אלמליח נ' קונורטי

החלטה

בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן נגד המבקשת במעמד צד אחד ובהעדר הגנה בתאריך 1.6.10 על פיו חויבה המבקשת לשלם למשיב סך 122,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

עניינה של התביעה מיום 1.3.10 – דרישה להשבה ולפיצויים בעקבות ביטול הסכם אשר נכרת בין הצדדים על פיו נקשרו יחסי שותפות ביניהם לצורך הפעלת גן ילדים בנהריה. לטענת המשיב בכתב התביעה שכר הוא נכס והשקיע כספים בהכשרתו והתאמתו לגן ילדים וכן שילם תשלומים שונים במסגרת אירועים שאורגנו והתנהלו במקום. בנוסף לכך ובמקביל סוכם בין הצדדים על שותפות גם בגן ילדים אחר המופעל ומנוהל על ידי הנתבעת בנהריה ובמסגרת זו העביר התובע לנתבעת סך של 59,000 ₪. הצדדים פתחו חשבון בנק משותף בבנק מזרחי טפחות בנהריה חשבון אשר התנהל ע"ש הנתבעת ובת משפחה של אשת התובע. מסיבות הקשורות בנתבעת בלבד לא יצא הסכם השיתוף אל הפועל ובסופו של דבר נשלחה אל הנתבעת ביום 4.2.10 הודעת ביטול של ההסכם. חובה של הנתבעת לתובע, כך על פי כתב התביעה, עולה לסך של 122,000 ₪ המורכב מסך של 59,000 ₪, סכום ששולם לנתבעת במזומן, סך של 60,000 ₪ הוצאות התובע לצורך התאמת נכס ברח' ז'בוטינסקי 12 א' בנהריה לגן ילדים וסך של 3000 ₪ שווי ציוד וריהוט שנטלה הנתבעת מגן הילדים מרח' ז'בוטינסקי והעבירה לגן הילדים אשר התנהל על ידה ברח' הזמיר בנהריה.

הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ב – 19.10.10 ובתצהיר התומך בבקשה הסבירה הנתבעת שכתב ההגנה לא הוגש במועד עקב לחץ נפשי וכלכלי שנגרם לה כתוצאה מן ההתקשרות עם התובע/המשיב.

לטענת המבקשת היא נענתה להפצרות חוזרות ונשנות של המשיב ובת זוגו וקשרה עמו הסכם שותפות עליו סרב המשיב לחתום בטענה כי הוא מנוע מכך בהיותו עובד משרד הביטחון. המבקשת לבדה נשאה בשכר טרחתה של עורכת הדין אשר ערכה את ההסכם. על הסכם השכירות של המבנה ברח' ז'בוטינסקי 12 חתם המשיב גם בשמה של המבקשת ללא סמכות וללא הרשאה. בפועל הופעל הנכס רק למשך 3 חודשים בין ספטמבר 2009 לבין נובמבר 2009, לאחר מכן החליטו הצדדים לפרק את השותפות ובחודש דצמבר 2009 הושכר המבנה לאחרים כאשר המשיב מכר את כל הציוד וקיבל תשלומים המכסים את עלות כל השיפוצים וההשקעות שביצע.

אומנם המבקשת נעתרה להפצרותיו של המשיב לקיום שותפות גם בגן הילדים בנהריה הירוקה ואולם לאחר שעלו היחסים על שרטון פעל המשיב להכשיל גם את אפשרות ניהול הגן הזה על דרך של הפצת שמועות כנגד המבקשת, שמועות אשר גרמו לסגירתו של הגן ולנזקים קשים ביותר למבקשת. בגין הנזקים הללו המבקשת שומרת על זכותה להגיש כנגד המשיב תביעה כספית.

בעת הדיון במעמד הצדדים ביום 22.11.10 בחר המשיב שלא לחקור את המבקשת על תצהירה והעלה טענת סף לפיה אין מקום כלל לדון בבקשה ויש להותיר את פסק הדין על כנו מן הטעם שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר בלא שהוגשה בקשת להארכת מועד להגשת הבקשה ובלא שניתנו נימוקים של ממש לאיחור.

לדידו של המשיב מדובר באיחור ניכר שכן פסק הדין ניתן ב – 1.6.10 ונמסר למבקשת ב – 17.6.10. את הבקשה לביטול פסק הדין חייבת הייתה המבקשת להגיש עד ליום 3.9.10 כאשר מביאים בחשבון 30 ימי פגרה. חישוב זה איננו כולל את תקופת שביתת המזכירויות שהסתיימה בסמוך לפגרת בתי המשפט ואף אינו מביא בחשבון את ימי פגרת חג הסוכות. כאשר מביאים בחשבון גם תקופות אלו מדובר באיחור של ימים. כידוע זכותו של בעל דין ליומו בביהמ"ש הינה בעלת מעמד על ולא בנקל תישלל. גרסת המבקשת כי חלק ניכר מן הסכומים אותם זוקף המשיב לחובת המבקשת, הושבו לו בדרך זו או אחרת, לא נסתרה ודי בכך על מנת להצדיק בירור בהליך מסודר.

עם זאת, לא ניתן להתעלם מן הפגמים הדיוניים בהתנהלותה של המבקשת ואף לא ניתן להתעלם מכך שביחס לחלק מפרשת התביעה, אין כלל התייחסות בבקשה לביטול פסק הדין ובתצהיר התומך בה. המבקשת איננה מסבירה בבקשתה מדוע אין המשיב זכאי למצער להשבת הכספים אשר הושקעו בשותפות, עם ביטול ההסכם. טענת הקיזוז אשר מעלה המבקשת, ככל שלכך הייתה הכוונה, סתמית וכללית.

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים והנתונים המוצגים, אני מורה כי פסק הדין יבוטל והמבקשת תורשה להגיש כתב הגנה בתנאי שתמציא בתוך 30 ימים מהיום ערבות של ערב בעל מקור הכנסה קבוע, הכנסה שאיננה פחותה מ– 8,000 ₪ נטו ושאין מתנהלים נגדו הליכים בלשכת ההוצל"פ, עובדות אשר יאומתו על ידי ב"כ המבקשת. הערבות תומצא ע"ס 60,000 ₪. כאשר הסכום צמוד למדד המחירים לצרכן וללא הגבלת זמן.

אם יקוים התנאי תהיה המבקשת רשאית כמבואר להגיש כתב הגנה בתוך התקופה הנ"ל. אם לא יקוים התנאי הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד בתוקפו.

אני קובע את הוצאות הליך הביניים לסך של 2,500 ₪, לפי התוצאות.

מזכירות ביהמ"ש תשלח ההחלטה לצדדים.

תזכורת פנימית ביום 28.12.10.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"א, 22 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.