אלקיים נ' אלגדיראת ואח'

החלטה

בהתאם להחלטת המותב אשר דן בתיק זה עד עתה, העבירה המזכירות לעיוני עותק פרוטוקול הדיון שהתקיים בתיק זה היום, בסופו ניתנה החלטה לאחד בפניי את הדיון בתיק זה, יחד עם תיק תא"מ 11396-04-13, אשר הועבר לטיפולי לפני כשבוע ימים. זאת, כפוף להסכמתי. אין בידי ליתן אותה.

סבורני כי איחוד הדיון באופן עליו הוחלט הינו בעייתי במקצת על פי הדין, שכן מדובר בתיקים המתנהלים בפני שתי ערכאות שונות. על פי איזה סדר דין ינוהלו? האם יותר לנתבעת 2 להיות מיוצגת בידי עו"ד? האם תעמוד לצדדים אפשרות להגשת ערעור בזכות? ועוד כהנה וכהנה שאלות.

במצב דברים מעין זה, ככלל, אין מנוס מעיכוב הדיון באחד מהתיקים עד להכרעה באחר, על מנת להימנע מניהול הליכים במקביל ומחשש להכרעות סותרות (זאת, אלא אם התובע בבית המשפט לתביעות קטנות מעוניין להעביר את תביעתו לבית משפט השלום, תוך תשלום תוספת האגרה הנדרשת, ויתור על יתרונות דיוניים וראייתיים העומדים לרשותו, וכיו"ב. הדעת נותנת כי על פי רוב יעדיף התובע בתביעות קטנות להשאיר את תביעתו בערכאה בה בחר לכתחילה).

במצב דברים כאמור נשאלת השאלה איזה תיק יש לעכב. בעבר התייחסתי לשאלה זו והצגתי מספר שיקולים רלבנטיים: ראשית, מי מהתביעות קודמת בזמן. שנית, היחס בין סכומי התביעות. שלישית, מתן עדיפות לבירור התביעה בבית משפט השלום לפני התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות [ת"ק 20299-10-09 קאופמן נ' פרי ירוחם השכרת רכב (16.5.10); ת"ק 29709-01-11 דאהר נ' שילה (22.5.11)]. לטעמי, השיקול השלישי הינו העיקרי, וכפי שציינתי שם:

"שלישית, וזה העיקר, לא מן הנמנע כי מי מן הצדדים עשוי לטעון לקיומו של השתק כזה או אחר על בסיס ההכרעה הראשונה בזמן. תביעה זו מתבררת בפני בית המשפט לתביעות קטנות אשר אינו כפוף לסדרי דין ולדיני הראיות. עובדה זו יוצרת קושי מסויים בהחלת העקרון בדבר מעשה בית דין על תביעה המתנהלת בבית משפט השלום, ואף הביאה בעבר מספר ערכאות למסקנה ולפיה פסיקה של בית משפט לתביעות קטנות אינה יוצרת מעשה בית דין באופן מלא או חלקי (חלקי משמעו - השתק פלוגתא בלבד, אך לא השתק עילה). ראו דבריה של פרופ' נ' זלצמן וכן האסמכתאות אשר פורטו בפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 1958/06 סוויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ, (20.10.06), בסעיפים ה.(2), ה.(3), ה.(8). אמנם באותו פסק דין נדחתה הגישה הגורפת שבאה לידי ביטוי באותן אסמכתאות, אך לא בשל התעלמות מן הקשיים הללו, אלא בשל העדפת אינטרסים נוגדים ובראשם עקרון סופיות הדיון.

ברם, אם ניתן לבחור בין האפשרות כי פלוגתאות משותפות תוכרענה אגב דיון בבית משפט לתביעות קטנות באופן שעשוי להוות מעשה בית דין לעניין התדיינות תלויה ועומדת בבית משפט השלום, לבין האפשרות ההפוכה, לטעמי אין ספק כי מן הראוי לבכר את זו האחרונה".

נאמן לגישתי זו, הרי על אף העובדה שתביעה זו קודמת בזמן לתביעה שבטיפולי, מאחר והתביעה שבטיפולי מתנהלת בבית משפט השלום, מן הראוי לעכב את הדיון בתביעה זו דווקא עד להכרעה בבית משפט השלום.

סיכומו של דבר – כאמור סבורני כי אין אפשרות על פי הדין להורות על איחוד הדיון בפניי באופן בו הדבר נעשה. למעשה, גם לא היה צורך בכך, ודי היה להורות על עיכוב ההליכים בתביעה זו עד למתן הכרעה בתביעה המתנהלת בפניי בבית משפט השלום. עם זאת, ומשניתנה ההחלטה היום כפי שניתנה, אני מורה על העברת תיק זה לטיפולי.

המזכירות מתבקשת לעדכן הגורם השיפוטי בתיק, להמציא ההחלטה לצדדים ולהביא התיק לעיוני ביום 28.2.14.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.