אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אל-דין נ' מועצה מקומית עוספיא ואח'

אל-דין נ' מועצה מקומית עוספיא ואח'

תאריך פרסום : 13/04/2014 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום חיפה
36943-10-10
06/04/2014
בפני השופט:
שלמה לבנוני

- נגד -
התובע:
בשיר אל-דין
הנתבע:
1. מועצה מקומית עוספיא
2. מ.ע.צ חברה לאומית לדרכים בישראל בע''מ
3. 1. אמיר רוזנברג
4. 2. מרדכי כהן-ניסן

פסק-דין

פסק דין

1לטענת התובע, כעולה מכתב תביעתו, הוא היה מעורב בתאונת דרכים ביום 18.1.10. אותה שעה, שעה שנהג בכביש 672 המחבר בין חיפה לעוספיה ודלית-אל-כרמל, התרומם לפתע מכסה בור ניקוז-ביוב, אשר נמצא באמצע הכביש. כתוצאה מכך התרומם רכבו מעוצמת ההדף, נזרק בחזרה אל הכביש, ונגרמו לרכב נזקים רבים. התובע עצמו אף נפגע בפגיעות גופניות באותה תאונה. רכבו של התובע נבדק על ידי שמאי. זה קבע, לאור גובה הנזק ושווי הרכב, שעסקינן באובדן מוחלט. לנוכח זאת הונחה בפניי תובענתו הכספית על סך 14,310 ₪. סך 8,324 ₪ נתבעו בגין האובדן הטוטאלי של הרכב, סך 986 ₪ עבור עלות השמאי וסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש ואובדן זמן.

2.התובענה הוגשה כנגד הנתבעת 1, המועצה המקומית עוספיה (להלן, גם "המועצה"), וכנגד הנתבעת 2 (להלן, גם "מע"צ"). נטען כי קטע הכביש בו ארעה התאונה נמצא בתחום שיפוטה של המועצה וכי מע"צ אחראית לתחזוקתו השוטפת. משום רשלנותן הנטענת של השתיים, הוגשה התביעה כאמור.

3.הן המועצה, הן מע"צ, התגוננו בפני התביעה והכחישו את עצם התאונה, את החבות הנטענת ואת גובה הנזק. בצד הכחשת החבות, ככל שעסקינן בתובע, אף גוללו המועצה ומע"צ, על דרך החילופין, את האחריות האחת על רעותה.

4.באחד משלבי הדיון הוריתי על הגשת תצהירי עדויות בשאלת החבות על ידי המועצה ומע"צ. בעקבות זאת הונח בפניי תצהיר עדותו של מר בסאם מרזוק (להלן – "מרזוק"), היועץ ההנדסי לראש המועצה במחלקת ההנדסה שלה. מטעם מע"צ הוגש תצהירו של מר איגור פסחוביץ (להלן – "פסחוביץ"), מנהל אזור נצרת חדרה בחברת נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, שמן הסתם היא חליפתה של מע"צ. בעקבות זאת הסכימו ב"כ הצדדים כי יוגשו סיכומי טענות בשאלת החבות. סיכומי טענות אלו הונחו בפניי והם דנו אף בשאלת גובה הנזק. ומשכך פסק דין זה מכריע במכלול המחלוקת, לרבות בשאלת גובה הנזק.

5.ב"כ התובע סבור, ככל שעסקינן בשאלת החבות, כי עניין הוא אך למחלוקת בין המועצה לבין מע"צ לענות בה, לנוכח העובדה שלשיטתו אין עוררין לעניין עצם התרחשות התאונה, והן לעניין כך שמכל מקום המועצה ומע"צ, אם ביחד ואם לחוד, נושאות בחבות האמורה. ב"כ התובע שוגה בכך, כמבואר כהלכה בסיכומי טענות המועצה ומע"צ. נמצאו לי שיקולים לחובת התובע, ככל שעסקינן בעצם התרחשות התאונה. מנגד נמצאו לי שיקולים לזכותו. שיקולים אלו, כך לטעמי, די בהם על מנת לקבוע שהשתכנעתי, להנחת דעתי, בעצם התרחשות התאונה כנטען על ידי התובע.

6.התובע מציין בתביעתו כי הוא נהג עובר לתאונה עם חברו, מר פאדי אלזיר (להלן – "אלזיר"). הוא אף רשם, במסגרת רשימת המסמכים המצורפת לתביעתו, את דבר תצהירו של אלזיר. דא עקא תצהיר זה לא צורף לתביעה בשום זמן מן הזמנים.

