פסק דין חלקי
מבוא
התובע, יליד 21.8.95, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 8.3.01. בעקבות תאונת הדרכים סבל התובע מפגיעה רב מערכתית. לשם בחינת מצבו הרפואי מונו 3 מומחים רפואיים: בתחום הנוירולוגי, בתחום הפסיכיאטרי, ובתחום הנפשי. שלושתם קבעו שלתובע נותרה בעקבות התאונה נכות בתחום מומחיותם.
בהתאם להחלטתו של כב' השופט ר' יעקובי, שדן באותה עת בתיק, נדונה תחילה שאלת האחריות.
הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה ובאשר לאחריותה של הנתבעת לתאונה ולתוצאותיה. לטענת הנתבעת, בעת התאונה נהגה ברכב בתו של הנתבע 1, אשר הייתה באותו מועד בת 15 שנים. כיון שלא היה לנהגת רישיון נהיגה, לא הייתה נהיגתה מבוטחת על ידי הנתבעת.
התביעה הוגשה במקורה גם כנגד קרנית, ואולם התביעה נגדה נדחתה (שכן התאונה אירעה בעיר בית ג'אלה). התובע הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שתתווסף כנתבעת נוספת גם קרנית הפלסטינית, ואולם לאחר שהנתבעת האמורה לא הגישה כתב הגנה, שכן כתב התביעה לא נמסר לה, נמחקה התביעה ככל שהיא מופנית כנגדה ביום 11.10.09.
לשם בירור המחלוקת שהתעוררה בין הצדדים בשאלת האחריות, העידו בפני שמונה עדים: הנתבע 1; בתו של נתבע 1, גב' מרי פרח; בעל החנות, מר ג'ורג' יעקוב עבד רבה; אמו של התובע, גב' וופאא אל מצרי; סבתו של התובע, גב' דיאנה שוקרי אל מצרי; סבו של התובע, מר ג'ארייס ג'אדללה אל מצרי ; אשת דודו של התובע, ראנא ג'מאל אל מצרי; ומר יוסף עליאן, חוקר מטעם הנתבעות.
עדות הנתבע 1
בתצהיר העדות הראשית שהגיש הנתבע, הצהיר הנתבע שביום 8.3.01 נהג ברכבו בבית ג'אלה. באותה שעה ישבה בתו, שהייתה באותה עת בת 15, במושב שליד הנהג . בתצהיר פורט שתוך כדי הנסיעה, הרגיש הנתבע חבטה מצד ימין של הרכב. בשל כך, הוא עצר את הרכב, וראה ליד הדלת, מצד ימין, ילד שרוע על הכביש.
במהלך חקירתו הנגדית נשאל האם קיים קשר משפחתי או הכירות קודמת עם משפחת התובע, והשיב, שהכיר את המשפחה במהלך נישואי שכנתו לבת משפחה של התובע. באותו האירוע התברר שקיימת ביניהם קרבת משפחה רחוקה, בין הסבתות.
הנתבע השיב שבעת התאונה נסע עם רכבו קדימה. לאחר ששמע את המכה, הפנה את רכבו שמאלה, יצא מהרכב, והלך לבדוק את שאירע. את דרכו עשה תוך שהוא עוקף את רכבו מכיון החזית האחורית של הרכב, כיון שהרכב היה בעלייה, ולכן היה לו נוח יותר לגשת מכיון הירידה. כשהגיע לילד מצא שהוא בלע את הלשון. הנתבעי פתח את פיו של הילד, הוציא את הלשון, ביצע החייאה, ואז פינה את הילד לבית החולים. ו לדבריו של הנתבע, נסעו עמו לבית החולים אמו של הילד ושני אנשים נוספים שאת זהותם לא זכר.
לשאלה כיצד לא ראה את הילד לפני התאונה, השיב שהנוכחים במקום סיפרו לו שהילד יצא מהחנות ורץ לעבר הרכב.
אשר לבתו השיב הנתבע, שאחרי התאונה יצאה הבת מהרכב, דרך דלתו של הנהג, כיון שליד הדלת הימנית התקהלו באותה עת אנשים רבים, אשר אמרו לה לרדת ולא להסתכל על המראה המזעזע של התובע. עוד השיב, שאילו הייתה בתו יורדת מצד ימין של הרכב, הייתה דורכת הן על התובע והן על האנשים אשר התקהלו במקום.
הנתבע השיב שבתו לא ירדה מייד מהרכב, כיון שבכתה. בעת שהנשים את התובע ישבה בתו בצד השמאלי של הרכב, היא רעדה ופחדה. לאחר שיצאה מהרכב לקחו אותה עוברים ושבים לביתה. מהרכב יצאה לפני שהועלה התובע על הרכב, לאחר שהנתבע אמר לה לצאת מן הרכב וללכת הביתה.
עוד השיב הנתבע שמספר ימים לאחר האירוע שאל את בתו מה אירע בהנחה שראתה את הילד, והיא סיפרה לו שאנשים שהיו במקום צעקו לה לעבור לצד השני כדי שלא תראה את המראה המזעזע של הילד המדמם.
עדות מר ג'ורג' יעקוב עבד רבה
בתצהיר עדות ראשית פירט העד שביום האירוע היה התובע בחנותו עם אמו, סבתו ואשת דודו. בשעה שראה את התובע פותח את דלת החנות ויוצא לעבר הכביש, רץ אחריו, ואולם לא הספיק לתפסו.
העד הצהיר בתצהירו שראה את התאונה, וראה את נתבע 1 נוהג ברכב הפוגע. כן ראה שבאותה עת ישבה ליד הנהג ילדה.
במהלך חקירה נגדית השיב העד שאין לו כל קשרי מסחר עם הנתבע, ואולם הוא מכיר אותו כשכן המתגורר עמו באותו כפר.
על פי עדותו, ראה העד את פגיעת הרכב בתובע, שכן יצא אחרי התובע על מנת לתפסו. עולה מעדותו שעובר לתאונה היו בחנותו הילד, אמו, ועוד שתי נשים. האם יצאה מהחנות וחצתה את הכביש על מנת להראות דבר מה לסבתו וסבו של הילד, שישבו ברכב על המדרכה שממול לחנות. הילד רץ אחרי אמו שיצאה מהחנות. בעת התאונה, הייתה האם על המדרכה ממול.