אלערג'אן סלימאן סלמאן סלימאן ואח' נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.בפני תביעות סותרות שהוגשו עפ"י פקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) התשכ"ט – 1969 (להלן הפקודה) ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 1 (מס' זמני) בגוש רישום 400352, כחלקה 1 בגוש רישום זמני 400356 וכחלקה 1 בגוש רישום 400353 באזור חלוצה (להלן – "המקרקעין"). הדיון בשלוש התובענות אוחד.

תזכיר התביעה האחד הוגש על ידי המנוח סלימאן סלמאן סלימאן אל ערג'אן ותזכיר התביעה הנוגד הוגש על ידי המדינה.

בהתאם להוראות סעיף 43 לפקודה הובאו התביעות הסותרות בפני בית משפט זה (בחודש מאי 2005).

בדיון הראשון התייצב בנו של המנוח, השיח' סאלח אלעורג'אן, מסר כי אביו המנוח נפטר בשנת 1983 והציג יפוי כוח לענין תביעת הזכות בשמו ובשם אחיו ואחותו – שלושת יורשיו של אביו המנוח. (להלן – תובעי הזכות).

הדיון נדחה לבקשתם שוב ושוב נוכח משא ומתן אינטנסיבי שניהלו עם רשויות מדינה שונות להסדר מוסכם.

במהלך 15 ישיבות הודיעו הצדדים שוב ושוב על עליות ומורדות במו"מ, כאשר תובעי הזכות מציינים כי המו"מ קרוב לסיום.

משכלו כל הקיצין – בישיבת 1.2.10 – והצדדים לא הגיעו לפשרה, נקבע הדיון לישיבת הוכחות ליום 10.5.10 ובאותה החלטה הוריתי לתובעי הזכות להביא לאותו המועד את כל ראיותיהם.

בישיבת 10.5.2010 הודיעו תובעי הזכות כי אין בדעתם להביא ראיות לענין שטח הקרקע נשוא התובענות כי אינם מעונינים בניהול הליך נגד המדינה לענין אותן הקרקעות וכי כל מעיניהם בהשלמת המו"מ עם המדינה לענין הקרקע החלופית שהוצעה להם.

בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית תביעות הזכות שהוגשו על יד התובעים ביחס למקרקעין נשוא אותן התביעות.

2.ברם – בכך לא סגי.

מדברי התובעים וב"כ המדינה במהלך הדיון מיום 10.5.2010 עולה תמונת הדברים הבאה.

המנוח סלימאן ערג'אן הגיש את תביעת הזכות לפקיד ההסדר בראשית שנות השבעים.

בשנת 1980 פינו רשויות הבטחון את תושבי האזור דנן והם הועברו זמנית לאזור משאבי שדה. כחלוף מספר שנים הועברו פעם נוספת – הפעם לאזור שגב שלום.

בעבר נוהלו הליכים משפטיים שונים לענין אותם המעברים ואלה נסקרו בין השאר בהחלטת ביהמ"ש העליון ברע"א 318/88 (פד"י מ"ג (2), 158).

מזה שנים ארוכות מתנהלים מגעים בין הרשויות לבין התובעים ביחס לקרקעות שיועמדו לרשותם באזור שגב שלום.

מתברר כי מרבית פרטי המו"מ סוכמו (לרבות איתור השטחים וגודלם) וכי סלע המחלוקת שנותר להשלמת ההסדר המושלם והסופי הינו בדרישות התובעים לגבי היעוד התכנוני של חלק מאותם השטחים כשטחי מגורים.

יצויין כי בשולי החלטת ביהמ"ש העליון ברע"א 318/88 הנ"ל (בסעיף 8 הימנה) אף הותווה הסדר מוצע לענין זה.

משאלתם של התובעים, כפי שהועלתה שוב ושוב במהלך הדיונים הרבים בפני, היתה לכריתת הסכם ברוח המתווה הנ"ל.

אכן, המדובר במקרקעין אחרים מהמקרקעין נשוא תובענות הזכות הסותרות שבפני – ברם, אין הדברים יוצאים מידי פשוטם.