אמתלא וחזרה בדין יכיר

רקע עובדתי

לפנינו בני זוג גרושים אשר נישאו כדמו"י בשדרות בשנת תשנ"ו ע"י הרב המקומי הרב בר חן זצ"ל שהיה גם עד וצירף עמו עד נוסף, שם הבעל [ש'] ושם האשה [ל']. לבני הזוג ארבעה ילדים הרשומים על שמם. תקופת נישואיהם היתה רצופה בסכסוכים וחשדות הדדיים, הבעל הגיש תביעה לגירושין ביום כ"ו במרחשון תשע"ד (30.10.2013), ולאחר ניסיונות כושלים של שלום בית התגרשו ביום י' בסיון תשע"ד (8.6.2014) כאשר האשה היתה בחודש החמישי להריונה. במהלך דיוני הגירושין נטען שהבעל עזב את הבית יותר משנה לפני הגירושין, ובכל אותה תקופה לא קיימו יחסי אישות. לדברי האשה, בתקופת הפירוד הכירה את הנטען [ס'] והרתה לו לזנונים, כך שהבן [פלוני] שנולד ביום 13.11.2014 (כחמשה חודשים לאחר הגירושין) אינו בנו של הבעל, אלא הוא מהנטען. גם הנטען מודה שהבן ממנו, ואף הצהיר עליו אבהות בבית הדין וקיבל עליו את מזונותיו. הבעל מעולם לא הכיר בבן הזה כבנו, ובכל ביקוריו התכופים אצל ארבעת ילדיו לא התייחס כלל לבן הזה. כמו כן טען בפנינו שלא השתתף בברית של הבן כי אינו בנו, ולעומתו הנטען לא רק שהשתתף אלא שלדבריו גם ארגן את כל חגיגת הברית. יצויין כי בני הזוג הודו בפנינו כי בתקופת הפירוד, נהג הבעל לבקר את ילדיו לעתים תכופות בבית האשה ופעמים שגם נשאר ללון שם בנוכחות אשתו. אחר הצהרת האבהות ובקשת היתר נישואין על ידי הנטען והאשה, החליט בית הדין ביום כ"ח באייר תשע"ו (05.06.2016) לאסור על בני הזוג לינשא זה לזה, והעביר אלינו את המשך בירור כשרותו של הבן.

גם בדיונים שהיו בפנינו, חזרו הצדדים על כל דבריהם. אך בדיון האחרון שהתקיים ביום ח' בשבט תשע"ח (24.01.2018) בנוכחות הבעל והאשה, חזרו בהם מכל דבריהם וטענו שקיימו יחסי אישות במהלך תקופת הפירוד בזמן ביקורי הילדים (לפחות פעמיים או שלוש) בסמוך לתקופת הריונה. לשאלת בית הדין האם לפני ההריון הוא היה היחיד שקיים עמה יחסי אישות, השיבה האשה "ברור לי שכן". לשאלת בית הדין מדוע הכחשתם בעבר שקיימתם יחסי אישות וטענתם בעקשנות שהבן הזה מהנטען, השיבה האשה: "כי פחדתי שהוא (הנטען) יעזוב אותי" [...] ועל השאלה איך היה לה את האומץ להסכים לבדיקת רקמות ופוליגרף, השיבה: "כי רציתי להרשים אותו". כמו כן טענה בנוכחות בעלה שכבר בתחילת הריונה ידע מההריון (בניגוד לדבריו שלא ידע כלל על הריונה עד ללידת הבן), ואף הטיח כלפיה "בגיל 40 את מחליטה להביא ילד". ומסיכום תשובות הבעל, עולה כי גם היום הוא "בספק" אם הבן הזה שלו, ולכן גם לא השתתף בברית, אך הודה שוב ושוב שקיים יחסי אישות עם האשה עד סמוך להריונה – ועד בכלל, ואף ידע על הריונה. כאמתלא לחזרתו מדבריו הקודמים, השיב כי רצה להתנקם בה וגם חשש מתביעת מזונות, ועכשיו חזר בו לאחר שאשתו הבטיחה בפני בית הדין כי לא תתבע ממנו מזונות (וכנראה גם משום שנוכח לדעת כי אשתו נאסרה להינשא לנטען).

השאלות להלכה בנדון שלפנינו

• האם אשת איש נאמנת לפסול את בנה כשאומרת שנתעברה מישראל פלוני.

• מה הדין בזה כשגם הנטען מודה לדבריה ואף הצהיר על הבן אבהות בפני בית הדין.

• האב שאמר על אחד מבניו הקטנים שאינו בנו האם נאמן לעשותו ממזר ודאי או רק ספק ממזר.

• האם יש להתיר חשש ממזרות כשיש שני ספיקות.

• שני ספיקות שבאו משני עניינים נפרדים אך מורים הם לדבר אחד האם אפשר לדון בהם דין ספק ספיקא.

• האם אפשר לתלות ספק שנתעברה מגוי גם כשזינתה בעיר שרובה ישראל ואף ידוע שהבועל בא אצלה.

• האם מועילה אמתלא לאדם רק לבטל את דבריו הראשונים או גם להעמיד את האמת על דבריו האחרונים.