- התובעות 1 ו- 2 הגישו תביעה, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, בגין נזקי גוף שנגרמו להן בתאונת דרכים, שאירעה ביום 19.08.2016 (להלן: "התאונה"), בעת שהתובעת 1, נהגה ברכב מספר רישוי 47-064-78 (להלן: "הרכב") והתובעת 2 שהתה ברכב כנוסעת.
התובעת 1, הינה ילידת x.x.1958, במועד האירוע הייתה בת 57.86 שנים, וכיום בת 62.32 שנים. התובעת 1 הינה אימה של התובעת מס' 2.
התובעת 2, הינה ילידת x.x.1994, במועד האירוע הייתה בת 21.81 שנים, וכיום בת 26.27 שנים.
- הנתבעת הינה חברת ביטוח, אשר הוציאה לרכב, תעודת ביטוח חובה, לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל – 1970.
המומחה הרפואי
- בית המשפט מינה את ד"ר יעקבי טים, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") בתחום האורתופדיה, לצורך מתן חוות דעת, בעניין התובעות 1 ו-2.
- בעניינה של התובעת 1, מציין המומחה בחוות הדעת, בין היתר, כי בעקבות אירוע התאונה, היא פונתה באמבולנס לבית החולים. שם תועדו כאבים בכתף שמאל ובגב התחתון. לאחר מכן, עברה בירור אשר כלל בדיקת CT ואובחנה כסובלת משבר בעצם הבריח משמאל, שני שברים צמודים בצלע 2 משמאל ומשבר דחיסה של גוף חוליה L2. התובעת 1 אושפזה לצורך השגחה ושוחררה למחרת. לנוכח כאבים בכתף שמאל ותזוזה של השבר, הוחלט, כשלושה שבועות לאחר האירוע, לנתחה ולקבע את השבר בעצם הבריח, באמצעות פלטה וברגים. לאחר הניתוח, המשיכה במעקב רפואי וטופלה באמצעות פיזיותרפיה "עם הטבה חלקית בלבד במצבה, נכון להיום עודנה ממשיכה לסבול מכאבים בכתף שמאל ובגב התחתון". במסגרת הבדיקה שנערכה, מצא המומחה שהתובעת 1 סובלת מהגבלה בתנועות כתף שמאל. כמו כן, מצא המומחה, כי התובעת 1 סובלת מהגבלה קלה בתנועות הגב התחתון.
לאור כל האמור לעיל, המומחה מצא כי לתובעת 1 נכויות לצמיתות, לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), באופן הבא:
15% - בגין הפרעה בתפקוד כתף שמאל, לפי סעיף 35(1)(ב-ג).
5% - בגין צלקת מעל עצם הבריח משמאל, לפי סעיף 75(1)(א-ב).
5% - בגין שבר בגוף חוליה L2 לפי סעיף 37(8)(א).
5% - בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה המתני, לפי סעיף 37(7)(א) במחצית.
הנכות הצמיתה והמשוקללת של התובעת 1, עומדת על 27.12% ובהתעלם מהצלקת, הנכות המשוקללת הינה בשיעור של 23.29%.
אשר לנכות הזמנית, קבע המומחה תקופה של 100% נכות למשך 3 חודשים מיום התאונה ו-50% נכות למשך 4 חודשים נוספים.
- בעניינה של התובעת 2, מציין המומחה בחוות הדעת, כי בעקבות אירוע התאונה, היא הופנתה לבית חולים, שם עברה בדיקת CT ואובחנה כסובלת מנוזל בכמות קטנה באגן, משטף דם חיצוני במותן ובעכוז שמאל, מפריקה של כתף שמאל ומשבר דחיסה בראש עצם הזרוע. התובעת 2 המשיכה בטיפולי פיזיותרפיה, לאחר ששוחררה מבית החולים, לצורך שיפור טווח התנועות בכתף שמאל, עם הטבה חלקית במצבה. המומחה מצא, כי בעקבות התאונה סובלת התובעת 2 מהגבלה קלה בתנועות כתף שמאל, ללא חסרים נוירולוגים וללא חוסר יציבות של הכתף.
לאור כל האמור לעיל, המומחה מצא כי לתובעת 2 נכות לצמיתות, בשיעור של 10%, בגין הפרעה בתפקוד כתף שמאל, לפי סעיף 35(1)(ב), לתקנות. הנכות המשוקללת של התובעת 2, הינה בשיעור של 10%.
אשר לנכות הזמנית, קבע המומחה 100% נכות למשך חודשיים מיום התאונה ו-50% נכות למשך חודשיים נוספים.
- הצדדים לא חולקים על מסקנות המומחה הרפואי מטעם בית המשפט וגם לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו. מכאן, שיש לקבל את מסקנותיו וממצאיו, גם בהתחשב במעמדו המיוחד כמומחה מטעם ביהמ"ש. נקבע זה מכבר, ככלל בית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן (ראו ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו]).
