אמאל ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק דין

העתירה שלפניי עניינה בהחלטתו של המשיב 2 (להלן – המשיב) מיום 17.01.13 לבטל את הרישיון לישיבת ארעי בישראל מסוג א/5 שניתן ביום 16.12.09לעותר 2 (להלן – העותר). בהחלטה נכתב כי הרישיון ניתן בטעות, שכן בשנת 2008, מועד הגשת הבקשה לאיחוד משפחות (שהגישה אימו של העותר, העותרת 1), היה העותר מעל גיל 14. משכך, נקבע בהחלטה כי "בהתאם להוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), אין בסמכותנו ליתן לו [לעותר] רישיון לישיבת ארעי אלא רק הפניות למת"ק באמצעותן יקבל היתרי שהייה בישראל בלבד". בקשתם של העותרים להשיב את הרישיון הארעי לעותר נדחתה ביום 17.02.13, ועל החלטה זו הוגשה ביום 19.03.13 השגה לוועדת ההשגה לזרים (להלן – ועדת ההשגה). ביום 20.03.13 הורתה יו"ר ועדת ההשגה למשיב להגיב להשגה תוך 38 ימים. משחלפו למעלה מחודשיים ימים והתגובה לא נתקבלה, פנו העותרים לוועדה בבקשה לקבלת התגובה. ביום 26.05.13 הורה יו"ר הוועדה למשיב להגיש תגובתו לבקשת העותרים בתוך 14 ימים. תגובה זו, גם היא, לא התקבלה, ועל כן הוגשה העתירה שלפניי ביום 08.09.13.

ביום 13.10.13 הגישו המשיבים בקשה לסילוק העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. בבקשה נטען כי ביום 06.10.13 הגישו המשיבים כתב תשובה להשגה, ובאותו היום ניתנה החלטת ועדת ההשגה המורה לעותרים להגיש תגובתם לכתב התשובה בתוך 30 ימים. כן טענו המשיבים כי העותרים אמנם פנו לוועדת ההשגה, ואולם כל עוד לא ניתנה החלטתה, הרי שלא מוצו ההליכים בעניינם של העותרים, ועל כן מדובר בעתירה מוקדמת, שיש לדחותה על הסף. המשיבים הוסיפו עוד כי העיכוב בהגשת כתב התשובה נבע מעומס רב המוטל עליהם, אך מכל מקום העיכוב אינו מצדיק את החלפת שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו של בית המשפט.

בתגובתם לבקשה טוענים העותרים, כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף. העותרים מדגישים כי כתב התשובה הוגש לאחר כחמישה חודשים ממועד הגשת ההשגה, ורק לאחר הגשת העתירה. עוד נטען כי העותרים פעלו כפי שנדרש מהם, וכי לולא הוגשה העתירה, תשובת המשיבים להשגה לא היתה מוגשת בזמן הקרוב. לפיכך, אין המשיבים יכולים לטעון כי מדובר בעתירה מוקדמת. בנוסף לכך, טוענים העותרים, כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף גם לנוכח נסיבות המקרה, בהן מדובר בטעות שלא תוקנה במשך כשלוש שנים, תוך שהעותר הסתמך עליה, וכן משום שהטענות בעתירה הן בעיקרן משפטיות. לבסוף, ביקשו העותרים לחייב את המשיבים בהוצאות בקשה זו.

בעבר הבעתי את מורת רוחי מכך שהמשיבים חורגים באופן ניכר מסד הזמנים שנקבע ב"נוהל ועדת השגה לזרים במשרד הפנים – מרחבי ירושלים ותל אביב", כמו גם מזה שמוקצב להם על ידי ועדת ההשגה, להגשת תגובותיהם להשגות שבפניה, כשבמקביל מבקשים הם לסלק עתירות על הסף, שמוגשות בעטיו של אותו עיכוב:

חרף התנהלותו האמורה, שהינה בלתי סבירה על פניה, בחר המשיב לטעון כי יש לסלק את העתירה על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים, וכי על העותרים היה להמתין להחלטת ועדת השגה בעניינם. דומה כי המשיב מבקש לאחוז את המקל משני קצותיו: מן העבר האחד מבקש הוא לסלול לעצמו, בהתנהגותו, דרך פרוצדוראלית המושתתת על חוסר המעש המתמשך שלו; מן העבר השני, מבקש הוא להסתמך על תוצאות התנהגותו תוך גלגול מחיר השיהוי שלו על כתפי העותרים, שהינם הצד התמים בעניין.

...

גם עומס עבודה רב המוטל על המשיב (כפי שנטען בבקשותיו להארכת מועד להגשת תגובה להשגה) אינו יכול להצדיק שיהוי כה ניכר בהגשת תגובתו להשגה. אחת התכליות המרכזיות שבבסיס הקמת ועדת ההשגה, הייתה להקטין את העומס המוטל על בתי משפט לעניינים מינהליים בנושאים בהם מוסמכת הוועדה לדון. השתהות בלתי סבירה במתן תגובות להשגות, בניגוד לפרק הזמן שנקבע בנוהל ועדת השגה, עלול בהכרח ליצור ריבוי של עתירות מנהליות, שיסכלו את עצם התכלית של הקמת ועדת ההשגה (עת"מ 54853-01-13 סרחאן נ' שר הפנים (21.05.13), בפסקאות 12-13).

עם התנהלותם זו של המשיבים אין להשלים. כך, במיוחד, כשאין קול ואין עונה גם כשוועדת ההשגה חוזרת ומבקשת מהמשיבים להגיש את תגובתם, כבמקרה דנן.

ואולם, בנסיבות העניין, בהן טרם נתנה ועדת ההשגה את החלטתה, ועל אף התנהלות המשיבים, הגעתי למסקנה כי יש למחוק את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.

עניינם של העותרים יוחזר אפוא לוועדת ההשגה לשם מתן החלטה, וזאת בתוך הזמן שנקבע בנוהל ועדת השגה לזרים במשרד הפנים – מרחבי ירושלים ותל אביב.

באשר להוצאות – על פניו נראה כי תשובת המשיבים לוועדת ההשגה הוגשה בעקבות הגשת העתירה. משכך יש לפסוק הוצאות לטובת העותרים. לאור מכלול נסיבות העניין יישאו המשיבים בהוצאותיהם של העותרים בסכום של 3,500 ₪.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהיעדר הצדדים.