אמינוב נ' אמינוב ואח'

החלטה

מונחת לפני בקשת התביעה לדחות את הדיון בתיק זה ללא מועד או לחלופין לקבל את הבקשה להפסקת תובענה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. (להלן: "התקנות") ובקשה שלא לחייב את התביעה בהוצאות הצד שכנגד והוצאות לאוצר המדינה.

רקע רלוונטי

עסקינן בתביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975, שהוגשה בשנת 2005 אודות תאונת דרכים שארעה בשנת 2004.

ביום 24.02.11 הוגשה בקשה (מספר 25) בה ביקשה ההגנה לדחות את דיון ההוכחות הקבוע ליום 05.04.11 או להמירו בקדם משפט, זאת מכיוון שבר"ע שהגישה התביעה בעניין חידוש מינוי מומחה אורטופדי מטעם בית המשפט טרם נדונה, ובנסיבות אלה התביעה החליטה שלא להגיש תצהירים וראיות מטעמה.

בהחלטתי מיום 27.02.11 ביקשתי את תגובת הצד שכנגד תוך 7 ימים.

ביום 13.03.11 הוגשה בקשה נוספת מטעם ההגנה שכותרתה "הודעה משלימה בהסכמה" בה נכתב כי ב"כ התביעה הודיע שבקשה זו של ההגנה היא בהסכמה ומבוקש להמיר את דיון ההוכחות בקדם משפט. כבר באותו היום דחיתי הבקשה בהחלטה בזו הלשון:

"הבקשה נדחית. מעבר לעובדה שלא צורף טופס על פי הנחיות נשיאת בית במשפט העליון, המדובר במועד הוכחות בתיק משנת 2005 המתייחס לתאונת דרכים משנת 2004 ויש לקדם את בירורו ולהפעיל מדיניות שיפוטית ראויה. דחיית מועד כיום משמעותה המעשית היא שמיעת ההוכחות רק בשנת 2012 תוך גרימת עינוי דין נוסף לצדדים, להוצאות ולנזק מיצרפי גם ליתר הצדדים בתיקים אחרים הממתינים לתורם וכן למערכת המשפט בכללותה, אשר מתויגת חדשות לבקרים כמערכת המתנהלת בעצלתיים, מעכבת בירור סכסוכים ופסקי דין וגורמת לסחבת ולעינוי דין. ב"כ הצדדים יהיו מוכנים לכך שבסיום ההוכחות יישמעו סיכומים בעל פה."

ביום 28.03.11 הוגשה בקשה נוספת של ההגנה (מספר 27) לזימון עדים לדיון ההוכחות.

באותו היום הוגשה בקשה של התביעה (מספר 28) לעיון חוזר בבקשה להמיר את הישיבה הקבועה להוכחות לקדם משפט וזאת מהנימוק שהתובעת טרם הגישה תצהירים וראיות מטעמה, בניגוד להחלטה מיום 08.06.2010, בה הצעתי הצעה לצדדים וקבעתי שבהעדר הסכמה להסדר יתקיימו הוכחות וכל העדויות הראשיות תוגשנה בתצהירים כאשר תצהירי התובעת ועדיה יוגשו לא יאוחר מיום 20.10.2010 ותצהירי הנתבעים ועדיהם יוגשו לא יאוחר מיום 20.12.2010.

ביום 05.08.2010 הוגשה (באיחור) הודעה מטעם ב"כ התובעת לפיה התובעת סבורה שהצעת בית המשפט מיום 08.06.2010 אינה משקפת את הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה ועל כן היא נאלצת לסרב להצעה. בהחלטתי מאותו היום על הודעת התובעת ציינתי: "משכך יופעל הכלל של 'ייקוב הדיו את ההר' והתיק יישמע בהוכחות כמתוכנן".

בטרם נתתי החלטתי על בקשה מספר 28 לדחיית מועד ההוכחות, ביקשה עו"ד מטעם הנתבעים לשוחח עימי בלשכתי, בשיחה שהתקיימה, בה נכח גם המתמחה בלשכתי, ביקשה ב"כ הנתבעים לדחות את מועד דיון ההוכחות כי קשיי התביעה מצדיקים זאת ומשליכים גם על היכולתה לנהל את התיק במועדו. בהחלטתי על בקשה מספר 28 כתבתי:

"עיינתי שוב בתיק ובהחלטתי, שקלתי את דבריה של ב"כ הנתבעת בלשכתי והנני סבור שאין מקום לשנות את החלטתי ולדחות את מועד ההוכחות בתיק".

