אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אמארה(עציר) נ' מדינת ישראל

אמארה(עציר) נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 12/07/2011 | גרסת הדפסה
עמ"ת
בית המשפט המחוזי נצרת
44574-06-11
12/07/2011
בפני השופט:
דוד חשין

- נגד -
התובע:
תאיר אמארה
הנתבע:
מדינת ישראל
החלטה

נוכחים:

בשם העורר עו"ד נאיל מסאלחה

בשם המשיבה עו"ד עידית שדה

העורר בעצמו

פרוטוקול

החלטה

לפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כב' סגן הנשיא סבאג) לדחות בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו בערובה של העורר.

הרקע וההליכים

נגד העורר ואדם נוסף (להלן – הנאשם הנוסף) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של קשר לפשע ועוון לפי סעיף 499(א)(1) + (2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין); עבירות בנשק (החזקה ונשיאה) לפי סעיפים 144(א) + (ב) סיפא לחוק העונשין; קבלת נכסים שהושגו בעוון לפי סעיף 412 לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין. לפי עובדות כתב האישום, ביום 4.1.2011 הצטיידו השניים בנשק ובתחמושת הכוללים כ- 1,500 כדורים בקוטר 9 מ"מ וכן בחלקו הקדמי של רובה סער מסוג 16M ארוך. את הנשק והתחמושת הטמינו בתוך רכב. בו ביום, נעצרו העורר והנאשם הנוסף, ולאחר חיפוש ברכב נמצאו הנשק והתחמושת.

ביום 16.1.2011 הגישה המשיבה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בדיון מיום 18.1.2011 הודיעו הסניגורים לפרוטוקול, כי הם מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר, וביקשו לטעון לעניין החלופה לאחר שיתקבל תסקיר מעצר. בית משפט קמא הורה על הגשת תסקיר מעצר בהתאם. ביום 23.2.2011 הורה בית משפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (כב' השופטת הלמן). השופטת הלמן החליטה לקבל את הערר במובן זה שבכפוף לבדיקת הערבים ומציאתם ראויים לפקח על העורר, ולהוספת תנאי בדבר איזוק אלקטרוני, ישוחרר העורר לחלופה שנבחנה על ידי שירות המבחן. ביום 3.3.2011, בעקבות החלטת השופטת הלמן, שחרר בית משפט קמא את העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

ביום 11.4.2011 הודה הנאשם הנוסף בפרטי כתב אישום אחר שהוגש נגדו ואף ביקש לצרף את כתב האישום נשוא תיק זה, תוך שהוא מצהיר שהוא לבדו החזיק בתחמושת שנתפסה. בעקבות כך, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה על ידי בית משפט קמא. מכאן הערר שבפניי.

תמצית טענות הצדדים

לטענת העורר, הודאתו של הנאשם הנוסף מהווה נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר בראיות לכאורה. משנתן העורר גרסה שנתמכה אף בגרסתו של השותף, כאשר השניים היו בהפרדה, וקיבלה עתה חיזוק משמעותי משהודה הנאשם הנוסף, הרי שאין בידי המשיבה אפילו ראיות לכאורה נגד העורר. עוד נטען על ידי העורר, כי בשלב הראשוני הסכים לקיומן של ראיות לכאורה משום שחומר הראיות הומצא לו רק בסמוך לדיון, חלקו כלל לא הומצא לו, אלא רק לאחר הדיון וכן לאור המלצת בית משפט קמא לשלוח את העורר לקבלת תסקיר מעצר על מנת לבחון שחרורו לחלופה לאור גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי. לטענת העורר, הפסיקה קבעה כי כדי להיחשב מחזיק לא די שנתקיים רכיב הידיעה אלא יש צורך גם בהסכמה. במקרה זה, לאור הודאתו של השותף, הרי שאין ראיות לכאורה לעניין החזקה. יתרה מכך, מחומר הראיות אף עולה כי המשטרה ביצעה האזנות לטלפונים של הנאשם הנוסףבמשך תקופה ארוכה מאוד ולא נמצאה ולו שיחה אחת שבה נשמע העורר מדבר עם מי מהמעורבים בפרשה. בנוסף נטען כי מצבה הכלכלי של משפחת העורר קשה ומעצר הבית מונע הימנו לעבוד ולתמוך בפרנסת משפחתו, דבר הגורם להידרדרות מתמדת במצבה הכלכלי של משפחתו. לאור כל זאת ביקש העורר לקבוע, כי לא קיימות ראיות לכאורה אשר מצדיקות את מעצרו או לחלופין להורות על החזרת סך של 12,000 ₪ מתוך 15,000 ₪ שהפקיד כפיקדון ולאפשר יציאתו לעבודה מהשעה 6:00 ועד השעה 19:00 בליוויו ופיקוחו של מר עלי פהים אמארה.

