אלעמלה נ' אל מרבוע

החלטה

לפניי בקשה להחזר "פיקדון" ולפסיקת הוצאות.

המשיב הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שקים הנחזים להיות בחתימת המבקשת תוך שצוין בכותרת השקים כי המבקשת היא מורשית חתימה בחשבון הבנק עליו נמשכו השקים. המבקשת הגישה התנגדות באיחור ובה ציינה כי אינה בעלת החשבון עליו נמשכו השקים ושמה שורבב שלא כדין לתובענה.

מכיוון שההתנגדות מאת המבקשת הוגשה באיחור ניתנה החלטתי ביום 30.11.2010 המאריכה למבקשת את המועד להגשת התנגדות כפוף לתשלום הוצאות בסך 1500 ₪ למשיב. הוצאות אלה שולמו, גם אם באיחור לגביו נתבקשה וניתנה ארכה.

בסופו של יום התייצבו הצדדים לדיון בהתנגדות, סיכמו טענותיהם בכתב וההתנגדות התקבלה.

משהפכה ההתנגדות לכתב הגנה ובקשת הביצוע לכתב תביעה נוצר צורך למשיב להשלים את תשלום האגרה. המשיב לא עמד בתשלום שנדרש ממנו והתביעה השטרית נמחקה.

המבקשת מבקשת הן הסך שהופקד בסך 1500 ₪ וכן את חיוב המשיב בהוצאותיה בשל גרירתה על כורחה להרפתקאה משפטית מיותרת וחסרת בסיס. לטענתה, היא לא חתומה על גבי השקים ואינה בעלת החשבון בהם.

ב"כ המשיב טוען כי המשיב, תושב שטחים, לא יכול היה בשל מצבו הכלכלי לשלם את האגרה והוסיף טענות מהם משתמע כי השיק הנדון נמסר למשיב כחלק משכר עבודתו אצל המבקשת ובנה. עוד נאמר כי "חסד" עשה בית המשפט עם המבקשת בתיתו לה רשות להתגונן באין תצהיר ואילו היה התיק מתנהל עד תום – טובים היו סיכויי המשיב לזכות בדין. עוד נאמר כי אין קשר בין תוצאותיו הסופיות של ההליך לבין ההוצאות ששולמו כתנאי להארכת מועד להגשת התנגדות.

דיון והכרעה

יש לקבל את הבקשה באופן חלקי כמפורט להלן.

ראשית, הסכום של 1500 ₪ שנפסק כי על המבקשת לשלם אינו "פיקדון" כנטען על ידי ב"כ המבקשת כי אם הוצאות שתשלומן היווה בסיס להארכת המועד להגשת ההתנגדות ולדיון בהתנגדות גופא. משכך, אין בסיס להחזרת סכום זה למבקשת. כספים אלה שייכים למשיב בין הגיעו לידיו ובין אם לאו. העובדה שההליך המשפטי הסתיים במחיקת התביעה אינה משפיעה כמובן על תוצאה זו שכן בהחלטה המאריכה את המועד כפוף לתשלום הוצאות מעולם לא נקבע כי זכות המשיב להוצאות מותנית בתוצאותיו הסופיות של ההליך כולו.

לעניין הוצאות המבקשת: המבקשת נגררה על כורחה להתגונן בפניי ההליך המשפטי שנקט המשיב ולהוציא הוצאות לשם הגנתה. הסיבות בעטיין נבצר מן המשיב לממן את יתרת אגרת המשפט אינן מעלות או מורידות שכן התיק לא הסתיים בהכרעה סופית ולא ניתן לדעת בוודאות ידו של מי הייתה על העליונה בתום ההליך. הטענה כי בימ"ש עשה חסד עם המבקשת במתן רשות להתגונן טוב היה לה אילו לא נטענה משנטענה. החלטה ליתן רשות להתגונן ניתנה לאחר קבלת סיכומי הצדדים ולא ניתנה תוך שקילת שיקולים "לפנים משורת הדין". אילו סבר ב"כ המשיב כי ההחלטה אינה מבוססת כדבעי מבחינה משפטית היה בידו להשיג עליה ומשלא עשה כן – שוב אין לו להלין אלא על עצמו.

סוף דבר: הבקשה להשבת הסך 1500 ₪ נדחית. המשיב ישלם למבקשת הוצאות בסך 800 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1000₪.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"א, 06 יולי 2011, בהעדר הצדדים.