אל ערידי נ' רז

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 23/1/2009 בחיפה.

לטענת התובע, בעודו נוסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים, חלפו הוא וכן הנתבע 2 על פני הצומת כאשר מיד אחריה, סטה הנתבע 2 לתוך נתיב נסיעתו של התובע, ככל הנראה, במטרה לפנות ימינה, ואז אירעה התאונה. לטענת התובע, פגע רכבו של הנתבע 2, בפינתו הימנית קדמית של הרכב, ברכב התובע, בדלת השמאלית קדמית. לדברי התובע, מיד לאחר התאונה, התנצל הנתבע 2 והודה כי הוא אשם בתאונה. הנתבע 2 אף חתם על דף נייר וכתב כי הוא אשם בתאונה. העתק מסמך זה הוגש על ידי התובע לתיק בית המשפט. התובע מסר כי היו לו תאונות רבות בעברו וכי במקרים בהם היה אשם, הודה מיד. לדבריו, בתאונה הנדונה, הוא אינו אשם ועל כן הגיע לבית המשפט.

2.לטענת הנתבעים, התאונה כלל לא אירעה במקום הנטען על ידי התובע. התאונה אירעה עוד בתוך הצומת, בסמוך לאחר ששני כלי הרכב, של התובע ושל הנתבע 2, החלו בנסיעה לאחר שעמדו ברמזור אדום. לדברי הנתבע 2, רכבו של התובע עמד בנתיב הימני המוביל ישר בלבד, בעוד רכבו שלו, עמד בנתיב האמצעי, ממנו ניתן לנסוע ישר ושמאלה. הנתבע 2 התעתד לפנות לשמאל, כאשר לפתע, סטה התובע עם רכבו שמאלה, ככל הנראה, במטרה לפנות לשמאל, למרות שהדבר היה אסור מן הנתיב שבו עמד. הנתבע 2 הכחיש כי הודה, בשלב כלשהו, בפני התובע באחריותו לתאונה וטען כי האחריות לתאונה רובצת על התובע. עוד הוסיף הנתבע 2 וטען כי התובע פנה אליו ואל הוריו וביקש כי יודו באחריות לאירוע מאחר שהם "מכוסים" מבחינה ביטוחית, בעוד שהוא אינו "מכוסה". הודעת הנתבעים לחברת הביטוח שלהם הוגשה לתיק בית המשפט. בהודעה נמסרה גרסא זהה לזו שנמסרה בבית המשפט.

3.עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם, כמו גם במסמכים שהוגשו לבית המשפט במהלך הדיון. שמעתי את התובע ואת הנתבע 2, המעורבים באירוע ובסופו של יום, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות.

4.עיון בדברי התובע בבית המשפט מעלה כי רכבו נפגע בדלת הנהג (פרוטוקול, עמ' 6, ש' 16). כך גם עולה מהודעת הנתבעים לחברת הביטוח שלהם. ואולם, עיון בדו"ח השמאי מלמד כי לשמאי נמסר "ניטען בפנינו כי הרכב ניזוק בצידו השמאלי" (כך בלשון הדו"ח) ואכן הפירוט בדו"ח השמאי מעלה כי אין המדובר רק בנזק לדלת הנהג, כפי שנטען על ידי התובע ועל ידי הנתבעים, אלא שהשמאי התייחס בחוות דעתו והעריך את הנזקים שנגרמו לחלקים נוספים- "הכנף הקדמית השמאלית, הדלת השמאלית לתא הנהג, הדופן האחורי השמאלי – נפגעו וניזוקו". נראה, אם כן, כי דו"ח השמאי אינו מתייחס רק לנזקי התאונה הנדונה, שכן הוערכו על ידו גם נזקים שנגרמו, יתכן באירוע אחר, לחלקה האחורי של הדופן השמאלית של הרכב. משכך, מצאתי כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את הנזק שנגרם לו במהלך התאונה הנדונה.

5.באשר לנסיבות קרות התאונה, הרי שכל אחד מן המעורבים טען כי התאונה אירעה בחלק אחר של הצומת והטיל את האחריות לתאונה על האחר. לא הובאו כל עדי ראיה לתאונה. התובע טען בעדותו בבית המשפט, כי לא היו עדים לתאונה ואילו הנתבע 2 כתב בכתב הגנתו כי היתה עימו ברכב עדה אולם עדה זו לא הובאה על ידיו לעדות. עם זאת, למרות שככלל, עד המצוי בשליטת צד, שלא הובא על ידו לעדות, ייזקף הדבר לרעתו של אותו צד, הרי שבמקרה זה, כך עולה, גם התובע עצמו הכחיש כי היו עדים לאירוע וגם להכחשה זו יש ליתן משמעות. לפיכך, לא מצאתי לייחס משמעות כלשהי לאי הבאת אותה עדה לעדות.

מאחר שמדובר בשתי גרסאות נוגדות, ללא כל עדות לתמיכה באחת מהן, ומאחר שהפגיעות בכלי הרכב יכולות היו להיגרם, להתרשמותי, הן כתוצאה מתאונה בנסיבות המתוארות על ידי התובע והן כתוצאה מתאונה בנסיבות המתוארות על ידי הנתבעים, לא ניתן לקבוע כיצד בדיוק אירעה התאונה.

במצב דברים זה, כאשר קיימות שתי גרסאות מנוגדות, בהעדר תמיכה בגרסא אחת על פני רעותה, הרי שלא נותר אלא לקבוע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו.

6.לאור האמור, התביעה נדחית, הן מאחר שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את נסיבות התאונה והגורם האחראי לה והן מן הטעם שלא הוכחו על ידו נזקי אותה תאונה.

בנסיבות התיק, כמפורט לעיל, לא מצאתי להורות על חיוב בהוצאות.

המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' ניסן תש"ע, 21 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.