לפיכך, בכל הנוגע לממצאים הרפואיים, בית המשפט יבסס את מסקנותיו על חוות הדעת שנערכו, על ידי המומחה מטעם בית המשפט.
כללי
- המחלוקת בין הצדדים, מתייחסת רק לשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעות.
- בעלי הדין הגישו את ראיותיהם בכתב.
מטעם התובעות, הוגשו שני תצהירים של התובעות עצמן, ותיק מוצגים שכולל 161 עמודים.
מטעם הנתבעת, הוגש תיק מוצגים שכולל 214 עמודים.
במסגרת קדם המשפט המסכם, הסכימו הצדדים שתיקי המוצגים שהוגשו ישמשו כראיה בהליך, מטעם הצד המגיש. בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים וקיבל את תיקי המוצגים כראייה במשפט.
- במהלך דיון ההוכחות, נחקרו התובעות 1 ו-2 בחקירה נגדית, על ידי בא כוח הנתבעת.
בסיום החקירות, הצהירו באי כוח הצדדים "אלו עדיי", הצדדים חזרו על תמציתי הטיעון ותחשיבי הנזק, שהגישו בכתב, והשלימו סיכומים בעל פה - כל אחד לשיטתו הוא.
- אדון במחלוקת בשאלת גובה הנזק.
הנכות התפקודית
- הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט, על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית אמנם משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע הספציפי. יש לתת משקל, בין היתר, להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי [פורסם בנבו]).
באשר לנכות בתחום האורתופדיה, כבר נפסק, כי על פי רוב היא משקפת גם את מידת הפגיעה ביכולת התפקוד הכללית [ע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אסרף [פורסם בנבו]).
ככלל, שיעור הנכות הרפואית, מבטא לרוב גם את שיעור הנכות התפקודית. הנכות התפקודית נקבעת על-ידי בית המשפט. היא מבטאת את השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בכל תחומי החיים. אמנם, אין לקבוע חזקה של זהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית. עם זאת, הנכות הרפואית משמשת "מקור השראה" להערכת הנכות התפקודית [ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם בנבו), פסקה 6].
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, והתרשמתי מעדותן ויכולותיהן של התובעות, בהתחשב בתפקידן, בגילן, במסקנות של המומחה מטעם ביהמ"ש, בהיקפה אופייה ומיקומה של הפגיעה, אצל כל אחת מהתובעות, אני סבור כי נכון יהא להעמיד את שיעור נכותן התפקודית של התובעות, עקב התאונה הנדונה, לפי הנכות הרפואית, באופן הבא:
לתובעת 1 – נכות תפקודית בשיעור של 23.29% (לא הבאתי בחשבון את הנכות בגין הצלקת).
לתובעת 2 – נכות תפקודית בשיעור של 10%.
- בפסק הדין המנחה בעניין גירוגיסיאן (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד, פ''ד נב(3) 792 (8/6/1995), סע' 9), מבחין כבוד השופט אור בין "הנכות תפקודית" ש"באה להצביע על מידת ההגבלה בדרך-כלל, שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע" והיא משקפת נכות פונקציונלית של כל אדם שסובל מנכות רפואית בשיעור מסוים, לבין "הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע", אשר אותה יש לגזור משיעור הנכות התפקודית בשילוב עם "נתונים נוספים הנוגעים לנפגע המסוים". בפועל, הבחנה זו אינה מיושמת, ובדרך כלל מתייחסים הצדדים למונח "נכות תפקודית", כאל שיעור הפגיעה בתפקודו של נפגע מסוים, בהתחשב בנתונים הייחודיים לו. עוד מציין בית המשפט בפסק הדין בעניין גירוגיסיאן, כי פעמים רבות תשמש "הנכות התפקודית" כמדד לקביעת מידת "הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע".
ברוח זו הדגיש ב"כ התובעות, כי נכותן הרפואית של התובעות היא בעלת משמעות תפקודית, לרבות לצורך הפגיעה בכושר העבודה וההשתכרות, בהתאם לשיעור הנכות הרפואית. לעומתו, טוענת הנתבעת שהנכויות הרפואיות שנקבעו לתובעות הן בעלות משמעות תפקודית מינימלית.
