אללוף ואח' נ' ממן ואח'

פסק דין

התביעה הראשית

1. התובעים הזמינו מהנתבע את שירותיו לצילום ארוע חתונתם שהתקיימה ביום 3.3.13.

2. בין הצדדים נחתם ביום 11.12.12 חוזה, לפיו היה על התובעים לשלם לנתבע, בגין שרותיו סך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ), בשלושה מועדים:

א. מקדמה בסך של 1,000 עד 2,000 ₪.

ב. 70% מהסך של 15,000 ₪ (כלומר 10,500 ₪) לאחר החתונה.

ג. את היתרה (בסך של 2,500 ₪), לא יאוחר מ- 60 יום מיום ארוע החתונה, בעת מסירת המפרט הצילומי.

3. התובעים מסרו לנתבע בגין המקדמה שיק על סך של 2,000 ₪ שזמן פרעונו נרשם בטעות ליום 3.1.12, במקום 3.1.13. השיק הוחלף בשיק אחר שזמן פרעונו 23.1.13.

4. הנתבע ביצע את צילום ארוע החתונה על פי המפרט המוסכם.

5. עד יום הגשת התביעה (18.4.13), התובעים לא שילמו לנתבע כל סכום שהוא בגין שרותיו, פרט למקדמה הנ"ל.

6. רק ביום 17.6.13, דהיינו, כחודשיים ימים לאחר הגשת התביעה, התובעים מסרו לנתבע 6 שקים דחויים, על סך 2,166 כל אחד, שזמן פרעונם החל ביום 8.8.13 ועד 22.10.13.

7. דהיינו, התובעים הם שהפרו את החוזה שבין הצדדים, בכך שבמקום לשלם לנתבע סך של 10,500 ₪ מיד לאחר ארוע החתונה, הם התחילו לשלם – בתשלומים – רק לאחר 5 חודשים מיום ארוע החתונה.

8. התובעים תולים את הסיבה לאיחור בביצוע פרעון חובם לנתבע בשני נימוקים, האחד פטירת סבתו ז"ל של התובע, כשבוע ימים לפני ארוע החתונה והשני בסירוב הנתבע לקבל שקים.

9. מות סבתו ז"ל של התובע, אינו מצדיק את אי העמידה של התובעים בביצוע התשלום לנתבע במועד ובוודאי שינו מצדיק את הגשת התביעה, שהיא חסרת כל עילה, לפני שהם שילמו לנתבע את חובם על פי החוזה.

10. יתר על כן, התובעת צירפה לכתב התשובה שלה, תדפיסים מחשבון הבנק שלה. עיון בתדפיסים מראה בעליל, כי התובעת שילמה במשך החודשים ינואר 2013 ולפחות עד 17.6.13 לגרומים שונים, לרבות עבור החתונה, סכומים באלפי שקלים.

כך, שלמותה של סבתו ז"ל של התובע אין כל קשר לעובדה שהתובעים לא שילמו במועד לנתבע את המגיע לו על פי החוזה.

11. טענת התובעים שהנתבע סירב לקבל מהם את הסכומים המגיעים לו, לא רק שהוכחשה ולא הוכחה כלל, אלא שאין בה גם כל הגיון כלכלי וענייני, כאשר הנתבע הוכיח כי הוא נאלץ לתת שקים לנכיון, דבר שגרם לו נזק בסך של 1,500 ₪.

במידה והנתבע סירב לקבל שקים מהתובעים, סירובו מעוגן בחוזה שבין הצדדים. על פי החוזה, היה על הנתבעים לשלם לנתבע את המגיע לו רק בשני מועדים וללא כל פריסה של החוב.

12. התובעים תובעים פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין עגמת נפש וכן הם תובעים לקבל את התמונות וסרטי הוידאו וזאת עוד לפני ששילמו לנתבע את יתרת המגיע לו בסך של 13,000 ₪.

13. התובעים הם שהפרו את החוזה שבין הצדדים, בכך שהם לא שילמו לנתבע במועד ועד הגשת התביעה, את המגיע לו על פי החוזה ולכן לא נגרמה להם כל עגמת נפש והם גם אינם זכאים לתבוע את קבלת החומר הצילומי, לפני שהם שילמו לנתבע את המגיע לו על פי החוזה.