אמסלם נ' פלאפון תקשורת בע"מ

החלטה

התובע ביקש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. פסק הדין הומצא לתובע ביום 26.6.12 והארכה נתבקשה עד 2.9.12 על מנת להתייעץ עם עורך דין, לבחון את האפשרויות ולשכור שירותי עורך דין, נוכח טעויות שנפלו בפסק הדין.

המשיבה התנגדה לבקשה, טענה שיש צורך בטעם מיוחד להארכת המועד, כי לא צויינו הטעויות, וכי סיכויי הערעור נמוכים ביותר.

המבקש הגיש תשובה לתגובה ובה תיאר בעיקר את התייעצויותיו עם עורכי דין שונים ואת אשר נמסר לו על ידם. כן טען לזיוף ראיות על ידי המשיבה.

להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות נדרש טעם מיוחד, הנדרש לגבי כל מועד שנקבע בחיקוק.

שני שיקולים עיקריים ניצבים בפני בית המשפט עת בוחן הוא בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור או ערעור. השיקול האחד הינו הנסיבות בשלהן מבוקשת הארכת המועד, והשני הוא סיכויי ההליך.

באשר לנסיבות, אני נכון לקבל כי אזרח המבקש להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות יקבל ארכה החורגת במעט מ-15 הימים שנקצבו לצורך זה, על מנת להתייעץ ולבחון את הדבר ואולי אף לשכור את שירותי עורך דין. לזכותו של המבקש יש לומר שהגיש את בקשת הארכת המועד עוד לפני חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

ככל שמוארך המועד, הארכה צריכה להיות קצרה, שכן לא בכדי נקב מתקין התקנות בפרק זמן קצר יחסית להגשת בקשת רשות ערעור, ההולם הליך שאמור להתנהל במהירות.

באשר לסיכויי ההליך לגביו מתבקשת הארכה, מהווים הם טעם חשוב שיש לו משקל נכבד במסגרת השיקולים הנשקלים טרם ההכרעה בבקשת הארכה (ר' למשל בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית (20.3.12).

"ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו" [בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.06)].

בענייננו, הסתפק המבקש באמירות כלליות כי בפסק הדין נפלו טעויות עובדתיות ומשפטיות משמעותיות ביותר, וכי עורכי דין אחרים אמרו לו שבפסק הדין נפלו טעויות מוזרות. כן טען המבקש כי המשיבה זייפה ראיות בהליך הקודם וכי יש בידיו ראיות לכך, אף זאת בלי לפרט.

כבר מטעם זה אין לקבל את בקשת הארכת המועד, שכן המבקש לא הציג תשתית כלשהי לבחינת סיכויי ההליך, לא בבקשתו ואף לא בתשובה לתגובה שהוגשה לאחר שהתייעץ עם מספר עורכי דין.

אוסיף כי עיינתי בפסק הדין אשר דחה את עיקר תביעתו של המבקש בשל אי הוכחתה ולא מצאתי בו פגמים כלשהם (מובן כי הבחינה נעשתה בלא שהיו בפני טענות ספציפיות של המבקש, אשר כאמור טען טענות כלליות בלבד).

בנוסף, וחרף טענות המבקש כי יש בערעור כדי להוות מסר תקדימי לחברות הסלולר הותיקות כי הגיעו מים עד נפש, לא מצאתי בנושאי התביעה ופסק הדין עניינים תקדימיים כלשהם. להיפך, טענות דוגמת אלה שנטענו בתביעת התובע נטענות לא אחת כלפי חברות הסלולר, במסגרת תביעות המוגשות לבית המשפט לתביעות קטנות.

המערער טען כי זוהי "בסך הכל בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור", אך יש לזכור כי מועדים נקבעו על מנת שפעולות, לרבות הגשת בקשות רשות ערעור יוגשו במועדים שנקבעו. הארכת מועד היא חריג, ועל מנת שתתקבל יש לקיים את התנאים הנדרשים לכך. בענייננו לא מילא המבקש אחר התנאים הנדרשים ולפיכך בקשתו אינה יכולה להתקבל והיא נדחית.

ניתנה בסמכותי כרשם היום, י"ג אב תשע"ב, 1 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.