נאמן להבחנה שנקבעה בעניין גירוגיסיאן, אני קובע שנכותן התפקודית של התובעות זהה לנכותן הרפואית (לא כולל הצלקת). לשאלת הפגיעה בכושר השתכרותן של התובעות אתייחס בהמשך, כשאדון בראשי הנזק של הפסדי שכר, אך בשלב זה, די אם אציין שכל הפגיעות שבגינן נקבעה לתובעות נכות רפואית הן פגיעות בעלות משמעות תפקודית (למעט הצלקת בעניינה של התובעת 1). כאלה הן הפגיעות בתחום האורתופדי, בגין הפרעה בתפקוד הכתף, בגין שבר בגוף חוליה L2 ובגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה המתני. כל הפגיעות פוגעות בתפקודן של התובעות, מהן שפוגעות פחות ומהן שיותר.
כאמור, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדותן ויכולותיהן של התובעות, בהתחשב בגילן, במסקנות של המומחה מטעם ביהמ"ש, אני סבור כי נכון יהא להעמיד את שיעור נכותן התפקודית עקב התאונה הנדונה, לפי נכות הרפואית (לא כולל הנכות שנגרמה בגין הצלקת).
התובעת מס' 1 - המחלוקת בעניין גובה הנזק
- בטרם התאונה, עבדה התובעת 1 בשני מקומות עבודה (בו זמנית) והשתכרה בממוצע, בארבעה חודשים לפני התאונה, סך של 7,582 ₪ נטו בכל חודש (ראו הסכמת הצדדים בעמוד 9 לפרוטוקול מישיבת יום 2.2.2021) ולאחר תוספת הצמדה בלבד להיום, הסכום עומד על סך של 7,619 ₪.
- עבודתה העיקרית של התובעת 1, הייתה בתפקיד של מנהלת חדר אוכל במשרה מלאה בקיבוץ כפר חרוב. התובעת עובדת בתפקיד זה מאז שנת 2014 וממשיכה לעבוד בו גם כיום. אומנם מדובר בתפקיד של "מנהל" חדר אוכל, אולם התובעת ציינה בעדותה כי במסגרת תפקידה, היא מבצעת גם עבודה פיזית קשה, כדוגמת הרמת תבניות אוכל, הזזת חפצים וכיוצ"ב. בחודש התאונה, אוגוסט 2016, הופק לתובעת 1 תלוש שכר חלקי, כאשר בחודשים ספטמבר עד דצמבר לא שולם לה שכר כלל (וגם לא הופק תלוש משכורת). לאחר מכן המשיכה להשתכר כרגיל ונראה אף שבתקופות מסוימות שכרה עלה. התובעת הסבירה את עליית השכר בכך, שלקראת סוף 2018 נסגרה מסעדה שהייתה סמוכה לקיבוץ וכתוצאה מכך חדר האוכל בקיבוץ סיפק שירותי הסעדה נוספים עבור תיירים, שבאו לאכול בשעות הערב.
עבודתה המשנית של התובעת 1, הייתה כשכירה בחברה משפחתית "כחול ירוק". חברה זו עוסקת במתן שירותי טיולים, ימי גיבוש, תרבות ופנאי. במסגרת עיסוק זה הייתה עובדת בעיקר מהבית, בשעות גמישות, במשך שנים רבות מאז שנת 1998. תפקידה של התובעת בחברת "כחול ירוק", התמקד בקשר עם רואה החשבון ובנוסף הייתה גם יוצאת לשטח, ונותנת עזרה בטיולים שהחברה מארגנת, הרצאות וימי גיבוש. במסגרת עיסוק זה, נהגה התובעת לקבל כל חודש משכורת בסכום קבוע בסך של 1,350 ₪ נטו בחודש, וכתוצאה מהתאונה לא קיבלה משכורת במשך כארבעה וחצי (ראו עמוד 104 לתיק מוצגי התובעות). לאחר מכן, מחודש ינואר 2017 ואילך חזרה התובעת לעבוד בכחול ירוק , בהיקף דומה להיקף שהיה לפני התאונה.
- נראה כי אין מחלוקת לכך, שלא נגרמו לתובעת 1 הפסדי השתכרות בעבר, מעבר לתקופת אי הכושר הזמנית.
- ב"כ הנתבעת טען שיש להתעלם מההכנסה של התובעת 1 כשכירה בעסק המשפחתי, כחול ירוק, הואיל ומדובר בעסק משפחתי, שככל הנראה שילם לתובעת 1 משכורת, מתוך מטרה של "הגדלת ההוצאות" וכי בפועל התובעת לא עבדה בעסק.
סבורני שאין לקבל טענה זו, שכן בית המשפט התרשם שהתובעת 1 אכן עבדה בפועל בחברת כחול ירוק. התובעת הייתה בקיאה בפרטי הפרטים, ציינה את שמות העובדים במשרד רואי החשבון שמולם היא עבדה, ולשאלת בית המשפט ידעה להשיב לפרטי הפרטים, את מקומות הטיולים וימי הגיבוש ושמות הלקוחות הרלוונטיים, בטיולים בהם יצאה במסגרת העבודה.
