אלשק נ' אבו קמיר

פסק דין

בפניי תביעה כספית, אשר הוגשה על ידי התובע בגין דמי ההשתתפות העצמית שבהם חויב בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 1.5.2009 (להלן: "התאונה").

יש לציין, כי נסיבות התאונה נדונו בתיק 20150-11-09, אשר בו ניתן פסק דין על דרך הפשרה (פס"ד מיום 14.11.2010, ניתן על ידי כב' השופט חאג' יחיא מבית משפט השלום בתל-אביב יפו).

לטענת התובע, על הנתבע לשלם לו את דמי ההשתתפות העצמית, בהיותו אחראי לתאונה כמי שפגע ברכבו.

לטענת הנתבע, לעומת זאת, אין להטיל עליו כל אחריות לנזק.

בכתב הגנתו העלה הנתבע שלל טיעונים, כגון טיעון לאי-מתן היטל לפיצול סעדים, טענה שכלל לא ברורה לי, או טענה שהתובע אחראי להוצאה, לאור העובדה שהביטוח שערך לא כולל ביטול השתתפות עצמית, טענה שאף היא, בכל הכבוד, איננה מחזיקה מים ואין בה ממש.

עם זאת, וזאת הבנתי רק לאחר שעיינתי היטב בתיק 20150-11-09 אשר הומצא על ידי הנתבע לעיוני, תמונת המצב בתובענה זו היא מורכבת יותר.

אפרט:

מדובר בתאונה שבה היו מעורבים ארבעה כלי רכב שונים.

הרכב הנפגע בתאונה (רכבה של גב' בלאו, התובעת בהליך בתל אביב) היה הרכב הראשון בטור; רכב התובע (נתבע מס' 1 בהליך בתל אביב) – שני; רכב הנתבע (נתבע מס' 2 שם) – שלישי; ורכב נוסף (של צד אחר שלא נתבע כאן – אימאן לאלא – נתבע מס' 4 שם) היה הרכב הרביעי.

נסיבות התאונה לא הובררו עד תומן בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט חאג' יחיא, וכלשון פסק הדין: "...ובאשר לחלוקת האחריות, לפגיעה מאחור, ברכב התובעת, אין מספיק ראיות לקבוע חלוקה מדויקת בין הנתבעים...".

עיון מדוקדק בפרוטוקול החקירה שנערכה בפני כב' השופט חאג' יחיא מלמד, כי אין כל חולק, כי התובע בתיק זה (מר אלשייק) לא היה האחראי לתאונה, והספק הינו בין אחריותו של הנתבע בתיק זה (מר אבו קמיר) ונהגת הרכב שמאחוריו, כאשר חלוקת האחריות מבטאת ספק זה של בית המשפט.

מכיוון שהתובע והנתבע בתיק נושא ענייננו היו למעשה אותו צד (שהרי בוטחו יחד על ידי אותה חברת ביטוח) לא מצא בית המשפט לציין זאת במפורש, אולם הדבר מתבטא למעשה בחלוקת האחריות בפסק הדין:

"הסכום ישולם מחציתו על ידי הנתבעים 1 – 2 – 3 [=התובע בתיק זה, הנתבע בתיק זה, ו"ביטוח חקלאי], מחציתו על ידי הנתבעים 4 ו-5 [בעל הרכב הנוסף והחברה המבטחת]".

בצורה זו חילק בית המשפט בחלקים שווים את האחריות בין רכב מס' 3 בטור (רכב הנתבע) ורכב מס' 4, שאינו צד להליך שבפניי.

אמנם אין מדובר בפסק דין שיש בו כדי לחייב מותב זה, אולם עיון בתיק ובנסיבותיו מלמד כי החלטת כב' השופט חאג' יחיא תואמת את הראיות ואת העדויות שנשמעו בפניו, ולא מצאתי כל מקום לשנות ממסקנותיו.

התובע בחר, משום מה, שלא לתבוע בתיק זה אלא את הנתבע, ונמנע מלתבוע את מי שהיה הנתבע הרביעי בתיק בתל אביב.

לאחר עיון בתיק, החלטתי היא שיש לחייב את הנתבע במחצית מדמי ההשתתפות העצמית שהושתו על התובע, כאשר אין מקום להחיל על הנתבע את האחריות כולה, בשים לב למסקנות פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב, ואשר על פיהן צריך היה לתבוע צד נושף בתיק.

אשר על כן ישלם הנתבע לתובע את מחצית מסכום התביעה, סך של 2,213 ₪ בלבד (וטענות הנתבע לעניין זה התבררו, לאחר בדיקה, כנכונות).

סכום זה ישולם על ידי הנתבע לתובע בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.