מנגד טוענת המשיבה, כי העובדה שהנאשם הנוסף הודה במשפטו שלו, אינה מקהה מעוצמת הראיות שיש נגד העורר. בנוסף, יש לראות בעורר מחזיק בנשק מכוח חזקה לפיה הימצאותו ברכב מעידה על ידיעתו. מסקנה זו נובעת לא רק מהימצאות או נוכחות רגעית, אלא גם תלוית נסיבות המתלוות לאותה התנהגות, ובכללן נוכחות שאינה מקרית ברכב. עוד נטען כי היעדרן של שיחות טלפון בין הנאשם הנוסף והעורר, לא מאיין קשר משום שממילא הטלפונים המואזנים היו של אחיו של הנאשם הנוסף.

דיון

סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 קובע כי ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". בית המשפט העליון חזר ושנה בעניין זה כי "כדי שתקום עילת שחרור ממעצר לאחר שנקבע כבר כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לצורך החלטה על מעצר עד תום ההליכים, נדרש 'שינוי דרמטי' בראיות התביעה, 'מהפך ראייתי של ממש, בבחינת הפיכת הקערה על פיה, כך שהכף תיטה, לאור השינוי שחל, לעבר זיכויו של הנאשם על פני הרשעתו בדין'" (בשפ 6432/10 נאדר אבו אחמד נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 8.9.2010). עוד נקבע בהקשר זה, כי "כרסום בראיות התביעה המאפשר עיון חוזר בבקשת מעצר הוא דבר נדיר שבנדירים" (בשפ 4127/10 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 3.6.2010). במקרה שבפניי, העורר הסכים תחילה לקיומן של ראיות לכאורה ואף לקיומה של עילת מעצר, אולם לאחר ששותפו לכתב האישום הצהיר כי הוא לבדו החזיק בנשק ובתחמושת, והורשע, מבקש העורר לשוב מהסכמתו. על בקשה כגון זו נאמר "ככלל, למעט במקרים חריגים בהם הנסיבות המיוחדות מחייבות זאת, סבור אני כי אין ליתן יד להתנהלות בגדרה בעל דין מנסה לחזור בו מהסכמתו על דרך של בחינת מסכת הראיות לכאורה מחדש במסגרת בקשה לעיון חוזר. היעתרות לניסיון זה מקנה לבעל דין אפשרות ל"מקצה שיפורים", באופן שהופך את הבקשה לעיון חוזר למעין "ערר" על קביעת קיומן של ראיות לכאורה." (בשפ 8265/09 מדינת ישראל נ' יהונתן אלמליח, ניתן ביום 28.10.2009).

בנסיבות המקרה שלפניי, סבור אני כי עצם הודאתו של הנאשם הנוסף בכך שהחזיק לבדו בנשק ובתחמושת, אינה מקהה מעצמת הראיות לכאורה בתיק וודאי שאינה שוללת את קיומן.

סעיף 144 לחוק העונשין קובע כי: "מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". מדובר בחזקה אשר על פי טיבה וטיבעה מתחייבת עקרונית מניסיון החיים ומהווה ברגיל חזקה שבעובדה, אולם המחוקק ראה לקבעה בחוק "והתוצאה היא: שאין הנאשם יוצא ידי חובת סתירתה על ידי הקמת 'ספק', אלא חייב הוא בהוכחת היפוכה במידה של עמידה במאזן ההסתברויות." (יעקב קדמי על הדין בפלילים - חוק העונשין, חלק רביעי, בעמ' 1967 (2006); וראו גם בשפ 9560/09 מוראד נג'אר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 6.12.2009).

במהלך הדיון בערר שאלתי את ב"כ המבקש מדוע הסכים לקיומן של ראיות לכאורה. בתשובתו ציין כי "באותו שלב היתה קיימת חזקה בחוק מכוח סעיף 144 לחוק העונשין, מכוח אותה חזקה אדם שנמצא במקום שנמצא בו נשק חזקה עליו שידע על קיומו." (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון).

מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה לי שהחזקה מכוח סעיף 144(ד) לחוק העונשין אינה מתקיימת בנסיבות המקרה שבפניי ואינה יכולה לשמש ראיה לכאורה. סעיף 144(ד) מדבר על "מחזיק המקום", ואכן במקרים בהם עשה בית המשפט שימוש בחזקת המקום, כאשר דובר על כלי רכב, החזקה הופעלה כלפי הבעלים של הרכב, או למצער כלפי הנהג (ראו: פרשת נג'אר לעיל ורשימת האסמכתאות המובאת בעמ' 6 להחלטה שם). במקרה שבפניי המבקש נסע (להבדיל מנהג) ברכב, וכלל לא בטוח שסעיף 144(ד) חל בעניינו מלכתחילה.

עם זאת, עיון בתיק החקירה מלמד כי קיימות ראיות לכאורה שלא כורסמו מעצם הודאת הנאשם הנוסף והרשעתו, ומשכך אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