אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלפסי נ' המוסד לביטוח לאומי

אלפסי נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 24/03/2013 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
29673-10-12
17/03/2013
בפני השופט:
איטה קציר

- נגד -
התובע:
שמשון אלפסי
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
פסק-דין

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 2/7/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי המערער איבד 74% מכושרו להשתכר ("ההחלטה").

להלן עובדות המקרה:

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 3/5/12 (בל 4345-10-11) ("פסק הדין"). על פי פסק הדין:

א.       הוועדה תתייחס לעובדה שבעבר נקבעו למערער דרגות אי כושר גבוהות מאלה שקבעה הוועדה, בעוד שנכותו הרפואית היתה נמוכה או דומה.

ב.       הוועדה תתייחס לטענת המערער לפיה גם אם מחלת הלימפומה מצויה ברמיסיה – עדיין השפעותיה התפקודיות קיימות גם היום ולא פחתו.

3.טענת הערעור היא שבעבר נקבעו לו דרגות אי כושר גבוהות יותר, מצבו הולך ומחמיר, והוא סובל מליקויים רבים בעקבות מחלת הלימפומה.

4. לטענת המשיב, הוועדה פעלה על פי הנחיות פסק הדין. נטען כי החלטת הוועדה בדבר דרגת אי כושר תואמת את דברי המערער בפני הוועדה בדבר עבודה בפועל בהיקף חלקי.

5.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה [סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק")].

במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

6.על פי אמות המידה הקבועות בסעיף 209(ב) לחוק, ראשית נדרשת הוועדה לבחון "את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה"; שנית, עליה לבחון את "יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו".

בעב"ל 327/03 עזאת מוהרה – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.4.04) נקבעו הנחיות להבניית שיקול הדעת של פקיד התביעות או הוועדה. נפסק, כי נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר היא ליקוייו הרפואיים של הנכה כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים. הוועדה קובעת את דרגת אי כושרו להשתכר על פי נסיבותיו האישיות של הנכה, ובין היתר יכולתו לחזור לעבודתו הקודמת, גילו, השכלתו ויכולתו האינטלקטואלית והפיזית.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

7.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי הוועדה פעלה כדין ואין לומר כי החלטתה לוקה באי סבירות קיצונית.

8.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה:

ביום 2/7/12 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. המערער תיאר בפני הוועדה שחודשים ספורים קודם לכן עבד בנגריה בביצוע עבודות גמר, בהיקף של 15 שעות בשבוע, והפסיק בחודש 4/12 כיון שסבל מרעש ואבק.

הוועדה עיינה במסמכים בתיק, לרבות פסק הדין ומכתב הרופאה ההמטולוגית ד"ר סופר מיום 30/8/10. הוועדה בחנה את הליקויים מהם סובל המערער, ובין היתר, נתנה דעתה לתלונות המערער על טנטון, ופגיעה בכלי הדם הצוואריים ובגפיים התחתונות. לדעת הוועדה מחלת הלימפומה לא גורמת למערער כיום כל מגבלה תעסוקתית. הוועדה סיכמה וקבעה כי המערער אמנם לא מסוגל לעבודה בהיקף מלא, נוכח מכלול ליקוייו הרפואיים, אך הוא מסוגל לעבודה בהיקף חלקי, כפי שפירטה בהחלטתה.

9.הוועדה התייחסה לעבודה שבעבר נקבעו למערער דרגות אי כושר גבוהו יותר, והסבירה כי דרגת אובדן כושר עבודה בשיעור 75% שנקבעה למערער בעבר, התאימה לתקופה הראשונה הסמוכה לכניסתו לרמיסיה, לצורך ההלנה רפואית ובהמשך לצורך בשיקום תעסוקתי. הוועדה אף ציינה בהקשר זה, כי בקביעת דרגת אי הכושר הביאה בחשבון את דברי המערער כי עבד עד לאחרונה בנגרות, בהיקף חלקי, לאור גמישות המעסיק מבחינת שעות העבודה והדרישה לעובדי נגרות מיומנים.

הוועדה התייחסה גם לטענת המערער לפיה השפעות מחלת הלימפומה לא פחתו גם לאחר הרמיסיה. הוועדה נתנה דעתה לאמור במכתב הרופאה הראומטולוגית מיום 30/8/10, אשר קבעה שנכון לאותה עת, 5 שנים לאחר סיום הטיפול בלימפומה, המערער נמצא במצב כללי טוב, ללא עדות לפעילות המחלה, ספירות דם טובות ונמצא במעקב בלבד.

המסקנה העולה מהאמור היא שהוועדה פעלה בדיוק על פי הנדרש ממנה בפסק הדין, ובצורה מנומקת ומפורטת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