ראו עמוד 104 לתיק המוצגים של התובעת 1, הכולל אישור של רואה החשבון יוסף פרג', ביחס לעבודתה של התובעת 1 בחברת כחול ירוק, והיעדרותה בעקבות התאונה.
אומנם, מדובר בעדות יחידה של בעל דין ואולם עדותה של התובעת מתחזקת לנוכח המסמכים בתיק, תלושי השכר שקיבלה לאורך שנים במשכורת בסיסית בסך של 1,350 ₪ לחודש.
- התובעת 1 הותירה רושם חיובי ומהימן על בית המשפט, כמי שאינה מנסה להעצים או להאדיר את נזקיה, שכן עיננו רואות שמדובר באישה חרוצה, שעבדה בשני מקומות עבודה ובית המשפט מצא שמדובר בעדות מהימנה שניתן לסמוך עליה.
- כאב וסבל
בענייננו, בהתחשב בגילה של התובעת 1, בגובה הנכות המשוקללת (27.12%) ו-4 ימי אשפוז יש לפסוק לתובעת 1 פיצוי בהתאם לתקנות בסכום כולל של 37,656 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין.
לפיכך, אני פוסק לתובעת 1, פיצוי בגין ראש נזק זה, בסך של 37,656 ₪.
- הפסד השתכרות לעבר
התובעת 1 נפצעה באופן קשה בתאונה, אובחנה כסובלת משבר בעצם הבריח משמאל, שני שברים צמודים בצלע 2 משמאל ומשבר דחיסה של גוף חוליה L2 ועברה ניתוח לקיבוע השבר בעצם הבריח, באמצעות פלטה וברגים. התובעת 1 נעדרה בפועל מעבודתה, במשך כ- 4.5 חודשים, ממועד התאונה ועד סוף חודש דצמבר 2016.
למרות שהמומחה מטעם בית המשפט, פסק נכות זמנית מלאה 100% למשך 3 חודשים ו-50% למשך 4 חודשים, בנסיבות העניין, מצאתי לפסוק לתובעת הפסד השתכרות מלא, במשך כל תקופת ההיעדרות מהעבודה בפועל, היינו למשך 4.5 חודשים בלבד ולא מעבר לכך, שכן התובעת 1 לא הוכיחה שנגרמו לה הפסדי השתכרות לתקופות נוספות בעבר.
בנסיבות העניין, זכאית התובעת 1, לפיצוי בסך של 7,582 ₪ לכל חודש ובתוספת הצמדה בשיעור של 37 ₪ ובתוספת ריבית בשיעור של 351 ₪ ובסה"כ 7,970 ש"ח לחודש, בכפל של 4.5 חודשים, כך שהסכום הכולל עומד על 35,865 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין.
- הפסד פוטנציאל השתכרות לעתיד
הפיצוי בגין ראש נזק של אובדן כושר השתכרות לעתיד, נקבע באופן אינדיבידואלי לכל ניזוק וניזוק לפי הפרמטרים הבאים: גילו, עיסוקו ויכולתו המקצועית וכיוצ"ב.
בהתחשב בגילה של התובעת 1 כיום (62.32 שנים), בנכותה הרפואית (27.12%) והתפקודית (23.29%), בהתחשב בכך שעיקר עבודתה פיזית, כמנהלת בחדר אוכל ושנותרו לה כחמש שנים עד לגיל הפרישה (67) ודומה שהביטחון התעסוקתי יחסית גבוה, מצאתי שיש לפסוק סכום גלובאלי בסך של 60,000 ₪, שהוא בקירוב כ- 65% מהחישוב האריתמטי, לפי מקדם היוון 52.43 ונכות תפקודית בשיעור של 23.29% ופוטנציאל השתכרות בסך של 7,619 ₪.
לפיכך ומכל המקובץ, הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על סך של 60,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין.
- הפסד פנסיה
בהתאם להלכה הפסוקה מצאתי לפסוק לתובעת 1 סך של 11,983 ₪, שהם 12.5% מהסכומים שנפסקו בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד.
- עזרת הזולת
אין מחלוקת שהתובעת 1 לא נעזרה בעזרה בשכר, וכי העזרה התמקדה בעזרה שניתנה על ידי בעלה ובנותיה. התובעת ציינה בתצהירה בסעיפים 32-34, כי יש לה קושי ממשי להתלבש, להתקלח בשל המגבלה והכאב בכתף והגב התחתון. כמו כן, יש לה קושי בניקיונות הבית ובסחיבה והרמה של משאות כבדים הנדרשים גם לצורך ניקיון הבית. כמו כן, בסעיף 38 לתצהירה, ציינה כי בעלה ובתה סייעו לה רבות בעבודות הבית וכן בקניות, הליכה לרופאים, מקלחות, בישולים, קיפולי כביסה וכיוצא באלה. בחקירתה הנגדית, ציינה התובעת כי הייתה זקוקה לעזרה נרחבת הן בעבודה, בבית והן בטיפול האישי, כך שאפילו לא הייתה מסוגלת לקום מהספה, לחפוף את ראשה ולהוריד בגדים מגופה. לדבריה, סיגלה הרגל לתפקד עם יד אחת עם מאמץ גדול יותר.
