אמארה נ' והביוב הכפרי הגליל התחתון

פסק דין

זוהי תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבעת.

התובע טוען כי הוא הבעלים של שופל מ.ר. 06536-2 וכי ביום 2.6.12, בעת שאחיו נהג בשופל בכביש פנימי בכפר כנא, מקום בו ביצעה הנתבעת עבודות תחזוקה ותיקון של רשת המים או הביוב, לפתע שקע השופל במקום בו בוצעה החפירה ונגרמו לו נזקים כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה. לטענת התובע, סיבת שקיעת השופל הייתה עבודה רשלנית שביצעה הנתבעת, שלא דאגה, לאחר שחפרה את הכביש, למלא כדבעי את מקום החפירה בעפר, להדק את פני שטח הכביש ולבצע אספלט וכן לא דאגה לסמן או לגדר את המקום לשם מניעת מעבר רכבים והותירה את המקום בצורה המסכנת את שלום המשתמשים בדרך. נזקי התובע הינם - 21,570 ₪ נזק לשופל על פי חוות דעת השמאי, 2,500₪ עבור חילוץ וגרירה ו- 1,755₪ בגין תשלום שכ"ט השמאי, ובסה"כ - 25,825₪.

הנתבעת מכחישה את טענות התובע. לטענתה, היא אכן ביצעה עבודות תיקון מים במקום הנטען בתביעה, אולם לא ארעה כל תאונה ולא נגרם כל נזק לשופל התובע. מעולם לא נתקבלה במשרדיה כל הודעה אודות התאונה המוכחשת. הנתבעת מכחישה כי הנזקים הנטענים נגרמו מעבודות תיקון הצנרת שבוצעו על ידה וכן היא מכחישה את תוכן חוות דעת השמאי מטעם התובע. מבלי לגרוע מטענתה בדבר חוסר אחריותה לנזקים טוענת הנתבעת כי אלו נגרמו עקב רשלנותו הבלעדית של התובע או עקב אשם תורם בשיעור של 100%.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובע ונציג הנתבעת. לאחר שמיעת טענותיהם ועיון בכתבי הטענות ובכל המסמכים שהוגשו, לרבות בתמונות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק-הדין בצורה תמציתית:

התובע, שעל פי רישיון הרכב הינו הבעלים של השופל, הוכיח כי התאונה אכן התרחשה כנטען על ידו. מהתמונות שהגיש (ת/1) עולה, כי השופל שקע ונפל אל תוך תעלה שנחפרה קודם לכן במקום וכוסתה בחומר מילוי.

העד מטעם הנתבעת אישר כי במקום התאונה וביום התאונה הנתבעת אכן ביצעה במקום עבודות של תיקון פיצוץ בצינור.

מעיון בתמונות ניתן להבחין בבירור כי דובר בעבודות שבוצעו לאורך הכביש, כאשר חומר המילוי המכסה את התעלה בה בוצעה העבודה, עודנו רטוב.

עבודות החפירה תפסו נתח ניכר מרוחב הכביש.

הואיל ומטבע הדברים נדרש פרק זמן מסוים ממועד כיסוי החפירה ועד להתייבשות חומר המילוי, והואיל ולא נסתרה טענת התובע כי מדובר בכביש פעיל, בו נוסעים רכבים, שומה היה על הנתבעת לסמן או לגדר את המקום, על מנת למנוע מרכבים לנסוע על גבי החפירה, כל עוד לא התייבש החומר. הותרת המקום בו בוצעה העבודה בלא כל סימון או גידור, בשלב בו החומר טרם ייבש, סיכנה באופן לא סביר את הרכבים העוברים במקום ובכך יש לראות את הנתבעת כאחראית לקרות התאונה.

נציג הנתבעת טען בדיון כי מי שביצע את העבודות הינו קבלן וצריך היה לשלוח נגדו הודעה לצד שלישי, אך הודעה כזו לא הוגשה על ידי הנתבעת.

טענת נציג הנתבעת בדיון ולפיה נהג השופל ביצע את התאונה במתכוון, נטענה בעלמא וללא כל ביסוס ראייתי ויש לדחותה.

יחד עם זאת, יש לקבל את טענת הנתבעת ולפיה יש לייחס לנהג בשופל אשם תורם, שכן העובדה שבוצעו עבודות במקום עוד באותו יום ושכיסוי החפירה עודנו טרי ורטוב, ניכרת לעין והיה על הנהג להבחין בכך ולהימנע מנסיעה במקום. בנסיבות העניין, שיעור רשלנותו התורמת של נהג השופל הינו 30%.

התובע הוכיח את הנזקים הנטענים על ידו בכתב התביעה. חוות הדעת השמאי מטעם התובע לא נסתרה ולא הוגשה חוות דעת נגדית. הנזקים המתוארים בשופל מתיישבים עם נסיבות התאונה, כאשר מהתמונות עולה כי השופל שקע באופן משמעותי במקום התאונה. התובע הוכיח כי הוא נשא בתשלום שכ"ט השמאי ובתשלום עבור חילוץ השופל וגרירתו.

סיכום

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 18,077 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 300 ₪ והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (13.2.13) ועד היום.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק-דין זה לנתבעת, אחרת - יתווספו על הסכומים האמורים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בנצרת.

ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"ד, 26 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.