אלמליח נ' אגבאריה ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.9.11 סמוך לצומת חבצלת השרון, כאשר כלי הרכב נסעו דרומה. בתאונה מעורבים רכב התובע ומונית הנתבע, שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

התובע עותר לתיקון הרכב על פי דוח שמאי בסך 7,460 ₪, הוצאות שמאות בסך 800 ₪, טרחה ועוגמת נפש בסך 500 ₪, בסה"כ 8,760 ₪.

התובע טען שהוא נסע דרומה בכביש החוף, במסלול הימני, ראה את הנתבע נוסע אחריו באותו מסלול "ולאחר שתי דקות שמעתי בום. אני נסעתי בנסיעה רגילה במהירות 80 קמ"ש, לא עצרתי" (עמ' 1 שורה 12). אשת התובע תמכה בגרסתו והוסיפה "ירדנו במחלף חבצלת לכיוון נתניה, אחרי 2 או 3 דקות חריקה וחבטה חזקה ברכב. אנחנו נסענו בנתיב ההשתלבות ונכנסו לתוך הנתיב הימני." (עמ' 3 שורה 24 עד 26).

בפי הנתבע גרסה שונה. לטענתו הוא נסע מכיוון צפון לדרום בכביש החוף בנתיב הימני ואילו התובע "הגיע מכיוון חבצלת במהירות של 100 קמ"ש, פתאום הוא חתך את הנתיב שלי. נתתי ברקס ושמתי לב שהולך לקרות משהו איך שהוא לקח את הסיבוב. הוא לא נכנס מלא לנתיב הימני, הוא פשוט חתך את הנתיב שלי" (עמ' 3 שורות 31 – 32 ועמ' 4 שורה 1).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.לא שוכנעתי שהתובע אכן השלים את כניסתו לנתיב הימני בצורה נאותה ובטוחה, אלא נכנס למסלול מנתיב ההשתלבות בצורה מהירה וללא בדיקה מספקת. התוצאה היתה שהוא נכנס לנתיב נסיעתו של הנתבע וזה הגורם העיקרי לקרות תאונה זו.

2.הנתבע מצידו תרם תרומה מסוימת לתאונה. הרי לדבריו הבחין בתובע והבין שהוא לוקח את הסיבוב במהירות יתרה אך לא הצליח להתחמק ממנו. במקום שדה ראיה נרחב וברור כי הנתבע כנהג מונית מנוסה היה אמור לנקוט משנה זהירות, כאשר הבחין במה שעומד להתרחש. לכן אני קובע שלנתבע אשם תורם בשיעור של 25%.

3.באשר לגובה הנזק לא הוכחה עוגמת נפש.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע 2,064 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום ואם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.