אמגר נ' מטרסו ואח'

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל הרשמת כפיר מירב מיום 11.5.11 , בתיק ההוצאה לפועל 01-98222-11-6 . במסגרת הבקשה ,עותרת המבקשת להקטנת צו התשלומים החודשי שעליה לשלם וכן עותרת לעיכוב הליכים עד להחלטה בבר"ע.

בהתאם לסמכותי הקבועה בסעיף 119 (ז) לתקנות ההוצל"פ תש"ם- 1979,(להלן:"התקנות") לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי לדחות את הבקשה מבלי להידרש למתן תגובה בכתב מהמשיב.

החלטת הרשמת ניתנה על בסיס הבקשה שהגישה המבקשת להכריז עליה בתור חייבת מוגבלת באמצעים שנתמכה בשאלון ובמסמכים בנוגע להכנסותיה והוצאותיה. בבקשה טוענת המבקשת, כי יש צורך להפחית את התשלום החודשי ולהעמידו על 1,000 ₪ לחודש ולא 3,000 ₪ כפי שנקבע.

לטענת המבקשת, היא איננה יכולה לעמוד בתשלום של 3,000 ₪ לחודש. הוצאותיה: שכ"ד – 3240 ₪ ,הלוואה- 1,000 ₪ ,הוצאות שוטפות ,הוצאות רכב , עזרה לאימה הנתמכת על ידה.

כפי טענת המבקשת הינה עובדת כמפיקה בטלוויזיה ועצמאית, כך שאינה מקבלת משכורה קבועה וסדירה מדי חודש. דבר זה כשלעצמו מקשה בפניה בעמידה בצו התשלום שנקבע ע"י הרשמת הנכבדה מיום 11.5.11 .כן טוענת המבקשת, כי צו התשלומים יגרום לכך כי לא תעמוד בכל תשלום ובכל תיק , ובכך תוחטא מטרת המחוקק.

עוד לטענת המבקשת, שגתה הרשמת כשייחסה את הכנסותיה של המבקשת יחד עם הכנסותיו של בן זוגה. לטענת המבקשת , אין לבסס את השתכרותה כ 10,000 ₪ מאחר והיא ובן זוגה אינם נשואים וכי הוא רק עוזר לה.

לעניין זה נקבע כי,"בעת קביעת שיעורו של צו תשלומים,על הרשם לבחון את יכולת פרעונו של החייב מתוך התחשבות בנסיבות המיוחדות לענייננו.הכלל הוא כי ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בהחלטותיו של רשם ההוצאה לפועל,בעניין זה של צו התשלומים,אלא במקרים נדירים".(ד. בר אופיר,"הוצאה לפועל הליכים והלכות",מהדורה שביעית,עדכון מס' 2,ינואר 2011 ,עמ' 442).

בהתאם לאמור בסעיף 7 ג (א) לחוק ההוצל"פ תשכ"ז-1979 , על החייב להוכיח את מידת יכולתו לפרוע את החוב הפסוק ולהביא בפני רשם ההוצאה לפועל את כל המידע והמסמכים הדרושים לשם כך. במקרה דנן, נקבע צו תשלומים על בסיס הבקשה והמסמכים כפי שרשאית לנהוג עפ"י החוק והתקנות, גם ללא חקירה פרטנית.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה המנומקת של הרשמת הנכבדה אשר כאמור התבססה על המסמכים והחומר שהוצג לה. משלא מתקבלת הבקשה למתן רשות ערעור ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב הליכים.

אם סבורה המבקשת כי הסכום שנקבע גבוה מיכולתה הכלכלית, תתכבד ותגיש בקשה מתאימה לרשמת ותצרף כמשיבים לבקשה את כל הזוכים בתיקים השונים ובמקרה כזה תקיים הרשמת חקירת יכולת.

עד להחלטה אחרת על המבקשת לשלם את הסכום שנקבע.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"א, 01 יוני 2011, בהעדר הצדדים.