אל - גג בניה והנדסה בע"מ נ' קורן

החלטה

בפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, אורית יהלומי, אשר דחתה בקשה בטענת פרעתי שהגישה המערערת.

בין הצדדים נוהל הליך בבית הדין האיזורי לעבודה. בסיומו הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

"1. לסילוק סופי ומוחלט של כל הטענות והתביעות ההדדיות של הצדדים מכל מין וסוג שהוא, עבור תקופת העבודה וסיומה, ומבלי להודות בכל חבות וכל טענה, תשלם הנתבעת לתובע כדלקמן:

א. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה בסך 2,500 ₪.

ב. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות בסך 3,250 ש".

ג. פדיון חופשה בסך 1,590 ₪.

ד. הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

2. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע ב- 2 תשלומים חודשיים שווים ועוקבים, הראשון ביום 20.2.13 בהמחאות שימסרו לתובע במשרדי הנתבעת.

3. התובע ימציא לנתבעת תוך 7 ימים אישור בדבר שיעור ניכוי המס. ככל שלא יומצא אישור כאמור תנכה הנתבעת מס כדין.

4. לא ישולם הסכום במועד ....

5. הצדדים מבקשים ליתן להסכם זה תוקף של פסק דין...".

ההסכמה ופסק הדין נעשו וניתנו ביום 9.1.12.

המערערת לא שילמה למשיב ישירות דבר מסכום פסק הדין. ואולם לטענתה פרעה כל חובה, לפי פסק הדין, בכך שהעבירה את הסכומים הנובעים מפסק הדין, לאחר ניכוי מס בשיעור 30%, ביטוח לאומי וביטוח בריאות, לנושה של המשיב שהטיל עיקול על כספים המוחזקים בידיה והשייכים למשיב. המשיב פתח ביום 23.5.13 את תיק ההוצל"פ לגביית הכספים המגיעים לו לפי פסק הדין והמערערת הגישה בקשה בטענת פרעתי. לטענתה, כאמור, בהעברת הכספים לנושה, לאחר ניכויים כאמור, יצאה ידי חובתה לפי פסק הדין ולפיכך יש לסגור את תיק ההוצל"פ.

המערערת טענה בבקשתה כי המשיב לא המציא לה תוך 7 ימים כמתחייב מפסק הדין אישור ניכוי מס. היא המתינה חודש וחצי ומשלא הומצא אישור ניכתה מס בשיעור 30%, כן ניכתה תשלומים למל"ל ולביטוח בריאות והעבירה את הכספים לנושה שהטיל עיקול. הנושה שהטיל את העיקול עשה זאת בתיק 08-05604-08-7. טענתה המקורית של המערערת היתה שהיא קיבלה את העיקול בחודש פברואר 2012 ולפיכך היתה מנועה מלהעביר את הכספים למשיב. מאוחר יותר, בעת הדיון, התברר כי צו העיקול ניתן ביום 10.10.11 והתקבל אצל המערערת ביום 23.10.11.

כב' רשמת ההוצל"פ דחתה את הבקשה בטענת פרעתי מהנימוקים הבאים:

א. מעיון בתיק ההוצל"פ בו הוטל העיקול עולה שהעיקול הוטל על משכורת והכספים שהגיעו למשיב לפי פסק הדין אינם משכורת. משכורת משמעותה הפשוטה היא שכר עבודה ובנדון דנן אף לדברי המערערת, המשיב הפסיק לעבוד אצלה כבר ביום 6.8.10 לפיכך ברור שבעת קבלת העיקול לא היה דבר לעקל וכך היה על המערערת להשיב למעקל.

ב. העברת הכספים למעקל נעשתה מבלי שניתנה תשובה לצו העיקול ומבלי שהוגשה בקשה למימוש העיקול. מכל מקום תשובה ובקשה למימוש לא מצויים בתיק ההוצל”פ בו הוטל העיקול.

ג. המערערת, אשר ידעה על העיקול כבר בחודש אוקטובר 2011 נהגה בחוסר תום לב כאשר לא הודיעה למשיב, במעמד הדיון בבית הדין וההגעה להסכמה, שיש בידיה עיקול ואין בכוונה להעביר לו ישירות סכום כלשהו. אילו היתה עושה כן יתכן שהמשיב היה שוקל אחרת את דרכיו.

ד. באשר לניכוי המס - קבעה כב' הרשמת כי לא היה מקום לנכות מס מהסכום של 1,000 ₪ שנקבעו כהוצאות משפט וכן קבעה כי לא היה מקום להפחית מהסכום הכולל דמי ביטוח לאומי ומס בריאות כאשר סכומים אלה אמורים להיות מנוכים רק מרכיב השכר שבמשכורת ולא מכל רכיב אחר כגון קרן השתלמות, הפרשות לפנסיה ועוד.