אלשאפעי ואח' נ' משרד הפנים

פסק דין

העותרים עתרו לשלושה סעדים שעניינם:

מתן החלטה בערעור שהגישו על החלטת המשיב שניתנה ביום 21.10.12 ואשר בה נדחתה בקשתם ליתן לעותרת מעמד כבת זוגו של העותר.

אישור בקשתם לאיחוד משפחות ומתן אשרת שהייה לעותרת.

חיוב המשיב בהוצאות משפט בעתירה זו ובעתירה שהגישו בעת"מ 3266-02-12.

אשר לסעד הראשון המבוקש, הרי שעוד ביום 17.12.12 נשלח לעותרים מכתב ע"י מנהלת לשכת רשות האוכלוסין בבאר שבע, בו צויין כי הערעור אשר העותרים הגישו נדחה, מאחר ולא הומצא על ידם חומר חדש, או נתונים השונים מאלו שהיו קיימים בידי המשיב עת ניתנה החלטתו ביום 21.10.12. לפיכך, צויין בסייפא של אותו מכתב על העותרת לעזוב את הארץ באופן מידי.

להלן אתייחס לשני הסעדים הנוספים שהתבקשו ע"י העותרים.

א. עיקר העובדות

א. העותר הינו אזרח ישראלי תושב רהט, העותרת הינה תושבת האזור. ביום 6.9.01 נישאו העותרים ולהם שני ילדים משותפים ילידי נובמבר 2003 ו- 2006.

בשנת 1983 נישא העותר לגב' אלשאפעי כאמלה (להלן: "האישה הראשונה"), ולהם 12 ילדים משותפים. ילדם הצעיר נולד ביום 24.12.2002, דהיינו כשנה ושלושה חודשים לאחר נישואי העותרים.

ביום 30.5.2006 התגרש העותר מאשתו הראשונה.

ביום 1.6.08 פנו העותרים למשיב בבקשה לאיחוד משפחות עבור העותרת.

ביום 22.4.12 נערך לעותרים ראיון במשרדי המשיב. במסגרת הראיון נשאל המשיב כמה זמן אחרי נישואיו לעותרת התגרש, ותשובתו היתה "לא זוכר, כמה זמן אחרי הנישואים, התגרשתי". לשאלה אם אחרי נישואיו לעותרת חי איתה ועם אשתו הראשונה, השיב "כן. אבל בפועל לא חייתי איתה בכלל". לשאלה כיצד הוא מסביר שנולד לו ילד מאשתו הראשונה ביום 24.12.02 השיב "כי היא היתה בהיריון ולא יכולתי לגרש אותה, המשכנו לחיות ביחד לתקופה קצרה עד שילדה ואז התגרשנו". באותו מועד נערך לעותרת ראיון לשאלה אם העותר היה נשוי כאשר נישאה לו השיבה "היה גרוש אבל לא בפועל. עכשיו הוא גרוש". לשאלה אחרי כמה זמן התגרש בפועל מאז שנישא לה, השיבה העותרת "אחרי 5-6 שנים". העותרת טענה כי העותר לא חי עם אשתו הראשונה לאחר נישואיה לו, וכאשר נשאלה "איך את מסבירה את זה שנולד לו ילד ב- 24.12.02 אם הוא לא היה מנהל חיים משותפים איתה" השיבה "אצלנו יש גירושים פעם ראשונה, גירושים בפעם שנייה, אבל ה- 3 יותר מאוחר אחרי הבן". שני העותרים אישור כי האישה הראשונה מתגוררת באותו מגרש שבו הם מתגוררים בעיר רהט.

במהלך הטיפול בבקשת העותרים, כאשר העותר התבקש להמציא תדפיס חשבון בנק, הוא המציא את תדפיס חשבון הבנק של אשתו הראשונה. כמו כן, העותר המציא אישורים של הביטוח הלאומי על תשלום הבטחת הכנסה, מהם עולה כי קיבל הבטחת הכנסה בשנת 2012 "עבור זוג עם 7 ילדים" ובשנים 2010 – 2011 "עבור זוג עם 8 ילדים". האישה הראשונה הוזמנה לראיון ואולם לא הגיעה.

ביום 21.10.12 נשלחה לעותרים החלטת המשיב הדוחה את בקשתם לקבלת מעמד לעותרת. ההחלטה נומקה, כאמור להלן:

"בחינת בקשתכם, ובכלל זה ראיון שנערך ביום 22.4.12 ובנוסף הימנעות הגב' אלשאפעי כאמלה מ"ז .... הנטענת להיות גרושתו של המבקש מר אלשאפעי אחמד, מלהגיע לראיון במשרדנו, העלו בפנינו כי המבקשים והגרושה הנטענת מקיימים אורח חיים משותף. אורח חיים שאינו ייחודי למבקשים. זאת אנו למדים גם ממגוריכם באותה הכתובת ובאופן ניהול כספי משק הבית". מסקנת המשיב היתה כי העותר "מנהל אורח חיים ביגמי עם המבקשת ועם הגב' אלשאפעי כאמלה".

על החלטה זו, כאמור, הוגש ערעור אשר נדחה.

טענות הצדדים

לטענת העותרים, בין היתר, "העותרת 2 מאז שהתחתנה לעותר 1 היא גרה ברהט בתוך התחום, ולפעמים הייתה פונה למת"ק לקבלת אישור כניסה לישראל לצורך ביקור משפחתי. דהיינו – הגורם הביטחוני כבר אישר מס' פעמים את כניסת העותרת לישראל...".

עוד טענו העותרים, כי למרות התחייבות המשיב בעת"מ 32666-02-12, עתירה שהוגשה ע"י העותרים בפברואר 2012, כי החלטה בבקשת העותרים לאיחוד משפחות תינתן תוך 3 חודשים מהראיון שבוצע לעותרים ביום 22.4.12, עד להגשת העתירה דנן ביום 25.4.13, טרם ניתנה החלטה בערעור שהעותרים הגישו.