אלמקייס נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 10.6.12 (להלן ובהתאמה – החוק; הוועדה).

2.לטענת המערער, החלטת הוועדה לקונית ואינה ברורה. הוועדה לא ביארה מדוע ממצאי בדיקת CT אינם מצדיקים קביעת אחוזי נכות. בנוסף, לא ברור מדוע למרות ממצא של "ירידה בתחושה האספקט לטרלי של הירך", לא נקבעה נכות.

3.לטענת המשיב, אין פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה פירטה את הממצאים שמצאה ועל פי הדין, בדיקות עזר כשלעצמן אינן מצדיקות קביעת נכות, שעה שאין ממצא קליני של הגבלה בתנועה. עוד נטען כי מדובר בהחלטה רפואית המצויה בסמכות הוועדה ואין להתערב בה.

4.על פי הדין, בערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, 22.6.2006).

8.אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה, על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/1318 - 01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983)). אשר למידת ההנמקה הנדרשת, עליה להיות ברורה ומפורשת, כך שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130 (1985)).

9.בענייננו, הוועדה שמעה את תלונות המערער, בדקה אותו ופירטה את ממצאיה הקליניים, על יסוד בדיקה קלינית ועיון בתוצאות בדיקת CT. ממצאי הוועדה ומסקנותיה הרפואיות מפורטים בפרוטוקול הוועדה בזו הלשון:

"מימצא רפואי –

CT 18/1/11 – בלט דיסק אחורי 4-5 Lגורם לחץ קל על הדורה ונמשך לפורמינות. תנועות עמוד שדרה חופשיות.

בבדיקה – מגיע עם קצות האצבעות עד שליש תחתון של השוק בכיפוף, רגישות מעל חוליות מותניות 4-5 L1S- 5L כח גס החזרים גידיים בגפיים תחתונות תקינים, ירידה בתחושה באספקט לטרלי של הירך מתאים בפיזור של LFC. סימן לסג שלילי דו"צ.

אבחנות –

כאב גב תחתון ללא פחת רדיקולרי

סיכום ומסקנות –

הוועדה דוחה את ערר התובע ומקבלת מסקנות מוועדה דרג I לגבי הנכות הצמיתה והן לגבי הנכויות הזמניות."

בוועדה מדרג ראשון (מיום 4.4.12) נקבעו הדברים הבאים:

"ממצאים בבדיקת הוועדה:

הוועדה עיינה בכרטיסו הרפואי של המבוטח, ידוע כי סבל מכאבי גב תחתון גם בעבר עם ביקורים מצויינים ב – 24/12/02, 27/2/03, 21/10/09 3/1/10, ו – 27/2/10 בשל כאבי גב תחתון. עובד עבודה עם הרמת משאות כבדים מזה שנים (מצויין כבר בביקור מ 24/12/02)

בבדיקה: אין ספזם בשרירים המותניים, אין ליסט, מסוגל לעמוד על קצות האצבעות והעקבים, הליכה תקינה, לסג ישיר °70 דו צדדי, הפוך °90 דו צדדי, בכיפוף מגיע עם אצבעות הידיים עד הקרסוליים, כח גס והחזרים, התחושה שווים ושמורים.

סיכום ומסקנות:

הוועדה בדיעה כי המצב סופי ובהעדר ממצא קליני בבדיקה, קובעת כי אין מגבלה המקנה נכות צמיתה בגין הפגיעה בתאונה הנידונה. הוועדה קובעת קשר סיבתי כהחמרה, מדובר בהחמרה זמנית וחולפת של מצב קודם ידוע."