אלל נ' שושן

פסק דין

לטענת התובע, הנתבעת, שהיתה בעקיפה, ביקשה לחזור לנתיב הנסיעה לימין וכך פגעה ברכבו.

לטענת הנתבעת, אשר הגישה גם תביעה שכנגד, התובע עצר בצד הדרך והתאונה ארעה בעת שביקש להשתלב בתנועה.

לפי תמונות הנזק אשר הוגשו בפניי נראה כי גירסת הנתבעת היא הגירסה הקרובה יותר לאמת.

ראשית, האפשרות כי הנתבעת, לפי גירסת התובע, סטתה ימינה כדי להשתלב בתנועה, תוך שהיא פוגעת עם הפינה הימנית של קדמה, במרכז רכבו של התובע, היא אפשרות שאיננה סבירה. כאשר אדם מבקש להשתלב בתנועה, וגם אם הוא עושה זאת ברשלנות ותוך פגיעה בכלי רכב שסביבו, הרי סביר יותר שהפגיעה תהיה עם החלק האחורי של רכבו.

האפשרות כי הנתבעת נסעה בצורה ברורה ומובהקת ישירות אל תוך מרכז רכבו של התובע היא אפשרות שאינה סבירה בעיני.

סביר יותר כי התובע, בעת שביקש להתחיל בנסיעתו, סטה שמאלה מבלי שהבחין ברכב הנתבעת, העומד מעט מאחוריו בצמוד אליו.

מסקנה זו מגובה גם בצורת הנזק של כלי הרכב, שכן לו היתה גירסת התובע נכונה, היה החלק הקדמי של רכב הנתבעת פוגע ברכבו, אולם הנתבעת הבהירה כי המכה המופיעה שם איננה שייכת לתאונה דנן. כלומר פגיעה ברכבה היא פגיעה בצד, שאינני מתאימה לתיאורו של התובע.

כמו כן, גם הפגיעה ברכב התובע מצביעה על כך, שכן יש מכה ברכב ולאחר מכן, לכוון קדימה, יש שפשוף. לו היתה הגירסה של התובע נכונה הרי רכב הנתבעת, לאחר שנתן את המכה ברכב התובע, היה צריך להעמיק ולפגוע בו יותר, ולא מצב של שריטה כפי שרואים ברכב התובע. הנזק ברכב התובע מתאים יותר למגע ראשוני של שפשוף, אשר הגיע לאחר מכן למכה עד כדי כיפוף הפח.

יחד עם זאת, מתמונות הנזק ברכב הנתבעת, וכן הנתבעת הודתה בפניי כי היא בעצמה היתה בנסיעה בעת התאונה, ודומני כי לו היא היתה ערנית יותר ובולמת מבעוד מועד היתה יכולה להקטין את התאונה או להקטין את הנזקים.

לאור האמור אני נופלת כי האחריות לתאונה נופלת כדי 80% על כתפי התובע וכדי 20% על כתפי הנתבעת, מתוך שקלול הנזקים של שני הצדדים, אני קובעת כי על התובע לשלם לתובעת סך של 2,500 ₪. הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

אינני עושה צו להוצאות.

ניתן והודע היום י"ג שבט תשע"א, 18/01/2011 במעמד הנוכחים.

אביב מלכה , שופטת

הוקלד על ידי: אפרת טוביה