אמסטרדם נ' גולדנברג ואח'

פסק דין

תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 3.6.09 ברח' וינגייט בחיפה.

לטענת התובעת - נהגה ברכבה במורד הרחוב. רכב הנתבעים, נהוג ע"י נתבעת 1, ביצע פניית פרסה ונכנס לנתיב נסיעת התובעת. התובעת לא הספיקה לבלום את רכבה ופגעה עם הצד הקדמי ימני של רכבה ברכב הנתבעים. לרכב התובעת נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה.

לטענת הנתבעים - החלה נתבעת 1 שנהגה ברכבם לבצע פניית פרסה במקום המותר לכך, תוך נקיטת אמצעי זהירות. לפתע הגיח במהירות רכב התובעת מכיוון רחוב חנה סנש הסמוך. רכב התובעת פגע ברכב הנתבעים בחלקו הקדמי שמאלי. סבורים הנתבעים כי האחריות לאירוע רובצת לפתחה של התובעת.

בדיון שהתקיים בפניי העידו התובעת ונתבעת 1, שתי הנהגות המעורבות באירוע.

הוברר כי עסקינן ברחוב משופע ורכב התובעת הגיע מכיוון רחוב חנה סנש הממוקם אנכית לנתיב הנסיעה. עוד הוברר, כי רכב הנתבעים עמד מימין לנתיב הנסיעה, במפרץ המיועד לעצירת אוטובוסים. לתיק בית המשפט הוגשו תמונות המתעדות את זירת ההתרחשות ואת הנזק ברכב הנתבעים.

התובעת העידה בין היתר, כי הבחינה באיחור רב ברכב הנתבעים נכנס לנתיבה, האטה ככל שיכולה היתה אך לא הצליחה לבלום לחלוטין.

נתבעת 1 העידה בין היתר, כי התובעת אמרה לה שהבחינה ברכבה אך סברה כי גם היא הבחינה בה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לרבות במסמכים ובתמונות שהוגשו במהלך הדיון, לאחר שהקשבתי לתובעת ולנתבעת 1 והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, לאחר ששקלתי את כלל הטענות, מעדיף אני את גרסת התובעת.

פניית פרסה במקום המדובר יוצרת סיכון של ממש למשתמשים אחרים בדרך. גם אם אין איסור מפורש על ביצועה של פניית פרסה במקום, נראה כי יש להימנע מכך. ככל שפעולה זו נעשית, עליה להיעשות באופן זהיר וקפדני ביותר.

רכב הנתבעים עמד מחוץ לנתיב הנסיעה במפרץ המיועד לעצירת אוטובוסים.

מפרץ החניה ממוקם מימין לנתיב הנסיעה, משכך, נהג רכב המגיע למקום ההתרחשות מכיוון רחוב חנה סנש, אינו יכול לשער כי רכב הנמצא במפרץ החניה יתחיל בפניית פרסה בעת כניסתו לרחוב וינגייט. היציאה לרחוב וינגייט מרחוב חנה סנש קרובה למדי למפרץ החניה, וספק, אם בעת הכניסה לרחוב וינגייט יכול נהג הרכב להבחין ברכב העומד במפרץ החניה.

התרשמתי, כי משהבחינה התובעת ברכב הנתבעים מבצע את הפנייה, ניסתה להאט ככל יכולתה, לכן אף הנזקים שנגרמו לשני הרכבים אינם נזקים כבדים. יחד עם זאת, אין לתלות אשם כלשהו בהתנהגותה של התובעת, אשר לא היתה יכולה למנוע את התאונה כאשר נכנס רכב הנתבעים לנתיב הנסיעה העיקרי, הוא נתיב נסיעתה, במטרה לבצע פניית פרסה מסוכנת.

אשר על כן, הנני קובע, כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה עקב התאונה.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סכום של 3,864 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת, הוצאות משפט בסכום של 200 ₪.