בהתחשב בסוג הפגיעה, בתקופת אי הכושר שנקבעה לתובעת 1, בעובדה כי התובעת 1 לא קיבלה עזרה מקצועית בשכר; מצאתי לפסוק לתובעת 1, בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, סך של 20,000 ₪ על דרך של אומדנא.
- הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
אומנם התובעת 1 לא צירפה קבלות המעידות על הוצאותיה, ואולם ניתן ללמוד על היקף ההוצאות, גם מהתיעוד הרפואי, בין היתר בטיפולים הרפואיים שנתבקשו ונסיק מכך, על הנסיעות שנדרשו וההוצאות שנגרמו.
לאור ההלכה כפי שנפסקה בע"א 5557/95 - סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד פ"ד נא(2), 724, זכאי התובע לקבל את הטיפול הרפואי לו הוא נזקק, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר. יחד עם זאת, אני מוכן להניח כי התובעת 1 נדרשה לשלם דמי השתתפות בגין קבלת טיפול רפואי, ונשאה בהוצאות נסיעה לטיפול רפואי, חניה וכיוצ"ב. לפיכך, מתוך התחשבות בכך שהתובעת 1 לא הוכיחה את נזקיה המלאים, מצאתי לפסוק סכום גלובאלי לעבר ולעתיד, בסך של 8,500 ₪.
- ניכויים
התובעת 1 קיבלה מהנתבעת, תשלומים תכופים בסכום כולל של 15,000 ₪. הצדדים הסכימו שסכום הניכויים (לאחר הפחתת שכר טרחת עורך דין) יעמוד על סך של 13,290 ₪.
לפיכך, הסכום לניכוי, לאחר תוספת שיערוך עומד על סך של 14,005 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין.
- מכל האמור לעיל, אני פוסק לתובעת 1 סך של 160,000 ₪, לפי הפירוט הבא:
א. כאב וסבל 37,656 ₪
ב. הפסד השתכרות לעבר 35,865 ₪
ג. הפסד פוטנציאל השתכרות בעתיד 60,000 ₪
ד. הפסד פנסיה 11,983 ₪
ה. עזרת הזולת 20,000 ₪
ו. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 8,500 ₪
סה"כ 174,004 ₪
ז. ניכויים 14,005 -₪
ח. סה"כ לאחר קיזוז ניכויים 160,000 ₪ (במעוגל)
כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1, שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% בתוספת הוצאות משפט (כולל אגרת משפט) בסך של 1,500 ש"ח.
הנתבעת תישא גם ביתרת האגרה.
כל הסכומים המפורטים בסעיף זה, הינם נכונים למועד מתן פסק הדין.
- לפיכך, מכל המקובץ אני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובעת 1 את הסכומים האמורים בסעיף 25 וזאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הסכומים שנפסקו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
התובעת מס' 2 - המחלוקת בעניין גובה הנזק
- התאונה התרחשה כשהתובעת 2 הייתה בת 21.81 שנים, בתחילת דרכה המקצועית, סמוך לאחר שהשתחררה משירות סדיר בצה"ל. סמוך לפני התאונה, וללא קשר אליה, הייתה התובעת 2 מעורבת בתאונה נוספת, עקב נפילה מסוס ונפגעה בעיקר בברך רגל שמאל. ביום 17.8.2016 (יומיים לפני תאונת הדרכים) נותחה התובעת 2 לשחזור רצועה צולבת אחורית בברך (שוב ללא קשר לתאונה) ובדרך החזרה מבית החולים לביתה - נפגעה בתאונה נשוא התובענה.
- אין מחלוקת שכתוצאה מתאונת הנפילה מהסוס, הייתה התובעת 2, מרותקת לכיסא גלגלים למשך מספר חודשים ולא יכלה לעבוד.
- סמוך לפני התאונה נשוא התובענה, עבדה התובעת 2 בעבודות זמניות, בין היתר, בחברת גן ניר, בתפקיד של הוצאת אבנים ממסוע של מסחטת תפוזים, והשתכרה בממוצע סך של 6,694 ₪ לחודש נטו, בערכי קרן (ראו הודעת הצדדים בעמודים 10 ו-11 לפרוטוקול מישיבת יום 2.2.2021).
