אלעוקבי נ' מדינת ישראל

החלטה

מדובר בערר על החלטת כב' השופטת ליפשיץ מבית המשפט השלום בבאר שבע מהיום במ.י

4561-03-14 שבו הורתה על מעצר המשיב עד ליום 25.03.14 בשעה 13:00.

העורר נעצר ביום 20.03.14 בשעה 22:00 בחשד לאיומים ותקיפת קטין ע"י אחראי.

עפ"י האמור בבקשה חשוד העורר כי נהג להכות ילדיו הקטינים פעמים רבות.

בהחלטה מיום 21.03.14 הורה כב' השופט בן טולילה בבית משפט קמא על מעצרו של העורר עד ליום 24.03.14.

בהחלטה נוספת שניתנה ע"י כב' השופטת ליפשיץ ביום 24.03.14 קבעה כב' השופטת ליפשיץ כי קיים חשד סביר לביצוע עבירות.

באותה החלטה הורתה כב' השופטת ליפשיץ על מעצר העורר עד ליום 25.03.14.

בדיון בפני היום טען ב"כ העורר כי לאחר הדיון הראשון לא בוצעה בפועל כל פעולה ממשית להשלמת החקירה וזאת על אף שבית המשפט בהחלטתו מיום 21.03.14 קבע כי ככל שהמשיב יובא להארכת מעצר נוספת תידרש המבקשת להציג התפתחות בחקירה.

לדברי ב"כ העורר שגה בית משפט קמא כאשר האריך את המעצר על אף שלא חלה כל התקדמות בחקירה.

ב"כ המשיבה ביקש להותיר החלטת בית משפט על כנה.

עיון בחומר הראיות מעלה כי בשלב זה מבוססות ראיות המשיבה על תלונת בתו הקטינה של העורר כי במספר אירועים הכה אותה ואת אחיותיה.

זאת ועוד, מתוך תיק החקירה עולה כי אכן בפועל לא בוצעה כל חקירה ממשית מאז החלטתו הראשונה של בית משפט קמה ועד לדיון בפני כב' השופטת ליפשיץ.

יחד עם זאת, בתיק מצויים מספר מזכרים שמצביעים על ניסיונות שביצעה המשיבה לזמן עדים לעדותו, עדים שלא התייצבו בסופו של יום מסיבות שונות.

כן עולה מתוך מזכר שהוצג כי ימצא קושי לחקור את יתר בנותיו של העורר, בין היתר, בשל כך שבת אחת מצויה בפנימייה והשניה חולה ויש צורך לקיים החקירות אחת אחרי השניה מחשש לשיבוש.

יצוין כי לאחר הדיון בפני בית משפט קמא נחקרה בת אחת של העורר וניתן לומר בשלב זה כי חקירה זו לא חיזקה את הראיות העומדות כנגד העורר.

אמנם כפי שצוין לעיל לא הצליחה המשיבה לקדם חקירתה במהלך הימים שנותרו. יחד עם זאת, ניתן לראות כי בוצעו ניסיונות לקדם החקירה ובשל קשיים אובייקטיביים לא הצליחה המשיבה לקדם חקירתה.

בנסיבות האמורות לעיל, אני קובע כי החלטתה של כב' השופטת ליפשיץ שהורתה על הארכת מעצרו של העורר ביום אחד בלבד לצורך מתן אפשרות למשיבה להשלים את חקירתה בעודו של העורר עצור היתה בגדר הסביר.

לא למותר לציין כי החלטה זו ניתנת, בין היתר, גם על רקע העובדה שמדובר בעורר בעל עבר פלילי שהורשע אך בשנת 2007 בעבירות אלימות של פציעת בת זוג ותקיפת בת זוג באיומים ועל רקע העובדה שמדובר בחקירה בתוך משפחה ושחרור העורר עלול להביא לשיבוש החקירה.

לאור כל זאת, הערר נדחה.