ועוד: ברשימת המסמכים צוין מסמך נוסף שהוא "העתק מהודעה על תאונת דרכים" שמן הסתם נמסר למבטחתו, בעיקר לנוכח העובדה שלתובע נגרמו אף נזקי גוף. אף מסמך זה לא צורף לתביעה בשום זמן מן הזמנים.

נטען, בין השאר, כי התובע לא טרח לצלם את המפגע הנטען לאחר התאונה. אין בדעתי לייחס משקל רב לעניין זה, לנוכח פציעתו של התובע באותה תאונה. מנגד, אין בפניי ראיה על כך שהתובע או מי מטעמו מסר הודעה למי מן הנתבעות על עצם התרחשות התאונה והמפגע בכביש, שמן הסתם מסכן עוברי דרך נוספים.

7.וחרף כל אלו בדעתי לרחוש אמון לגרסת התובע אודות עצם קרות התאונה. אלו עיקרי טעמי:

ראשית, הונחו בפניי מרשמים רפואיים על כך שהתובע התקבל לטיפול בחדר המיון בבית החולים "בני ציון" ביום התאונה בשעה 22:18. נטען במרשמים רפואיים אלו שעסקינן ב"תאונת דרכים", ואכן תיאור התאונה הנטען עולה בקנה אחד עם הגדרה זו.

שנית, ושמא העיקר. עיינתי בחוות הדעת בגין נזקי הרכב. נרשם בפני השמאי כי נטען בפניו "כי הרכב ניזוק כתוצאה מהתרוממות מכסה מתכת של בריכת ביוב". ואכן, בדיקת הרכב העלתה כי "הרכב ניזוק בחזיתו ובעיקר בגחונו". כתוצאה מפגיעה לא אופיינית זו בגחונו של הרכב אף נפגעה, כמובן, "רצפת המרכב". סימני נזק אלו אופייניים באופן מובהק לפגיעה על ידי מכסה מתכת מתרומם של בריכת הביוב.

שלישית, אכן זקפתי לחובתו של התובע את העדר ההודעה הנטענת על קרות התאונה. ואולם לנספחי כתב התביעה צורף מכתב תשובה של המועצה מיום 6.5.10 לעו"ד רנין חלבי, פרקליטתו הקודמת של התובע. ממנו אני למד כי היא שגרה מכתב דרישה למועצה מיום 22.3.10. והרי מחדל נוסף של התובע שלא צרף מכתב דרישה זה. ואולם, ממכתב המענה אני למד שעו"ד חלבי למדה ש"מצ"ב מכתבנו לגב' איריס פוקס מנהלת אגף פניות ציבור מע"צ המדבר בעד עצמו ועונה על שאלותיך בנושא". ואכן למכתב זה צורף מכתב תלונה מיום 8.11.09 של מהנדס התשתיות במועצה לגב' פוקס ממע"צ. במכתב זה קבלה המועצה על מפגעים בטיחותיים רבים בכביש בו ארעה התאונה. מכאן אני למד כי אילו המועצה הייתה מתכחשת לעצם אירוע התאונה, מן הסתם מכתב התשובה היה כופר בעצם התרחשות התאונה ולא מסתפק אך בהטלת החבות על מע"צ.

רביעית, ואכן אף בכתב ההגנה של הנתבעת נטען, אכן תוך סתירה לחלקים אחרים בו, כי "באופן ספציפי יודגש, כי במקרה הנדון לא הנתבעת 1 פעלה לתיקון האמור, אלא עובדי מע"צ בשים לב לכלל האמור לעיל!" (סעיף 6(ז)). משמע, קיימת כאן הודאת בעל דין על כך שהיה תיקון "במקרה הנדון", בידיעתה של המועצה, הגם שתיקון זה נעשה על ידי עובדי מע"צ.

8.לנוכח כל אלו הנני קובע כי התאונה התרחשה כנטען על ידי התובע. איני סבור כי בנסיבות אלו ניתן לייחס אשם תורם לתובע. כך, לנוכח העובדה שהוברר לי שהתאונה ארעה במזג אוויר גשום וסוער וממרשמי בית החולים אני מסיק כי היא התרחשה בחשכה. בנסיבות אלו איני סבור כי התובע, כנהג סביר, אמור היה להבחין במכשול זה של התרוממות מכסה הביוב.

