ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
10546-11-10
10/11/2013
|
בפני השופט:
עבאס עאסי
|
| - נגד - |
התובע:
שרה אלל
|
הנתבע:
איי.די.איי חב' לביטוח בע"מ
|
| פסק-דין |
פסק דין
תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").
רקע כללי
התובעת ילידת 3/1/1960, נפגעה בתאונת דרכים ביום 21/5/2010, כאשר רכב צד ג' פגע ברכב שבו היא נהגה. ממקום התאונה פונתה התובעת לבי"ח שערי צדק בירושלים, שם היא עברה בדיקות ושוחררה לאחר מכן באותו יום.
הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את רכב התובעת בעת התאונה.
אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא אך בשאלת הפיצויים להם זכאית התובעת.
הנכות הרפואית
לבדיקת התובעת מונה ד"ר שי קאופמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. בחוות דעתו מציין ד"ר קאופמן כי במכתב השחרור מחדר המיון צוין כי התובעת סובלת מכאב בצוואר ובגב.
בבדיקתו מציין ד"ר קאופמן כי לא נמצאו רגישות או מתח בשרירי הצוואר והשכמות, ולא נמצאה מגבלה בטווחי התנועה של עמוד שדרה צווארי וגבי; פענוח CT של עמ"ש מותני מיום 10/4/2011 מראה שינויים ניווניים ובלט דיסק עם היצרות קלה של התעלה בגובה 3 – 4L.
בסיכום חוות דעתו מציין ד"ר קאופמן כי מדובר בממצאי בדיקה והדמיה מינימאליים התואמים 5% נכות צמיתה לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח לאומי, מותאם במחצית.
ד"ר קאופמן מוסיף כי ממצאים אלה אינם נדירים בקבוצת הגיל של התובעת וכי קיים תיעוד על חבלה קודמת של התובעת בגב תחתון משנת 2003, אולם לא ניתן לשלול כי התאונה הנדונה גרמה החמרה מסוימת במצבה של התובעת, ולפיכך מומלץ לייחס לתאונה 40% מהנכות הצמיתה של התובעת, היינו, לייחס לתאונה 2% נכות צמיתה.
ד"ר קאופמן אף העריך בחוות דעתו כי לתובעת נגרמה נכות זמנית בשיעור 100% בתקופת המחלה, על פי אישורי מחלה שהציגה לפניו, ולאחר מכן 50% למשך שבועיים נוספים.
בתשובות לשאלות הבהרה שנשלחו אליו ע"י ב"כ התובע, מסר ד"ר קאופמן בנוגע לחלוקת הנכות כי:
"מכיוון שאין דרך מתמטית מדויקת לקבוע קטגורית את חלוקת הנכויות הערכתי שיש לחלק את המצב הנוכחי בין 3 גורמים: התאונה הקודמת, קיומם של שינויים ניווניים אשר שכיחים בקבוצת הגיל של התובעת ואינם קשורים לתאונה והתאונה הנדונה."
ב"כ התובעת לא השלים עם ממצאיו של ד"ר קאופמן, ועל פי בקשתו נחקר ד"ר קאופמן על תוכן חוות דעתו. במהלך חקירתו נסמר על ידי ד"ר קאופמן (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 30-33):
"ש. אין מחקר רפואי שמלמד על זה ורובנו של האוכלוסיה בגילאים 42 , סובל מזה, גם יש לה שינויים
ניווניים שלא ישפיעו על מגבלת התנועה?
ת. לא באותה מידה כי הסבירות שלי מבוססת על היגיון וניסיון קליני. אבל שאלת מה יותר סביר
ויותר סביר שאדם שיש לו קצת שינויים ניווניים תהיה לו קצת מגבלה בתנועה."
וכן בעמ' 4, לפרוטוקול, ש' 1-15.