אמאד - אראביה מיוזיק לניהול והפצה בע"מ נ' דאמוני

החלטה

תינתן להלן החלטה בבקשה של הנאשמים בטענה כי אין להשיב לאשמה וכן לעניין קבילות ראיה.

לנאשמים מיוחסות עבירות של עיסוק במכירת עותק מפר של יצירה, לפי סעיפים 61 (ג) ו- 64 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 ( להלן – "החוק" ), מכירת עותק מפר של יצירה, לפי סעיפים 61 (ד) ו- 64 לחוק, והחזקת עותק מפר של יצירה לשם מסחר בו, לפי סעיפים 61 (ה) ו- 64 לחוק.

לפי הנטען בכתבי הקובלנות, הקובלת הינה חברה הרשומה כדין בישראל, העוסקת בהפצה ושיווק יצירות מוזיקאליות מקוריות, בניהול זכויות יוצרים, בהגנה על זכויות אלה ואכיפתן בישראל, והינה בעלת הזכות הבלעדית והייחודית לעשות שימוש מסחרי מכל סוג שהוא או להתיר שימוש זה ביצירות מוזיקה ו/או תקליטי מוזיקה אשר נמצאים בבעלותן של חברת ההפקה המוזיקאליות "עאלם אלפן" ו/או "דיגיתאל סאונד", ויצירות מוגנות אלה נושאות סימניהן המסחריים של שתי חברות אלה. לפי הנטען בקובלנה מס' 40928-07-11, במועדים שאינם ידועים לקובלת, וכן ביום 13/1/11, עסק הנאשם 1 במכירת עותקים מפרים של היצירות המוגנות, החזיק עותקים מפרים שלהן לשם מסחר ומכר אותם, בידיעה כי הזכויות ביצירות המוגנות אינן שלו ומבלי שקיבל היתר או הרשאה לעשות בהן שימוש מסחרי. לפי הנטען בקובלנה מס' 40880-07-11 עשה הנאשם 2 אותם המעשים הנ"ל המיוחסים לנאשם 1, כאמור, לרבות ביום 27/1/1, וכך גם הנאשם מס' 3, כנטען בקובלנה מס' 40979-07-11.

במהלך שמיעת פרשת התביעה ביקש ב"כ הקובלת להגיש, לראיה מטעמו, תדפיסים ( שסומנו, לצורך ההחלטה בקבילות הראיה, ת/6 ו- ת/7 ), שלפי טענתו הינם של רשם החברות המצרי. ב"כ הנאשמים התנגדה לכך בטענה כי אין המדובר בהעתק מקורי של המסמכים וכי אין המדובר בתעודה ציבורית, לפי פקודת הראיות ( להלן – "הפקודה" ), ובהנחה והן כאלה, הרי שאין המסמכים קבילים משאינם נושאים אישור נוטריוני או של נציג של הקונסוליה או השגרירות הישראלית במצרים, כנדרש בפקודה. ב"כ הקובלת הגיב בטענה כי המדובר בטענות למשקל הראיה, כאשר המדובר בתעודה שנערכה על ידי רשות ציבורית החשופה לעיון הציבור.

מאחר ומדובר במסמך שלא נערך על ידי רשות ציבורית בישראל אלא במסמך שלפי הנטען הינו "תעודת ציבור" זרה שלא נערכה בישראל, הרי שחלה, לעניין קבילות הראיה, הוראת סעיף 30 לפקודה, המורה כי:

" יפוי כוח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ

לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר, בכל משפט או ענין אזרחיים,

ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום,

או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה:

(1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו

על גבי המסמך או בנספח אליו

(2) נוטריון ציבורי, וקיימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו

בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על

גבי המסמך או כנספח אליו ".

עוד רלבנטית לעניינינו הוראת סעיף 33 לפקודה, המורה כי:

" תעודת אישור של נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי בשטח ארץ פלוני,

תהא ראיה מספקת לכל אחת מהעובדות האלה:

(1) כי תעודה ציבורית פלונית הודפסה בידי המדפיס הרשמי של אותו

שטח ארץ.