אלפי נ' יריב

פסק דין

התובע הוא בעליה של חנות רהיטים (להלן - "החנות"). לטענתו, הפר הנתבע הסכם שכרת עמו לרכישת שולחן (להלן - "השולחן") ושישה כיסאות מתצוגה, אשר פרטיהם בטופס ההזמנה המצורף לכתב התביעה (להלן – "טופס ההזמנה"). התובע עותר מלפני בית-המשפט לחייב את הנתבע בתשלום מחיר השולחן והכסאות, כמו גם בדמי אחסנתם, ולחילופין - בדמי ביטול העסקה בשיעור 25% מערכה, כמופיע על גבי טופס ההזמנה.

לטענת התובע, ביום 11.9.2009 הגיע הנתבע לחנות והתעניין ברכישת השולחן והכסאות. התובע טוען, כי בשולחן היו "פגמים שהנתבע היה מודע להם ואשר התבטאו בעלותו של השולחן" (סעיף 3 לכתב התביעה). לדבריו, הנתבע חפץ לרכוש את השולחן, אך ביקש להגביהו. לגרסת התובע, סוכם שהשולחן והכסאות יימכרו לנתבע במחיר של 4,490 ₪ והנתבע שילם 100 ₪ על חשבון הסכום הנ"ל. עוד לטענת התובע, בחלוף כ-14 ימים, הושלמה הגבהת השולחן, ונציג מטעם התובע התקשר לנתבע כדי לתאם מועד ללקיחת השולחן ולהשלמת התשלום, אך הנתבע החליט שלא לקבל את השולחן.

הנתבע אינו מכחיש, כי השולחן נשא חן בעיניו. עם זאת, לטענתו השולחן היה נמוך מדי ומשהעלה עניין זה בפני התובע, התחייב האחרון להגביהו. גרסת הנתבע היא, כי לא נערך בין הצדדים הסכם לרכישת השולחן, אלא כי הוא ציין שישקול לרכוש את השולחן רק לאחר שיבחן את מצבו בעקבות התיקון הנדרש. לטענתו, הוא כלל לא חתם על טופס ההזמנה. הנתבע אינו מכחיש, כי שילם לתובע סך של 100 ₪, אך לטענתו מדובר היה אך בהפקדת סכום כסף, שנעשתה לבקשת התובע על מנת שהשולחן יישמר עבור הנתבע.

לטענת הנתבע, אף ש"התובע התחייב כי הנתבע לא ירגיש בהגבהה כלל וכלל" (סעיף 9 לכתב ההגנה), "התובע או מי מטעמו פשוט ערך בשולחן תיקון רשלני ובלתי מקצועי... הוא פשוט דחף ארבע חתיכות עץ, כל אחת בצבע שונה, כולן יחדיו שונות מצבעו של השולחן, תחת כל אחת מרגלי השולחן" (שם, סעיף 15) ו"גם לאחר התיקון לא היה משטח השולחן גבוה דיו" (שם, סעיף 16). בנסיבות אלה, מסרב הנתבע לרכוש את השולחן.

מעיון בטופס ההזמנה עולה, כי במסמך זה התחייב התובע לבצע הגבהה של השולחן. טענת הנתבע הינה, כאמור, כי צבעיהם של חלקי ההגבהה היו שונים זה מזה, כמו גם מצבעו של השולחן עצמו. לטענת התובע, לעומת זאת, "אלה הבדלי צבעים שנמצאים באופן טבעי בעץ... זה אותו צבע של השולחן, בעץ מלא יש הבדלי טקסטורות" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 4 ו-9). דא עקא, שהתובע לא הציג לבית-המשפט תמונות של השולחן וההגבהות, אשר היה ביכולתן לבסס טענתו זו. לפיכך, מצאתי כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי ביצע את הגבהת השולחן בצבע אשר תואם את צבעו של השולחן. יתרה מכך, טופס ההזמנה אינו משכיל להסדיר את אשר יקרה אם ההגבהה המצויינת בו לא תבוצע לשביעות רצונו של הנתבע.

בנסיבות אלה, אני קובע כי לא הוכח על-ידי התובע כי הנתבע התחייב לרכוש את השולחן בכל מקרה, לרבות בנסיבות בהן ביצוע ההגבהה לא יהא לשביעות רצונו. לנוכח עמדת התובע, כי "יש פה דבר שהוא טבעי, אין פה מה לסדר" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 20), לא ראיתי להורות על החלפת ההגבהות על-ידי התובע וכנגדה על חיוב הנתבע בתשלום עבור השולחן.

לאור מסקנתי, כי לא הוכח כי הנתבע התחייב לרכוש את השולחן אף בנסיבות בהן ביצוע ההגבהה לא יהא לשביעות רצונו – כפי שאכן אירע בפועל – דין התביעה להדחות.

בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

מזכירות בית-המשפט תשלח העתקי פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' אב תש"ע, 12 יולי 2010, בהעדר הצדדים.