אמפייר נכסים בע"מ נ' פוגל ואח'

פסק דין

התובעת, חברה העוסקת במתן שירותי תיווך במקרקעין, הגישה תביעה נגד הנתבעים 1-3 לתשלום דמי תיווך בסך 27,965 ₪ בגין עסקת מכר של נכס ברחוב הרקון 9 ברמת גן (להלן – הנכס ברחוב הרקון) לנתבעים 2 ו- 3 (שהם נשואים זה לזו).

תמצית טענות התובעת:

לטענת התובעת, ביום 2.6.09 נחתם הסכם תיווך (להלן – הסכם התיווך) בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו- 1996 (להלן- חוק המתווכים) בין התובעת לבין הנתבע 1 במסגרתו הוסכם על דמי תיווך בשיעור של 1.5% מהסכום הכולל של עסקת מכר.

התובעת הוסיפה וטענה כי אמנם הסכם המכר נחתם על-ידי הנתבע 1 בלבד, אולם הנתבע 2 נכח במהלך כריתת ההסכם והשניים הציגו עצמם כשותפים, כך שיש לראות את הנתבע 2 כצד להסכם.

לשיטת התובעת, הסכם התיווך מתייחס לנכס ברחוב היצירה 20 (להלן- הנכס ברחוב היצירה) ולא לנכס ברחוב הרקון, אלא שלאור סעיף 8 להסכם התיווך - הקובע כי: "במידה ויתווספו נכסים נוספים לעסקה המקורית תהיו זכאים לעמלה כמוסכם בינינו. כמו כן תהיו זכאים לעמלה מכל עסקה שתתפתח מהזמנה זו" - יש לחייב את הנתבעים בגין הסכם המכר שנחתם בנוגע לנכס ברחוב הרקון.

התובעת טענה כי גם אם ייקבע כי אינה זכאית לדמי תיווך מכוחו של חוק המתווכים, עדיין קיימת לה עילת תביעה חלופית בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979 (להלן- חוק עשיית עושר ולא במשפט).

תמצית טענות הנתבעים:

לטענת הנתבעים, התובעת היא לא הגורם שתיווך במכירת הנכס ברחוב הרקון.

הנתבעים מיקדו הגנתם גם בכך שהתובעת ממילא לא פעלה בהתאם להוראות חוק המתווכים ולכן אין היא זכאית לדמי תיווך. טענות הנתבעים בהקשר זה הן כי תאגיד לא יכול לעסוק בתיווך, כי למתווך מטעם התובעת, אורי גולן (להלן – המתווך גולן) לא היה רישיון בתוקף בעת שנחתם הסכם התיווך וכן כי קיימים פגמים נוספים בהסכם התיווך שממילא מחייבים בטלותו.

לגבי עילת התביעה החלופית לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, נטען כי אין בכוחו של חוק זה כדי לעקוף את הוראותיו של חוק המתווכים שהינו חוק קוגנטי.

דיון והכרעה

ביום 14.6.11 התקיימה ישיבת הוכחות בה העידו מנהל התובעת דורון יפה, נתנאל לורנצי, הבעלים של הנכסים ברחוב היצירה וברחוב הרקון (להלן – לורנצי), והנתבעים 1 ו- 2. לאחר שבחנתי את עדויותיהם של העדים ואת הראיות שהונחו בפניי, אני קובע את הממצאים העובדתיים הבאים:

ביום 2.6.09, הגיעו הנתבעים 1 ו- 2 למשרדי התובעת. לאחר דין ודברים, נחתם הסכם תיווך בין הנתבע 1 לבין המתווך גולן בנוגע לנכס ברחוב היצירה בלבד. הנתבע 2 אמנם לא חתם על הסכם התיווך אולם ניכר כי גם הוא ניהל המשא ומתן עם התובעת בנוגע לתנאיו של הסכם התיווך.

המתווך גולן הציג לנתבעים 1 ו- 2 את הנכס ברחוב היצירה ולאחר מכן חזר עמם למשרד. לאחר חזרתם למשרד התובעת, יצר דורון יפה קשר טלפוני עם לורנצי, שהוא כאמור הבעלים של הנכס ברחוב היצירה, ושוחח עמו בנוגע לנכס ברחוב היצירה.

במהלך השיחה הטלפונית שבוצעה ממשרדי התובעת, הוברר כי קיימת היכרות מוקדמת בין לורנצי לבין הנתבע 2. באותו מעמד, שוחחו טלפונית הנתבע 2 ולורנצי בנוגע לנכס ברחוב היצירה 20 ולורנצי הודיעו כי יש בבעלותו נכסים נוספים וביניהם הנכס ברחוב הרקון (ראו עדותם של לורנצי בעמוד 7 שורה 3 ובעמוד 10 ועדותו של דורון יפה בעמוד 17 שורה 5).

המשך המגעים בנוגע לנכס ברחוב הרקון התקיים בין לורנצי לבין הנתבעים 1 ו- 2, לאחר שאלה הגיעו לראות את הנכס "יום – יומיים אחרי" (ראו עמוד 21 שורה 28).

מעבר לשיחה הטלפונית המתוארת בסעיף (ג) לעיל, התובעת לא ביצעה פעולות נוספות בנוגע לנכס ברחוב הרקון.

ביום 1.7.09 נחתם הסכם לרכישת הנכס ברחוב הרקון בין לורנצי נכסים בע"מ לבין הנתבעים 1 עד 3 והנתבע 1 אף שילם מקדמה בסך 2000 דולר. בסופו של יום ההסכם בוטל וביום 4.11.09. נרכש הנכס ברחוב הרקון על-ידי הנתבעים 2 ו- 3 בלבד.

בין לורנצי לבין התובעת לא היה הסכם בלעדיות בכתב בנוגע לנכס ברחוב הרקון, אולם לורנצי ראה בתובעת כמי שהפנתה אליו את הרוכשים ושילם לה עמלת תיווך בסך של כ- 16,170 ₪ (אעיר כי אין בעובדה ששמו של הנתבע 2 הוסף לחשבונית 0710 בשלב מאוחר יותר כדי להשליך על הממצאים העובדתיים, שכן גם ללא הוספת השם של הנתבע 2 ברור כי החשבונית הונפקה בגין "עמלת שכ"ט בגין מכירת נכס ברחוב הרקון 9 ברמת גן").