ביום 29.03.2011 הוגשה מטעם הנתבעים בקשה (מספר 29) כי בית המשפט יפעיל את סמכותו בהתאם לתקנה 168ב' לתקנות ויורה כי במועד הדיון הקבוע להוכחות לא תורשה שמיעת עדות כל עד לגביו לא הוגשו תצהירים ובכלל זה התובעת או מי מטעמה. אחר קבלת תגובת התובעת החלטתי ביום 03.04.2011 כך:

"לאחר שעיינתי בכל הבקשות/תגובות/תשובות ובכדי להגיע לחקר האמת ללא גרימת עינוי דין וסחבת ומבלי לפגוע בזכויות הדיוניות של הצדדים יתר על המידה, הנני מחליט כדלקמן: 1. על אף אי הגשת תצהירי התביעה, לא תחסם בפניה הדרך להוכיח טענותיה והתרופה בגין המחדל הדיוני תהיה בפסיקת הוצאות. 2. התובעת תביא את כל העדים והמוצגים שברצונה להסתמך עליהם ליום שנקבע להוכחות ועדי התביעה יעידו בחקירה ראשית, ללא תצהיר. 3. בסיום עדויות התביעה, ב"כ הנתבעות יודיע האם היא מוכנה לחקור חקירה נגדית באותו מועד או שאין לה יכולת לעשות זאת. 4. במידה והיא תבחר בדרך השנייה, ייקבע מועד נוסף, קרוב ככל האפשר לחקירות נגדיות, לעדי ההגנה ולסיכומים בע"פ. 5. עניין המחדל הדיוני יילקח בחשבון בסיום ההליך בעת פסיקת הוצאות משפט."

על אף החלטתי הנ"ל, בדיון הקבוע להוכחות שנערך ביום 05.04.2011 התובעת עשתה דין לעצמה וכלל לא התייצבה לדיון. ב"כ התובעת המלומד הודיע כי לא היה לו מספיק זמן להתכונן לדיון ובנוסף יש לו נסיבות אישיות שמקשות עליו את ניהול התיק ועל כן הוא מבקש לדחות את דיון ההוכחות ללא מועד ולחלופין להפסיק התובענה לפי סעיף 154 לתקנות .

ב"כ הנתבעים ציינה כי נוכח נסיבותיו האישיות של ב"כ התובעת לא תבקש לדחות התביעה על פי תקנה 157 לתקנות, אבל מבקשת שביהמ"ש ימחוק התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות שכן נגרמו לנתבעים הוצאות רבות בתיק. לחילופין אם ביהמ"ש יורה על הפסקת התובענה ביקשה ב"כ הנתבעת לחייב את התובעת בהוצאות בגין הישיבה.

בהחלטתי בדיון זה נכתב :

"בנסיבות החריגות והיוצאות דופן של תיק זה, לא אנהג כפי שהייתי נוהג בתיקים אחרים ואמחק את התביעה תוך חיוב בהוצאות. אני עדיין סבור, שכדאי לשקול בכובד ראש לסיים את ההליכים בפשרה הוגנת פיצוי בסך 100,000 ₪ בתוספת הוצאות ושכ"ט וזאת תחת להמשיך ולנהל שנים רבות את המאבק בתיק זה... במידה וההצעה תהיה מקובלת יסתיים ההליך כבר בשלב זה. במידה ולאו אשקול האם להיעתר לבקשה לדחות ללא מועד או על הפסקת התובענה. במסגרת שיקולים אלו אשקול גם ההוצאות שהוציאה הנתבעת בגין ניהול ההליך עד כה וההוצאות שיש לפסוק לטובת אוצר המדינה".

ביום 08.05.2011 הוגשה הודעה מטעם התובעת (בקשה מספר 32) בה נכתב כי התובעת דוחה את הצעת הפשרה ובקשה שלא לפסוק הוצאות נגדה. בתגובת הנתבעים להודעה התבקש חיוב התובעת בהוצאות.