החלטה
1.בפניי בקשת התובעת (להלן: "המבקשת"), למתן פסק דין חלקי, בהעדר הגנה, לאחר שבקשת רשות להגן שהגישו הנתבעים (להלן: "המשיבים"), נדחתה חלקית, בהחלטתי מיום 19.9.10. (להלן: "ההחלטה") וזאת – לגבי הפרויקטים באודסה ובמיקולייב.
2.לבקשה צורף נוסח פסק דין, המתחייב, לשיטת המבקשת, מההחלטה ובו טוענת המבקשת כי, כפועל יוצא מההחלטה, היא זכאית לסכומים דלקמן:
א.מלוא דמי הייזום שהעבירה לידי המשיבים או מי מהם ביחס לשני פרויקטים, בסך של 348,659.25 $ ארה"ב, לאחר שיערוך, נכון ליום 2.9.2009 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 2.9.2009 ועד לתשלום המלא בפועל.
ב.השבה, מהמשיבים 1 ו- 2, של חלקה של המשיבה 1 בתמורת השגת הסכם החכירה בפרויקט אודסה (ששולם בהמחאה), אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פרעון ההמחאה ועד יום 2.9.09, מגיע לסך של 227,253.70 $ ארה"ב וזאת – בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.9.09 ועד לתשלום המלא בפועל.
ג.הוצאות כאמור בסעיף 30 לכתב התביעה, שהן:
(1)החלק היחסי (5/12) מאגרת ביהמ"ש ששולמה על ידה, המגיע לכדי 31,522 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום בו שולמה האגרה – 15.11.2009 ועד לתשלום המלא בפועל.
(2)החלק היחסי (5/12) משכ"ט עו"ד המינימלי, המומלץ לפי כללי לשכת עוה"ד (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, היינו – סך של 18,969 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 15.11.09 ועד לתשלום המלא בפועל.
(3)הוצאות ששולמו על ידה לחוקר פרטי לשם איסוף נתונים לצורך הגשת התביעה והבקשה להטלת עיקולים זמניים.
ד.בנוסף, עותרת המבקשת להחזר חלק מהערבון, הערבות וכתב ההתחייבות שהופקדו על ידה להבטחת צו עיקול זמני, שניתן לבקשתה ולחיוב המשיבים בהפרשי הצמדה וריבית כחוק על סכומי הערבות והערבון, שבהפקדתם חוייבה כתנאי למתן הצו, מעת הפקדתם ועד החזרם בפועל.
ה.עוד עותרת המבקשת, להורות למזכירות ביהמ"ש להעביר לידיה את הערבות בסך 500,000 ₪, שהפקידו המשיבים 1 ו- 2 בקופת ביהמ"ש לשם פרעון פסק הדין.
3.המשיבים מסכימים כי יש ליתן פסק דין חלקי, אולם מתנגדים לחלק מהנטען בבקשה ולהלן עיקר טענותיהם:
א.המשיבים מסכימים כי על פי ההחלטה זכאית המבקשת לסכום האמור בסעיף 2א' לעיל, אולם טוענים כי את השערוך מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, יש לחשב על פי סעיף 4 לחוק (היינו – ריבית מט"ח), כפי שנעשה החישוב ע"י המבקשת עצמה, במסגרת התובענה, עד ליום הגשת התביעה.
ב.המשיבים טוענים, כי המבקשת אינה זכאית לסכום האמור בסעיף 2ב' לעיל, מאחר שזכרון הדברים מיום 14.8.06, על פיו נמשכה ההמחאה, לא נזכר בהחלטה ולטענתם עוסקת ההחלטה רק בהחזר דמי הייזום מכח ההסכם מיום 1.3.2007.
בענין זה טוענים המשיבים גם טענות לגופם של דברים ואף נגד קביעות שנקבעו בהחלטה, שלטעמם מוטעות.
ג.לענין ההוצאות טוענים המשיבים, כי משלא נפסקו הוצאות בבקשה ואף נקבע בה כי הוצאות הבקשה ייפסקו במסגרת פסק הדין שיינתן בתיק (לאחר דיון בחלק התביעה לגביו ניתנה רשות להגן), אין לפסוק הוצאות כעת.
המשיבים דוחים את דרישת המבקשת לפסיקת הוצאות בגין חוקר פרטי, בטענה שמדובר בחוקר שהועסק לענין הבקשה לעיקול זמני, בה כבר נפסקו הוצאות לטובת המבקשת. גם לגבי דרישת ההפרשים על סכומי הערבות והערבון טוענים המשיבים כי הם אינם ממין הענין, שכן מדובר בסכומים שהופקדו במסגרת הליך העיקול, בו נפסקו הוצאות, מה גם שעדיין מתנהל ההליך העיקרי ביחס לפרויקטים האחרים.
דיון :
4.בתשובתה לתגובה לא התייחסה המבקשת לטענה אשר בסעיף 2א' לעיל ובשתיקתה יש לראות הסכמה. משום כך ואף משום שיש ממש בטענת המשיבים, לגופה, אני מורה שהריבית על הסך האמור בסעיף 2א' לעיל, תהא ריבית מט"ח, על פי סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: "החוק").
5.אשר לסעיף 2א' דלעיל - אין זה המקום להעלות טענות לגופה של בקשת הרשות להגן (אשר נדונה והוכרעה), או באשר לקביעות שנקבעו בהחלטה ולפיכך אינני רואה לנכון לפרט את אשר נטען. אומר רק, כי בהחלטה נדחתה כל הגנת המשיבים בנוגע לפרויקטים באודסה ובמיקולייב ונקבע כי מדובר בהגנת בדים. זכרון הדברים נזכר בהחלטה והיא מתייחסת גם אליו, מה גם שמשנדחתה בקשת הרשות להתגונן לגבי הפרויקטים באודסה ובמיקולייב, זכאית המבקשת לפסק דין לגבי פרויקטים אלה, על פי האמור בתביעה, הכוללת גם דרישת החזר לסכום זה, אשר ניתן (כאמור בסעיף 3 להחלטה), עבור פרויקט אודסה.
