פסק דין כנגד הנתבע מס' 2
התובעת הינה בעלת חנות ברחוב לונץ 4 בשוק תלפיות בחיפה (להלן: החנות). לטענתה, היא השכירה את החנות שנים רבות לשוכרים שונים, וזאת עד לתחילת שנת 2006. בתאריך 15/3/2006 עזבה את החנות השוכרת האחרונה, ומאז לא הצליחה התובעת להשכירהּ. את הסיבה לאי יכולתה להשכיר את החנות, תולה התובעת בנתבע. הנתבע, הינו מי ששכר את החנות הצמודה לחנותה של התובעת בסביבות שנת 2005 ומאז הוא מפעיל שם חנות מכולת.
לטענת התובעת, מעשי ומחדלי הנתבע, הם אלו שגרמו לכך, כאמור לעיל, כי היא לא הצליחה להשכיר את חנותה מאז תחילת שנת 2006, כמפורט להלן:
בכך שהניח אל מול פתח חנותה (הסגורה, לאחר שהשוכרת האחרונה עזבה את החנות) סחורות וחפצים שונים.
בכך שהוא מוכר משקאות אלכוהוליים לעוברי אורח, ביניהם שיכורים ומסוממים המתגודדים אל מול חנותו. אנשים אלה מרבים לריב ולקלל וכן מטילים מימיהם בכניסה לחנות התובעת.
בכך שבכל פעם שמגיע שוכר פוטנציאלי, הנתבע מגרשו וטוען בפניו כי חנות התובעת הינה למעשה שלו (של הנתבע) והיא אינה עומדת להשכרה. התובעת ציינה מקרים הנוגעים לטענה זו: הראשון, הינו מקרה בו הגיע בעלה עם שוכר פוטנציאלי, אולם הנתבע מנע מהם לראות את חנותה; והשני, הינו מקרה בו היא הצליחה להשכיר בפועל את חנותה לשוכר, בחודש 4/07, אולם הלה עזב כעבור שבוע, וזאת לאור התנהגות לקוחותיו של הנתבע וכן לאור הסגות הגבול מצד האחרון.
לאור האמור לעיל, טענה התובעת, כי הנתבע עוול כלפיה בעוולות של מטרד ליחיד והסגת גבול, וכן תבעה ממנו פיצוי בסכום של 125,000 ₪ בשל אובדן הכנסות והוצאות שונות מצדה. בנוסף, עתרה התובעת לצו עשה שיאסור על הנתבע להפריע את הגישה לחנות.
אציין, כי התביעה הוגשה הן כנגד הנתבע והן כנגד נתבעת נוספת, אשר לא הגישה כתב הגנה. הנתבע ציין (ר' ס' 6 לכתב ההגנה), כי אין לו מושג מיהי אותה נתבעת ומה הקשר שלה להליך שבפנינו. לאור אישור מסירה שהוצג, ניתן כנגד אותה נתבעת פסק דין, אולם דומני שאין לו כל נפקות ממשית ולא התברר גם במהלך הדיון מיהי אותה נתבעת.
בתאריך 23/3/2010, התקיימה ישיבת קדם משפט, במהלכה הוצגו מספר תמונות (שלא ברור מתי צולמו) בהן נראתה סחורה, שעל פני הדברים שייכת לנתבע. אותה סחורה הונחה בפתח חנותה (הסגורה) של התובעת. התמונות הוחזרו לידי ב"כ התובעת. ב"כ הנתבע ציין, כי ייתכן ומדובר במצב נקודתי אך בכל אופן התחייב לא להניח סחורה בפתח חנות התובעת.
ראיות התובעת כללו בעיקר את עדותה וכן מספר תמונות שיידונו להלן.
התובעת אף לא טרחה לצרף לתצהירה תמונות המתעדות את חסימת החנות, כנטען על ידה.
התובעת צירפה לתצהירה מכתב מתחילת שנת 2006 של הגב' אינה קרנב, שהיתה השוכרת האחרונה ששכרה את החנות (בהתעלם מהשוכר שנטש כעבור שבוע). באותו מכתב, הודיעה הגב' קרנב לתובעת כי היא מפסיקה את ההתקשרות ביניהן, אך לא פירטה את הסיבה להפסקת ההתקשרות.
עוד צירפה התובעת לתצהירה, מספר תלונות שהגישה לעירית חיפה ולמשטרת ישראל בנוגע לנתבע. למותר לציין, כי עצם הגשת התלונות אינה בעלת משקל ראייתי כלשהו, לכאן או לכאן.
רק בפתח ישיבת ההוכחות, שהתקיימה בתאריך 28/11/2010, ביקש ב"כ התובעת להגיש מספר תמונות שהגיעו לידיו עובר לאותו דיון.
לא ברור, באם מדובר בתמונות שהוצגו לעיון בהמ"ש בישיבת קדם המשפט מתאריך 23/3/2010.
אין חולק, שלא התובעת היא זו שצילמה את התמונות ואף לא הוכח מתי בדיוק הן צולמו ועל ידי מי.
למרות מחדלי התובעת באופן זה של הצגת התמונות, הרי משלא הועלתה (ובצדק) טענה כי מדובר בתמונות "מבוימות" או שאינן מייצגות נכונה את מצב הדברים (ברגע הצילום), הרי שלפנים משורת הדין התרתי את הצגתן (ת/1).
בתמונות, אשר ככל הנראה צולמו ביותר מהזדמנות אחת, ניתן לראות את שורת החנויות בסמוך לחנות התובעת.
המקום הינו רח' לונץ בשוק תלפיות, ומי שמכיר את האזור – והדבר אף ניכר מהתמונות עצמן – יודע כי מדובר באזור שימי הזוהר שלו חלפו לפני שנים רבות, לשון המעטה.
עוד ניתן לראות את חנותו של הנתבע (מעין מכולת) ומשמאל לה חנות התובעת (כאשר תריסהּ מוגף). על גבי תריס חנות התובעת, צמוד שלט גדול המודיע כי החנות להשכרה (בחלק מהתמונות צמוד שלט אחר המודיע כי החנות להשכרה או למכירה).