אמסלם נ' מי עדן בר - שירות מחלקה ראשונה בע"מ

פסק דין

1. התובעת נאלצה לנסוע שלוש פעמים, במועדים שונים, מביתה בתל-אביב לבית אביה ז"ל ברחובות, כדי להוציא מביתו את כדי המים של הנתבעת שאביה ז"ל השתמש בהם כלקוח של הנתבעת, על מנת שהנתבעת תוכל לקחת אותם (ההתקשרות בין הנתבעת למנוח בוטלה ביום 17.5.13, לאחר מותו).

2. התובעת טענה והנתבעת לא הכחישה, כי אחותה תיאמה עם הנתבעת את מועד לקיחת כדי המים ליום 23.5.13 וכי לשם כך התובעת נסעה מביתה בתל אביב לבית אביה ז"ל שברחובות, על מנת להוציא את כדי המים מחוץ לביתו וחזרה לתל אביב.

3. מאחר והנתבעת, למרות התאום מראש, לא הגיעה לקחת את כדי המים, התובעת נאלצה לחזור באותו יום לבית אביה ז"ל ברחובות, על מנת להכניס את כדי המים לבית.

4. התובעת טענה והנתבעת לא הכחישה כי הדבר חזר על עצמו גם ביום 2.6.13. גם מועד זה נקבע מראש כדי שהנתבעת תיקח את כדי המים והתובעת נסעה מתל אביב לרחובות כדי להוציאם מבית אביה ז"ל ומאחר והנתבעת לא לקחה אותם, התובעת נאלצה לשוב באותו יום ולנסוע מתל אביב לרחובות ובחזרה על מנת להכניס את כדי המים לבית.

5. רק ביום 6.6.13 הנתבעת אכן הגיעה לבית אביה ז"ל של התובעת ולקחה את כדי המים. גם מועד זה תואם מראש על ידי התובעת והתובעת נזעה לרחובות על מנת להוציא את כדי המים מבית אביה ז"ל וחזרה לביתה בתל אביב.

6. בסיכום, התובעת ביצעה לשוא 4 נסיעות הלוך וחזור מתל אביב לרחובות ובחזרה בתאריכים 23.5.13 ו- 2.6.13.

7. את הנסיעה ביום 6.6.13 היה על התובעת לבצע בכל מקרה,

8. הנתבעת מאשרת כי שלושת המועדים הנ"ל תואמו עמה מראש, אולם היא טוענת כי היא לא לקחה את כדי המים בתאריכים 23.5.13 ו- 2.6.13, מאחר ובאותם תאריכים, היא ניסתה, ללא הצלחה להתקשר עם התובעת או אחותה.

9. הנימוק הנ"ל למחדלה של הנתבעת לקחת את כדי המים במועדים שתואמו עמה מראש, הוא נימוק בלתי סביר ואינו מהווה נימוק רציני למחדליה של הנתבעת.

10. אני דוחה גם את טענתה הנוספת של הנתבעת, שלא נתמכה בכל ראיה שהיא, לפיה כל ההתנהלות היתה עם אחותה של התובעת והיא זו שהיתה אמורה להגיש את התביעה ולא התובעת.

אני מאמין לתובעת כי אחותה רק תיאמה את המועד הראשון וכי את שאר התיאומים ואת הנסיעות התובעת ביצעה ולא אחותה.

11. לכן, יש לקבוע כי הנתבעת, ללא כל הצדק, גרמה לתובעת לנסוע 4 פעמים הלוך מתל אביב לרחובות.

הנזק

12. התובעת תבעה פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש, נסיעות מיותרות, אבדן שעות עבודה וניהול שיחות עם הנתבעת.

13. התובעת לא המציאה כל ראיה לגבי הנזק הממוני שנגרם לה, לכן אני מעריך כל נסיעה הלוך וחזור מתל –אביב לרחובות וחזרה בסך של 100 ₪, דהיינו, סך הכל 400 ₪.

14. את הנזק הבלתי ממוני שהנתבעת גרמה לתובעת, אני מעריך בסך של 2,000 ₪.

התוצאה

15. לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום, את הסך של 2,400 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.