1. א. התובעים 1, 2 (שייקראו להלן:"משפחת גבע") והתובעים 3, 4 (שייקראו להלן: "משפחת מזרחי") טסו יחדיו ביום 5.10.10 למדריד באמצעות הנתבעת והמשיכו בטיסת המשך לטנריף באמצעות חב' איבריה. (להלן:"איבריה")
התובעים כולם מלינים על כך, שבהגיעם לטנריף, התברר להם שהמזוודות (להלן:"הכבודה") לא הגיעו ועל מנת לברר מה עלה בגורל הכבודה, התעכבו התובעים זמן רב בנמל התעופה באופן שגרם להם לאחר את המעבורת אשר הייתה אמורה לקחת אותם לאי בו היו צריכים להתאכסן.
ב. התובעים מציינים גם, שבנמל התעופה דאגה איבריה לספק להם ערכות "עזרה ראשונה", אך ערכות אלה היו לנשים בלבד, כך שלגברים לא היו כלי רחצה וגילוח ונותרו ללא נעליים.
התעסקות זו, באובדן הכבודה וקבלתה חזרה, נמשכה במשך 3 ימים ובמשך כל שעות היום, עד כי לאחר 3 ימים, קרי ביום 7.10.10 קיבלו את הכבודה.
ג. מאחר ואובדן הכבודה גרם לתובעים עוגמת נפש קשה ופגיעה בטיול החלו את הטיול בפועל 4 ימים לאחר הנחיתה.
בשל אובדן הכבודה ועל מה שעבר על התובעים, שלחו התובעים ביום 5.12.10 מכתב אל הנתבעת והנתבעת ביקשה להמציא לה דו"ח אובדן ותוויות כבודה ובנוסף לכך אף הציעה לכ"א מהתובעים פיצוי של 100 דולר עבור הוצאות שנגרמו להם כתוצאה מאיחור בקבלת הכבודה.
התובעים סברו, שהפיצוי המוצע אינו הוגן, אינו הולם ומהווה לעג לרש ובשל כך הגישו תביעה זו, בה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצוי 29,000 ש"ח, הכולל בחובו: פיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו להם בשיעור של 3,500 ש"ח לאדם (ובסה"כ 14,000 ש"ח), הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח ועבור עוגמת נפש בסך של 10,000 ש"ח.
2. הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובעים ולהצדקת בקשה זו, מעלה היא - בין היתר- את הטענות העיקריות הבאות:
א. הנתבעת ואיבריה הינן ישויות משפטיות שונות ומובילות אוויריות נפרדות ולכן אין לראות בנתבעת אחראית לכשליה של איבריה במסירת הכבודה לתובעים, שכן הנתבעת מילאה את חלקה בחוזה התובלה והובילה את הכבודה למדריד ומכאן ואילך עברה האחריות להעברת הכבודה אל איבריה.
ב. בנוסף לטענה הנ"ל, מבקשת הנתבעת להסתמך בנדון דנן על הוראות האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בינלאומית באוויר הידועה כאמנת וורשה (להלן:"האמנה") ומביאה בכתב ההגנה סעיפים רלוונטיים החלים, לדעתה, על המקרה בו קא עסקינן ולאור הוראות אלו, הרי שתביעת התובעים מוגבלת לגבולות האמנה ואין לתובעים זכות תביעה על פי כל דין אחר.
ג. טענה נוספת, שיש בה כדי להצדיק דחיית התביעה, סומכת הנתבעת על טענת האיחור במתן הודעת מחאה, שכן לטענתה, לא דיווחו התובעים בכתב לנתבעת אודות האיחור בקבלת הכבודה בתוך 21 ימים מיום קבלת הכבודה ו/או על הנזק הנטען לכבודה בתוך 7 ימים מיום קבלת הכבודה - כפי שמתבקש מהוראות סעיף 26 לאמנת ורשה וסעיף 16(1) לתנאי התובלה הכלליים.
ד. כמו כן, מתייחסת הנתבעת לגבולות הפיצוי באמנה בדבר גובה הפיצוי המקסימאלי ובכך, טוענת - למעשה- הנתבעת לסכום המוגזם אותו תבעו התובעים בתביעה זו.
3. בחנתי את טענות הצדדים - טענות כפי שהועלו בכתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט ולאחר בחינת ושקילת כל חומר הראיות, שהיה מונח בפני בית המשפט, אני מחליט כדלקמן:
א. א) התובעים הגישו תביעתם בהסתמך על פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה (תיק ת"ק 16588-08-10) וער אנוכי לעובדה, שפסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות אינו תקדים מחייב, אך עלי לומר לתובעים, שדווקא מפסק דין זה היה עליהם להגיע למסקנה, שאין מקום להגזים בתביעת סכומים - כפי שהם עשו זאת בכתב התביעה ובנוסף לכך, היה על התובעים לבדוק אם נסיבות המקרה דשם זהות לנסיבות המקרה בו עסקינן בתביעה זו.
ב) עצם הגשת התביעה על סכום מוגזם, בלתי סביר ובלתי מוכח של 29,000 ש"ח, כאשר סכום זה כולל פיצוי כספי לכ"א מהתובעים בסך של 3,500 ש"ח ולהוסיף על כך הוצאות סתמיות, בלתי מוכחות של 5,000 ש"ח ולמרות הפיצוי הכללי, שביקשו התובעים בסך של 3,500 ש"ח לכ"א מהם עדיין תובעים גם סכום כולל של 10,000 ש"ח עבור עוגמת הנפש - הרי שכל הסכומים הנ"ל מוכיחים את מגמת הגשת התביעה, לקבל סכומי כסף העולים בהרבה מסכום הטיול עצמו ואם בית המשפט ייעתר לתביעות בלתי מוצדקות כאלה, אזי תהא התוצאה, שמטיילים מטיילים חינם ועוד מקבלים "פרס" כספי נוסף.
תוצאה כזאת, היא בוודאי בלתי מתקבלת על הדעת.
ג) על כן, לאור המגמה העולה מעצם הסכום הנתבע בתביעה - על בית המשפט לשקול היטב את העובדות והנסיבות ולהגיע למסקנה - האם יש מקום להיעתר לסעד כולו - כפי שנתבקש בתביעה- או לחלק ממנו או בכלל לא.
ב. מעיון בכתבי הטענות ובטענות הצדדים עולה, שאין מחלוקת בין הצדדים על יעד הנסיעה אותו בחרו התובעים ואין מחלוקת על כך שאכן הכבודה לא הגיעה במועד אל התובעים - אם כי המחלוקת בעניין זה היא בשאלה, מתי הגיעה הכבודה לידי התובעים: האם לאחר 3 ימים או לאחר יום.
התובעים מייחסים לנתבעת רשלנות וטוענים כי מחדליה של הנתבעת בולטים לעין נוכח הזלזול הרב שהיא מפגינה לנוסעיה - זאת משום שבכל התקופה לא טרחה לעשות מאמצים הדרושים להשבת הכבודה במהירות.