בהמשך, החליפה עבודות. עבדה כקופאית בחנות לחיות וכיום עובדת במשרה מלאה בחברת הביטוח איילון ומשתכרת בין 6,000 ל-6,500 ₪ בחודש (השכר ירד לאחר התאונה).
- התובעת 2 סיפרה בעדותה, כי החל מגיל 8 היא רוכבת על סוסים וחלומה היה לעבוד בתחום הסוסים וככל הנראה הגיעה למסקנה שחלומה נגזל ממנה, בשל התאונה נשוא התובענה וכתוצאה מהפגיעה בכתף. התובעת 2 הוסיפה וציינה, כי לאחר התאונה השתתפה בקורס רכיבה טיפולית בסוסים ולצורך כך אף הקטינה את היקף המשרה בעבודה. לשיטתה, היא לא סיימה את הסטאז', בין היתר, בשל כך שהיא מתקשה לבצעו, גם בגלל הבעיות הרפואיות בכתף וגם בגלל תקופת הקורונה, תוך שהיא מציינת בין היתר, כי בעקבות הכאב:
"אני מעדיפה לנוח בבית...כמו למשל שעכשיו כואבת לי הכתף...זה כאבים שדוחקים אותי לפינה, אז אני גם לוקחת את הזמן עם העניין של הסטאז'...". התובעת 2 הוסיפה וציינה בעדותה, כי הגיעה למסקנה שככל הנראה לא תצליח לממש את חלומה: "התכניות שלי היו בעצם להיות מדריכת רכיבה על סוסים ...וזה לא מתממש כי אני חיה בפחד, וחששנות בעניין הזה שבאמת אני אפול כי זו חיה מסוכנת, ואני לא כל כך מצליחה להתגבר על הפחד הזה...".
- התובעת 2, בדומה לאמה התובעת 1, גם כן עשתה על בית המשפט רושם חיובי ומהימן, כמי שאינה מנסה להעצים או להאדיר את נזקיה ובית המשפט מצא שמדובר בעדות מהימנה שניתן לסמוך עליה.
- כאב וסבל
בענייננו, בהתחשב בגילה של התובעת 2, בגובה הנכות המשוקללת (10%) ו-2 ימי אשפוז, יש לפסוק לתובעת 2 פיצוי, בהתאם לתקנות, בסכום כולל של 19,013 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין.
לפיכך, אני פוסק לתובעת 2 פיצוי בגין ראש נזק זה, בסך של 19,013 ₪.
- הפסד השתכרות לעבר
הצדדים התייחסו לשתי תקופות אי כושר.
תקופת אי כושר ראשונה – לפי קביעת המומחה מטעם בית המשפט, שפסק לתובעת 2 אי כושר זמני 100% למשך חודשיים ו-50% אחוז למשך חודשיים נוספים. לנוכח פציעתה של התובעת 2 מנפילה מסוס, היא ממילא הייתה באובדן כושר עבודה, ולכן לא זכאית לפיצוי ביחס לתקופה זו.
תקופת אי כושר שניה – אשר נמשכת במשך כ- 50 חודשים, מ-4 חודשים לאחר התאונה ועד היום. ב"כ התובעת 2 טען, כי יש לפסוק לתובעת פיצוי אקטוארי (יחסי) בגין תקופה זו, הואיל ושכרה של התובעת 2 פחת ממועד התאונה וכתוצאה ממנה. מנגד, ב"כ הנתבעת טען שהתובעת 2 לא סובלת מהגבלה תפקודית וממילא לא עלה בידה להוכיח את הפסדי השכר באופן רציף למשך כל התקופה הנטענת (כ- 50 חודשים).
התובעת 2 ציינה בתצהירה, כי לפני התאונה היא עבדה בעבודות מזדמנות כולל במפעל פרימור והרוויחה בממוצע כ-7,000 ₪ לחודש. יש להניח כי לולא התאונה, היא הייתה משלימה את קורס הרכיבה בזמן קצר יותר ויכולה הייתה לעסוק בתחום וללמד רכיבה באופן מוגבר. על כן, נראה כי פוטנציאל ההשתכרות שלה לתקופת אי הכושר השנייה, הגם שאינו רציף ומוכח לגמרי הוא קיים בחלקו, גם בשל כך שהיא מרוויחה כיום בין 6,000 ל- 6,500 ₪ לחודש, בחברת הביטוח "איילון", סכום נמוך ממה שהשתכרה לפני התאונה (ראו סעיפים 18-26 לתצהירה).
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, בהתחשב בכל מה שהובא לפני ולאחר שלקחתי בחשבון, שלא עלה בידי התובעת 2 להוכיח הפסדי שכר, לאורך כל התקופה (50 חודשים) אלא רק בחלק ממנה, בהתחשב בגילה הצעיר, במועד התאונה, ובפוטנציאל השבחת השכר לאחר התאונה, אני מחליט לפסוק לתובעת 2, בגין ראש נזק זה, פיצוי גלובאלי בסך של 15,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין.
