אלמוג ואח' נ' רוזנברג ואח'

פסק דין

בפני כתב תביעה על סך 26,550 ₪ ותביעה שכנגד על סך 8,400 ₪.

התובע הגיש כתב תביעה קצר ותמציתי: התובע הוא בעל הזכות לחזקה בדירה המצויה ברמת גן. הצדדים חתמו על חוזה שכירות ביום 17.3.09 ובאותו מעמד, הנתבעת קיבלה את מפתחות המושכר. למרות האמור בחוזה, שאין לנתבעת דרישות ותביעות בקשר לדירה, הנתבעת העלתה טענות שונות לגבי האסתטיות של ארון החשמל ושל קיר נוסף, ולאור זאת הודיעה, שאינה מתכוונת להיכנס לדירה. למרות ההודעה, לא השיבה הנתבעת את מפתחות הדירה לתובע עד ליום הגשת התביעה (7.5.09). הנתבעת הפרה את החוזה הפרה יסודית בכך שביטלה שתי המחאות שמסרה לתובע עבור דמי השכירות.

לאור הפרת החוזה על ידי הנתבעת, מבקש התובע לחייבה בתשלום דמי שכירות עבור חודשיים (4,800 ₪), ארנונה לחודשיים (250 ₪) ופיצוי מוסכם (21,500 ₪), הפיצוי המוסכם חושב לפי 500 ₪ בגין כל יום שהנתבעת לא פינתה את הדירה, דהיינו – לא השיבה לתובע את המפתחות.

לכתב התביעה צורפו חוזה השכירות ושתי ההמחאות שבוטלו על ידי הנתבעת, הא ותו לא.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון שנקבע ליום 24.8.09. התובע התייצב לדיון וטען, ששוחח עם הנתבעת טלפונית ולאחר מכן, הניח את כתב התביעה וההזמנה לדיון "על ידית הדלת". עוד טען, שיש "תכתובת של עורך הדין שלה" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 24.8.09).

הנתבעת טענה, בבקשה לביטול ההוצאות שנקבעו באותו דיון ובכתב ההגנה, שנודע לה על הגשת התביעה רק ביום 25.8.09 וכי התובע לא מסר לה את כתב התביעה ואת ההזמנה לדיון קודם לכן.

בניגוד לתובע, הנתבעת הגישה כתב הגנה ארוך ומפורט ותביעה שכנגד אליהם צורפו מסמכים רבים. להלן תובא תמצית טענותיה בלבד:

במועד חתימת החוזה טרם הושלמו השיפוצים בדירה והוסכם בין הצדדים, שהשיפוץ יסתיים עד למועד כניסת הנתבעת לדירה, ביום 25.3.09. הוסכם בין הצדדים, שהתובע יכשיר את הדירה למגורי אדם וידאג להתקנת כיור, שיש, מערכת אזעקה, דוד שמש, מראה וקרניז אורות מעל הכיור, מאוורר במקלחת ודלת הזזה בכניסה למקלחת. כמו כן הוסכם, שהתובע יחליף את תאורת הפלורסנט במנורות רגילות, יתקין ידיות לארונות שהתקין בדירה, ידאג לכסות ולסדר חוטי חשמל חשופים, יכסה באופן בטיחותי שקעי חשמל חשופים, יחליף את השטיח שעל המדרגות, יצייד את הדירה במקרר וידאג לפנות מהדירה את פסולת הבניין שהצטברה בעקבות עבודות השיפוץ.

מאחר והתיקונים והשיפוצים לא הושלמו עד למועד המוסכם לכניסה לדירה, הוסכם שהנתבעת תיכנס לדירה ביום 27.3.09 (במקום ביום 25.3.09). התובע לא עמד גם במועד זה והכניסה לדירה נדחתה ליום 2.4.09.

הנתבעת הגיעה לדירה עם כל חפציה ביום 2.4.09 בשעה 19:00 והתברר לה, שהתובע לא קיים את התחייבויותיו. הנתבעת התקשרה לתובע, שהבטיח לשלוח אנשים שינקו את הדירה ויביאו מקרר. בהמשך הערב הגיע בחור בשם נתי (נתנאל וקנין) עם מקרר ובחור נוסף שהחל לנקות את הדירה.

הנתבעת שוחחה עם התובע למחרת בבוקר. התובע אמר, שאינו יודע מה מצב הדירה והציע לה לדאוג לדירה בעצמה, בתמורה לדמי שכירות של חודש. התובע אמר לנתבעת, שיקרע את ההמחאה הראשונה ובתמורה, הנתבעת תישא בעלויות התיקונים. התובעת דחתה את הצעת התובע.

התובע והנתבעת נפגשו בדירה ביום 4.4.09 ואז הסתבר, שבנוסף לבעיות הידועות זה מכבר, גם דוד החימום אינו תקין והפעלתו גורמת לקצר. למחרת, התקשר התובע לנתבעת והודיע לה, שחב' כרומגן זקוקה למספר הסידורי שעל גוף החימום, המצוי בתוך הדירה. התובעת, שהמשיכה לשהות בבית אחותה בנטף, נסעה במיוחד לרמת גן על מנת למסור לתובע את המספר הסידורי.

במהלך החג הראשון של פסח, 8-9.4.09, הגיעה הנתבעת לדירה ונוכחה לראות, שלא חל שיפור של ממש בדירה: התובע לא סידר את חוטי החשמל ואת השקעים, לא התקין מאוורר במקלחת, לא סגר את החור הפעור בקיר לעבר חדר המדרגות, לא התקין וילון או דלת הזזה בין המקלחון לחדר המקלחת, לא החליף את גופי התאורה, לא ניקה את השטיח מכתמי בטון ולא התקין ידיות לארונות המטבח.

כאשר הנתבעת הבינה, שהתובע אינו מתכוון להביא את הדירה למצב ראוי למגורים בהתאם להבנות ביניהם, פינתה את חפציה מהדירה והודיעה על כך לתובע.

בשיחה שנערכה בין הצדדים ביום 12.4.09, הסכים התובע להחזיר לנתבעת את ההמחאות, אם תפנה את הדירה. השיחה הוקלטה על ידי הנתבעת. עוד באותו יום שלחה הנתבעת לתובע הודעה בכתב באמצעות דוא"ל על פינוי הדירה, וביום 16.4.09 שלחה אליו מכתב בדואר רשום.

התובע ניסה ביום 16.4.09 להפקיד את ההמחאה הראשונה, שזמן פירעונה היה 25.3.09. הנתבעת שוחחה עם התובע מספר פעמים נוספות, ביקשה את ההמחאות וחזרה וביקשה להשיב לו את המפתחות. התובע סירב לבקשותיה. ביום 4.5.09, בעקבות שיחה עם ב"כ התובע, הנתבעת שלחה את המפתחות לתובע בדואר רשום. המכתב והמפתחות נמסרו ביום 6.5.09 (נספח ו' לכתב ההגנה), יום לפני הגשת כתב התביעה.

הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בו דרשה הפרש דמי שכירות על סך 5,400 ₪ והוצאות הובלה על סך 3,000 ₪, ס"ה: 8,400 ₪.

התובע הגיש כתב הגנה שכנגד והתייחס בעיקר לסעדים המבוקשים בתביעה שכנגד.

הדיון והעדים שהעידו