החלטה
1.בקשה למחיקת כתב התביעה, מתוקף סמכותי על פי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. בנוסף, עותרת הנתבעת, להורות לתובעת להשיב סך 4,125 ₪ ששולמו לידי המשיבה ביתר, בגין צילום מסמכים והעתקתם.
2.בטרם אדרש לבקשה ולתגובה, נזכיר במילים מספר את מהותה של התביעה שלפניי.
3.בכתב התביעה, טוענת התובעת כי בין השנים 2005 עד 2011 רכשה היא מן הנתבעת גלילי נייר גדולים לצורך ייצור נייר טואלט, כאשר סך כל רכישותיה עמדו על כ- 50 מיליון ₪. לטענת התובעת, בבדיקה שביצעה, גילתה כי קיים פער בין משקל הטובין שקיבלה לבין המשקל שבו חויבה, כאשר הפער במשקל נובע ממשקל של גליל קרטון פנימי העומד על 6 ק"ג הנמצא בכל הגלילים שסיפקה הנתבעת - אשר לטענת התובעת לא הייתה הנתבעת אמורה לחייבה בגין משקלו, וכן מפער שקיים בין החיוב בפועל לבין המשקל של הטובין . התובעת צרפה לכתב תביעתה חוות דעת שערך מומחה מטעמה, אשר בחן 790 חשבוניות שהוציאה הנתבעת ואשר קבע כי על הנתבעת לפצות את התובעת בנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאי שימוש בכספים ששולמו ביתר, על סך 3,677,624 ₪. התובעת העמידה את נזקיה על סך 4,720,459 ₪ ובקיזוז סך 3,500,075 ₪, אשר התחייבה התובעת לשלם לנתבעת בהסדר תשלומים (בגין הסחורה שרכשה), ובכך העמידה התובעת סכום תביעה על 1,475,459 ₪.
4.הנתבעת כופרת בכל טענות התובעת. היא כפרה בטענה שגבתה סכומים ביתר מן התובעת, היא כפרה בשיעור הסכומים הנטענים וכפרה בשיעור הנזקים העקיפים הנטענים בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה.
5.ביום 16.5.13 נדרשתי לשתי בקשות שהגישו הצדדים למחיקת כתבי הטענות, כאשר כל צד טוען כי הצד שכנגד אינו מקיים חובות דיוניות, ובכללן גילוי מסמכים. בהחלטתי הנ"ל קבעתי כי על הנתבעת לאפשר עיון במסמכים שגולו בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה; כמו כן הכרעתי בטענות הנתבעת לגבי מסמכים בהם ביקשה היא לעיין, ואשר פורטו במכתב ב"כ הנתבעת מיום 27.11.12. קבעתי כי על התובעת לגלות את המסמכים האמורים בסעיף 16 להחלטתי הנ"ל.
6.חלפו מאז כ- 6 חודשים והנתבעת שבה והניחה לפניי בקשה נוספת למחיקת כתב התביעה.
7.לטענת הנתבעת, למרות שבית המשפט קצב לתובעת תקופה מוגבלת והוא האריך את המועד, ביום 17.6.13 שלחה התובעת דרישה לתשלום הוצאות בסך 5,400 ₪ עבור צילום והפקת 3,600 מסמכים שנמצאו, לטענת התובעת, וזאת לצורך קיום החלטתי הנ"ל. הנתבעת טוענת כי לאחר התכתבויות העבירה לידי ב"כ התובעת סך 5,400 ₪, כבקשתו, והיא ציפתה לקבלת המסמכים, אך בחלוף חודשיים (29.9.13), התקבלה חבילת מסמכים המונה 850 עמודים בלבד.
8.עוד טוענת הנתבעת, כי בדיון שהתקיים ביום 30.9.13 טען ב"כ הנתבעת כי לא נמסרו לעיונו כל המסמכים וב"כ התובעת התחייב לבדוק את עניין, וביום 2.10.13 התקבל מכתבו של ב"כ התובעת, ממנו עולה כי כלל המסמכים שגולו בתצהיר גילוי המסמכים הועברו לעיון הנתבעת.
9.בבקשתה, טענה הנתבעת כי התובעת לא העבירה מסמכים שלגביהם ניתנה הכרעה מפורשת שהם רלוונטיים. המסמכים שלא הומצאו או הומצאו באופן חלקי הם, לטענת הנתבעת הינם:
-דוחות כספיים לשנים 2005 עד 2012 (אשר גולו במסגרת תצהיר גילוי מסמכים מטעם התובעת) ולטענת הנתבעת לא הומצאו כלל.
-חלק מכרטסת הנהלת חשבונות של התובעת (שאף היא גולתה במסגרת גילוי המסמכים)
-פירוט מכירות ורווח יומיים לפי מוצרים (שגם הוא גולה במסגרת גילוי מסמכים מטעם התובעת)
-דוחות מלאי (שהומצאו באופן חלקי, למרות שבתצהיר גילוי מסמכים הצהירה התובעת שהם בחזקתה)
-מסמכים שהוחלפו בין הצדדים (אשר מצויים בתצהיר גילוי מסמכים מטעם התובעת)
-דפי בנק ומסמכי הלוואות (שלא הומצאו כלל)
-תיעוד שקילות ואישור דיוק של המשקל (לגביהם הצהירה התובעת כי נמצאים הם בידיה ואשר לא הומצאו כלל)
-פניות שנעשו על ידי התובעת לנתבעת, שהוזכרו בתצהיר גילוי מסמכים מטעם התובעת (שלא הומצאו כלל)
-מסמכים שעמדו בבסיס חוות הדעת (שלא הומצאו כלל).
10.בתגובה שלא נתמכה בתצהיר, טענה התובעת כי העבירה את דרישת הנתבעת לעיין במסמכים לצדדים שלישיים (רואה חשבון, בנק, מומחה) ואלו הודיעו לב"כ התובעת מהי כמות המסמכים (מספר העמודים), ובהתאם לכך נדרשה הנתבעת לשלם סך 5,400 ₪. עוד טוענת התובעת, כי לו היתה פונה הנתבעת אליה בטרם הגשת הבקשה, היה נמצא פתרון והיתה נחסכת הגשת הבקשה.