- הפסד פוטנציאל השתכרות בעתיד
לנוכח העובדה שבמועד התאונה, התובעת 2, הייתה בתחילת דרכה המקצועית, צעירה בגילה לאחר תום השירות הצבאי, סבורני שיש לערוך את החישוב באופן אקטוארי לפי השכר הממוצע במשק ובהתאם לרוח ההלכה הפסוקה בנושא זה.
בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון, ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3) 13 (פורסם בנבו, עמ' 61) נפסק, בין היתר: "עולה מן המקובץ כי הנחת עבודה היא לנו, בנוגע לקטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק. נקודת מוצא זו לחישוב הפסד ההשתכרות של קטין, היוצרת האחדה של הפיצוי, עולה בקנה אחד עם עקרון השבת המצב לקדמותו, עם השאיפה להגשים את הזכות לשוויון ועם הצורך ליצור הרתעה אופטימלית. הנחה זו יאה לכול – לילד ולילדה, לאיש ולאישה, לשחור וללבן, לבני כל הדתות, יהיה מוצאם האתני אשר יהא. זוהי חזקה – אך היא ניתנת לסתירה – והשאלה שעוד נותר לברר נוגעת לטיבו של המסד הראייתי המאפשר סטייה מחזקה זו."
מקובלים עליי נימוקי הנתבעת שאין מקום להישען על נתון השכר הממוצע במשק כפי שהתפרסם לאחרונה, אלא להזדקק לשכר נמוך יותר, המשקף את הממוצע לאורך זמן ולא את הממוצע לתקופה המוגדרת כמצב חירום במשק. לפיכך מצאתי לערוך את החישובים לפי השכר הממוצע במשק בחודשים שקדמו למצב החירום, שעמד על 10,650 ₪ ברוטו וכ- 9,800 ₪ נטו (לאחר ניכוי מס הכנסה). ראו הנימוקים שפורטו בעניין זה בפסק דינו של כב' השופט א. דראל מבית המשפט המחוזי בירושלים בתיק 24237-02-15.
אינני מקבל את טענת הנתבעת, לפיה מה שהפריע לתובעת 2 זה הברך ולא הפגיעה בכתף. לא ניתן ללמוד את הדברים מהתביעה לנכות כללית והבטחת הכנסה. מדובר בתובעת צעירה בגילה, כאשר אמה של התובעת 2 הייתה זו שמילאה את הטפסים עבורה, כאשר התובעת 2 חתמה עליהם ואין להסיק מכך את המסקנה אליה הגיע ב"כ הנתבעת, לפיה היא הייתה מודעת לכך שהייתה צריכה לתבוע גם בגין התאונה נשוא התובענה. נהפוך הוא, התובעת 2 ציינה בעדותה, כי התאונה נשוא התובענה פגעה בה באופן משמעותי מאוד ועל כן נראה כי התובעות סברו, שאין קשר בין תאונת הדרכים לפגיעה בברך, ומסיבה זו לא הכלילו זאת בתביעה להבטחת הכנסה.
יש להניח שאם התובעת 2 הייתה מממשת את חלומה לרכוש מקצועה בהדרכה טיפולית בסוסים, היה באפשרותה להשתכר שכר השווה לשכר הממוצע במשק ואף יותר מכך.
לפיכך, החישוב יעשה לפי שכר נטו, בשיעור של 9,800 ₪, בכפל של שיעור הנכות (10%) ובכפל מקדם היוון עד גיל 67 – 283.89 ובסה"כ 278,212 ₪ נכון למועד פסק הדין.
לפיכך ומכל המקובץ, הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על סך של 278,212 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין.
- הפסד פנסיה
בהתאם להלכה הפסוקה, מצאתי לפסוק לתובעת 2 סך של 36,652 ₪, שהם 12.5% מהסכומים שנפסקו בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד.
- עזרת הזולת
אין מחלוקת שהתובעת 2 לא נעזרה בעזרה בשכר, וכי העזרה התמקדה בעזרה שניתנה על ידי בן זוגה וקרובי משפחתה. בחקירתה הנגדית ציינה התובעת 2, כי הייתה זקוקה לעזרה נרחבת ואף התקשתה בפעולה בסיסית כמו לבוש.
בהתחשב בסוג הפגיעה, בתקופת אי הכושר שנקבעה לתובעת 2, בעובדה כי התובעת 2 לא קיבלה עזרה מקצועית בשכר; העובדה שחלק נכבד מהעזרה לה נזקקה, הייתה בעקבות התאונה של נפילה מסוס, מצאתי לפסוק לתובעת, בגין ראש נזק זה, סך של 8,000 ₪ על דרך של אומדנא, נכון למועד מתן פסק הדין.
- הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
אומנם התובעת 2, לא צירפה קבלות המעידות על הוצאותיה, ואולם ניתן ללמוד על היקף ההוצאות, גם מהתיעוד הרפואי, בין היתר בטיפולים הרפואיים שנתבקשו ונסיק מכך, על הנסיעות שנדרשו וההוצאות שנגרמו.
לאור ההלכה כפי שנפסקה בע"א 5557/95 - סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד פ"ד נא(2), 724, זכאי התובע לקבל את הטיפול הרפואי לו הוא נזקק, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר. יחד עם זאת, אני מוכן להניח כי התובעת 2 נדרשה לשלם דמי השתתפות בגין קבלת טיפול רפואי ונשאה בהוצאות נסיעה לטיפול רפואי, חניה וכיוצ"ב. לפיכך, מתוך התחשבות בכך שהתובעת 2 לא הוכיחה את נזקיה המלאים, מצאתי לפסוק סכום גלובאלי לעבר ולעתיד, בסך של 5,000 ₪.
- עדות יחידה של התובעות 1 ו- 2, האומנם ?
הנתבעת טענה כי מדובר בעדות יחידה של בעלות דין, ללא סיוע של עדים נוספים.
הוראת ס' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הראיות") קובעת, כי עת מצוי בפני בית המשפט עניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם יטעים זאת וינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה. עדותו של עד מעוניין, דהיינו - מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, מהווה גורם נכבד בשיקולי בית המשפט לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראיתי שמן הראוי לתת לדבריו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם. אין צורך להסביר כי בעל דין נמנה באופן מובהק על העדים ה"מעוניינים". על כן, כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין, הדבר מחייב משנה זהירות כאשר באים להכריע את הדין על סמך עדות שכזו.
בענייננו כאמור, טענות התובעות 1 ו- 2 נתמכות בראיות נוספות, בין היתר, בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, בתלושי השכר, במסמכים הרפואיים ומסמכים נוספים שצורפו לתיק המוצגים מטעם התובעות. אומנם לפי הוראות ס' 54 הנ"ל בית המשפט יטה בדרך כלל, שלא לבסס ממצא עובדתי, ואולם, במקרה שלפנינו, התרשמתי גם מהמהימנות של עדויות התובעות, אשר הציגו גרסה אחידה, סדורה, המשתלבת עם יתר הראיות.
סופו של דבר, בענייננו כאמור, מצאתי שניתן לבסס את ההכרעה על עדות התובעות, שנמצאו מהימניות, ללא סתירות וסדורות. כמו כן, ישנה התאמה בין העדויות של התובעות למסמכים שהוגשו לבית המשפט.
- ניכויים
הצדדים הסכימו שסכום הניכויים יעמוד על מחצית מהסכומים שהתובעת 2 קיבלה בגין נכות כללית (מוצג 92) למשך 5 חודשים מחודש נובמבר 2016 ועד חודש מרץ 2017, כך שסכום הניכויים יעמוד על 6,027 ₪ (ראו הסכמת הצדדים בעמוד 10 לפרוטוקול).
לפיכך, הסכום לניכוי עומד על סך של 6,027 ₪.
- מכל האמור לעיל, אני פוסק לתובעת 2 סך של 355,850 ₪, לפי הפירוט הבא:
א. כאב וסבל 19,013 ₪
ב. הפסד השתכרות לעבר 15,000 ₪
ג. הפסד פוטנציאל השתכרות בעתיד 278,212 ₪
ד. הפסד פנסיה 36,652 ₪
ה. עזרת הזולת 8,000 ₪
ו. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 5,000 ₪
סה"כ 361,877 ₪
ז. ניכויים 6,027 ₪
ח. סה"כ לאחר קיזוז ניכויים 355,850 ₪
כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2, שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% בתוספת הוצאות משפט (כולל אגרת משפט) בסך של 1,500 ש"ח.
הנתבעת תישא גם ביתרת האגרה.
כל הסכומים המפורטים בסעיף זה הינם נכונים למועד מתן פסק הדין.
- לפיכך, מכל המקובץ אני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובעות 1 ו-2 את הסכומים האמורים בסעיפים 25 ו-40 לפסק הדין, זאת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הסכומים שנפסקו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
- לצערי, הצדדים לא השכילו לסיים את התיק בהסדר וזאת למרות ששלושה מותבים שונים נתנו לצדדים הצעות לפשרה, וניסו לסייע כמיטב יכולתם בסיום התיק בפשרה.
- מזכירות ביהמ"ש תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.
- זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.
ניתן היום, ב' אדר תשפ"א, 14 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.