זכויותיו של התובע בעבודותיו וניכס לעצמו את הכישרון והמוניטין של התובע. כל זאת תוך פגיעה בזכויות היוצרים של התובע ועל מנת לגזול ממנו את פרנסתו ועשיית עושר ולא במשפט על חשבונו של התובע.

מכאן עתירותיו:

-          למתן צו מניעה אשר יאסור על הנתבע לעשות כל שימוש בעבודות התובע.

-          למתן צו למתן דין וחשבון מפורט בדבר השימוש אשר עשה בעבודות התובע.

-          לחייב את הנתבע בפיצוי בסך 200,000 ש"ח (100,000 ש"ח בגין הפרת זכות יוצרים                            ו-100,000 ש"ח בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות).

הנתבע מכחיש את הנטען ומבקש כי התביעה תדחה.

לטענת הנתבע, הקשר בינו ובין התובע נוצר בעקבות פניית התובע אליו לבצע פרוייקט כלשהו. במסגרת קשר זה, כך טענתו, השאיר התובע לנתבע עבודות פרי יצירתו וביקש מפורשות ממנו שיציג את עבודותיו ללקוחות אחרים ויפנה אליו עבודות.

לטענתו, עבודות/יצירות התובע הוצגו פעם אחת בלבד - במהלך שנת 2010 - ללקוח בשם יהונתן טייב כרפרנט בלבד כדי להבין מן הלקוח אם הוא מעוניין בעבודות בסגנון זה; וכי עבודות/יצירות אלו מעולם לא הוצגו כעבודות שלו.

בסופו של יום אותו לקוח מזדמן לא שכר את שירותיו.

2.         העובדות

            לאחר שמיעת הראיות אני קובע כי העובדות והשתלשלות האירועים היו כדלקמן:

            התובע והנתבע שניהם אנימטורים.

עבודות/יצירות התובע זכו להערכה רבה, ביניהן בפרס פרומקס על הפתיח לתוכנית "בין גבר לאשה" ששודרה ב "קשת".

בעקבות הזכייה בפרס זה פורסם בעיתונות כי "ישראל יכולה להוסיף לעצמה הישג נוסף בתחום המדיה העולמית" (ת/7).           

בעדותו הוסיף התובע: