אמארה(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זהו ערר על החלטתו של כב' השופט ח. סבאג, אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו בעבירות של קשירת קשר לפשע ועוון, עבירות בנשק (החזקה ונשיאה) בניגוד לסעיפים 144(א)+(ב) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), קבלת נכסים שהושגו בעוון, שיבוש מהלכי משפט והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

2.על פי כתב האישום, קשרו ביניהם, העורר ושותפו לכתב האישום, אסלאם מוקטרן, (להלן: "השותף"), לסחור באמל"ח הכולל חלקי נשק ותחמושת.

לשם כך, הצטיידו בנשק ובתחמושת שכללו – 18 קופסאות מקוריות וחדשות המכילות כל אחת 50 כדורים בקוטר 9 מ"מ, 6 שקיות המכילות כל אחת כ- 100 כדורים בקוטר 9 מ"מ בתפזורת, סה"כ – 1,500 כדורים. בנוסף, הצטיידו בחלקו הקדמי של נשק התקפי בסוג רוס"ר 16 - M ארוך, החשוד כנשק משטרתי גנוב, ביודעם כי הנשק נגנב או הושג בעוון.

הנשק והתחמושת הוטמנו ברכב סקודה בו נסעו העורר ושותפו. ביום 4.1.11 נהג השותף ברכב הסקודה, כשהעורר יושב לצידו. תוך כדי נסיעה מכיוון צומת גולני לצומת בית רימון, הבחינו השניים במחסום משטרתי וניסו להטמין את הנשק והתחמושת מתחת למושב הנהג, במטרה להעלימם מהמשטרה.

העורר ושותפו נעצרו כעבור מספר דקות ובחיפוש ברכב נמצאו התחמושת והנשק.

3.בפני בית המשפט קמא הודה ב"כ העורר בקיומן של ראיות לכאורה כנגד מרשו ובקיומה של עילת מעצר והמחלוקת נסובה אודות האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

(לאור טיעוני הסנגור, אעיר כי, כפי העולה מהפרוטוקול, שאלת עוצמת הראיות לא עלתה כלל לדיון ובית המשפט נדרש להכריע רק בשאלת החלופה).

4.בפני בית המשפט קמא הונח תסקיר מעצר, שהמליץ על שחרור העורר לחלופה, אולם בית המשפט קמא החליט בסופו של דבר, לאחר ששקל את טיעוני הצדדים, להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, כיוון ששוכנע שאין בחלופה המוצעת כדי לענות על תכלית המעצר.

5.הערר שבפני מעורר סוגיה של המדיניות הראויה בכל הנוגע לנאשמים המואשמים בעבירות נשק, בפרט מסוג עוון, נעדרי עבר פלילי, שבעניינם נתקבל תסקיר חיובי של שירות המבחן הממליץ על שחרור בתנאים.

6.ב"כ המשיבה טוען כי מאז ההלכה שנפסקה בבש"פ 625/82 אבו מוך נ' מדינת ישראל, הותוותה המדיניות בנושא זה ובתי המשפט נוהגים על פיה ומיישמים אותה כדבר שבשגרה. לפי טיעוניו, ענייננו נופל לגדר המקרים המפורטים בהלכת אבו מוך, המצדיקים מעצר עד תום ההליכים, שכן החזקת נשק לשם ביצוע מעשים פליליים או למצער, לעת מצוא, מצויה במדרג החומרה הגבוה יותר, המצדיק הימצאותו של נאשם במעצר עד תום ההליכים, גם אם מדובר בנאשם שעברו נקי.

7.ב"כ העורר הפנה לפסיקה רבה, ממנה ביקש ללמוד כי במקרים דומים ואף חמורים יותר, שוחררו נאשמים לחלופת מעצר.

8.עיון בפסיקה זו מלמד כי לפחות בחלקה, נימוקי השחרור נוגעים לדיות או עוצמת הראיות והיא איננה תומכת בהכרח בטענות הסנגור. (כך בבש"פ 6218/10 בלאל שתיווי, החלטה מיום 2.9.10 שניתנה ע"י כב' השופט א. גרונס, ובש"פ 9560/09 נג'אר נ. מדינת ישראל).

בהחלטות אחרות מצא בית המשפט קמא טעמים מיוחדים המפחיתים את מסוכנותו של הנאשם (בש"פ 7991/06 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל).

9.לעומת זאת בשורה של החלטות מן העת האחרונה, בעניינם של נאשמים בעבירות נשק, חלקן עבירות מסוג פשע, שבוצעו בנסיבות חמורות יותר מאילו שבפני, הורה בית המשפט העליון על שחרורם של נאשמים לחלופת מעצר, תוך מתן דגש לגילם הצעיר, עברם הנקי ואורח חייהם הנורמטיבי עד לביצוע העבירות. באלה מצא בית המשפט גורמים המפחיתים את מסוכנותו של הנאשם ומצדיקים שחרורו.

א. בבש"פ 2602/10 כחלול נ. מדינת ישראל, (מיום 11.4.10), נתקבל הערר באופן חלקי, כך שהוזמן תסקיר מעצר, בעניינו של נאשם, שהועמד לדין בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לסחר בנשק וניסיון להחזקה ונשיאה של נשק. המשיבה עמדה שם על מסוכנותו הרבה של העורר, אדם העוסק בסחר בנשק, באמצעות הטלפון. בית המשפט העליון קבע שם:

"יש לבחון את הצדקתו של מעצר בשל עבירת נשק הן מהיבט עילת הנשק והן מהיבט עילת המסוכנות. מחד יש לשקול מה סוג הנשק ומהן הנסיבות האופפות את עבירת הנשק. מאידך יש לשקול את מסוכנותו של הנאשם (ראו: עניין פדרמן, בפסקה 4 להחלטה). בהקשר זה יש לשקול האם מעידות נסיבותיה של העבירה כי הנאשם עלול לחזור על המעשה או לעשות מעשה דומה והאם מעידה אישיותו של הנאשם (כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו), על כך שהוא עלול לחזור על המעשה [ראו: בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 702 (1997)].

על בית המשפט לבחון כל מקרה באופן אינדיבידואלי בהתאם לנאשם ולנסיבותיו האישיות [ראו: בש"פ 1947/09 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם, 8.3.2009) (להלן: עניין לוי) והאסמכתאות שם; בש"פ 6509/08 ותד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2008)].

15. לעניין עילת הנשק, נראה כי במקרה דנא העורר אכן גמר אומר להצטייד בכלי נשק כשהוא אינו בוחל גם בקבלת כלי נשק שמקורם בגניבה, כפי שעולה מתמלילי שיחותיו עם אמל. נסיבות אלה של העבירה המיוחסת לעורר, בצירוף העובדה כי העורר ביצע לכאורה את העבירה תוך שימוש במכשיר הטלפון, משליכות גם על בחינת מסוכנותו ועשויות להעיד כי העורר עלול לחזור על המעשה גם אם יימצא בחלופת מעצר. ואולם כאמור, לעניין המסוכנות יש לבחון גם את אישיותו של העורר ואת נסיבות חייו. "