9.ומשכך, נקל לי להצביע על כך שהאחריות לתאונה רובצת, לכאורה, אם על המועצה ואם על מע"צ. בכך אני מאמץ, למשל, את השקפתה של כב' השופטת צור ב-ת.ק. (חי') 12112-12-10 אליהו אלבז נ' עיריית חיפה (במאגרי "נבו"). בפרשה דומה שנדונה בפניה הכריעה השופטת צור ש"אכן צודקת העיריה בטענתה, כי אין ביכולתה לדאוג כי רחובותיה יהיו נטולי מפגעים לחלוטין. עם זאת עליה להראות, כי היא נוקטת באמצעים סבירים למניעת מפגעים בתחומה, לאיתורם ולהסרתם. במקרה זה לא הצביעה העיריה על קיומו של מנגנון כלשהו למניעת התרוממותם של מכסי הביוב. ימים גשומים וסוערים אינם דבר בלתי צפוי, ועל העיריה לנקוט באמצעים סבירים על מנת למנוע ממכסי הביוב להינתק ממקומם, יתכן שעל ידי שיפור מערכת הניקוז, או על ידי קיום סיורי פיקוח מוגברים בימים מסוג זה והתרעה בפני נהגים על הסכנה הצפויה (למשל באמצעות שילוט מתאים). דברים ברוח זו נקבעו לא אחת בפסקי דין שעסקו במקרים דומים..."

10.למסקנה דומה, אף תוך הסתייעות בהחלת הכלל "הדבר מדבר בעדו" כמשמעותו בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הגיע אף כב' השופט נאסר ג'השאן ב-תאמ (חד') 50576-12-11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית חדרה (במאגרי "נבו"). אף הוא הטעים, בפרשה דומה, ש"המקרה דנן נמנה על המקרים שניסיון החיים מלמד, כי בכביש סואן, יציאת מכסה ביוב ממקומו והתרוממותו עד כי פגע בחלקו התחתון של רכב, מתיישבת עם המסקנה כי המכסה לא הונח כדבעי או הונח והותקן באופן רשלני, ועל כן נסיבות העניין מתיישבות עם רשלנות הנתבעת, שלא דאגה להנחת המכסה כדבעי ולא דאגה כי המכסה לא יצא ממקומו או יזוז כאשר רכבים נוסעים מעליו. מסקנה זו אף מתיישבת עם החלטת הצד השלישי מס' 2 לרתך את המכסה על מנת שלא ייצא ממקומו בשנית" (סעיף 31).

11.נותר לי, איפוא, להידרש למחלוקת בין שתי הנתבעות, המועצה ומע"צ. כל אחת מהן, אכן על דרך החילופין, מטילה את החבות האחת על רעותה. בסופה של דרך, ככל שעסקינן במישור היחסים כלפי התובע, בדעתי להטיל את האחריות על שתיהן, ביחד ולחוד. ככל שעסקינן במישור היחסים הפנימי בין השתיים אין לי ספק שאחריותה של מע"צ עולה לאין ערוך על זו של המועצה, הגם שלא ניתן לפטור מחבות אף את המועצה.

12.התאונה התרחשה בכביש 672 שאין עוררין שהוא מוגדר ככביש בין-עירוני. אף מע"צ, בכתב הגנתה, מודה בכך בבירור. שהרי בצד טענתה "כי האחריות על קו ניקוז ביוב מוטל כל כולו על כתפי מ.מ. עוספיה ועליה בלבד ולנתבעת אין כל נגיעה ו/או אחריות לקו הניקוז בכלל ולבורות הניקוז בפרט" (סעיף 9.2), היא ממשיכה ורושמת ש"מפעם לפעם היא מסייעת למ.מ.עוספיה בטיפול במכסי בורות הניקוז אשר נשברים ואולם עזרה זו ניתנת לפנים משורת הדין ועל מנת לסייע למועצה בלבד" (סעיף 9.3).

13.ואף פסחוביץ, בתצהירו, רושם כי הגם שלשיטתו "קו הביוב הינו באחריותה המלאה והבלעדית של הרשות המקומית" הרי "נכון, שכאשר מבקשים לבצע עבודתה(?) בקו הביוב צריך להודיע לחברה והדבר נובע בין היתר בשל שמירה על בטיחות הנוסעים בדרך. אם מדובר בתיקון דחוף וקצר מועד, כל אשר המועצה צריכה לעשות הינו להודיע על פעולתה. אם מדובר בתיקון ארוך או מתוכנן אזי צריך לקבל היתר לעבוד בתוך המיסעה. הסיבה לכך נעוצה ברצון לשמור על המיסעה, להבטיח נסיעה בטוחה של כלל המשתמשים בדרך ולהבטיח החזרת המצב לקדמותו בסיום העבודה" (סעיף 4).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