אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלכס ויינטראוב נ' הוועדה המיוחדת

אלכס ויינטראוב נ' הוועדה המיוחדת

תאריך פרסום : 29/05/2010 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
310-10
26/05/2010
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
אלכס ויינטראוב על ידי ב"כ עו"ד נפתלי ורצברגר
הנתבע:
1. הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות על ידי פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
2. עו"ד עדי בן דוד

פסק-דין

פסק דין

עניינה של עתירה זו הוא בהחלטת הוועדה המיוחדת לפי סעיף 137 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ח-2005 (להלן – הוועדה המיוחדת או חוק יישום תוכנית ההתנתקות). ביום 19.3.08 החליטה הוועדה המיוחדת לדחות את בקשת העותר לקבל תשלום מיוחד בשיעור השווה לפיצוי שקיבל אדם שמרכז חייו היה בישוב שפונה עקב יישום תוכנית ההתנתקות ("תשלום מיוחד חלף הפיצוי לפי מסלול ב' וכן תשלום מיוחד חלף המענקים שלפי סימן ב' לפרק ה' שבחוק"; להלן – ההחלטה). העותר מבקש כי החלטת הוועדה תבוטל ויוענק לו הפיצוי האמור לעיל.

רקע עובדתי

העותר, אשתו המנוחה ובנם התגוררו בישוב גנים אשר בצפון השומרון, משנת 1998 ועד לשנת 2001.

ביום 28.6.01 נסעו המנוחה ובנה לביתם שבגנים. מחבלים ירו ממארב לעבר הרכב, ופגעו במנוחה, שמצאה את מותה במקום, לנגד עיני בנה.

זמן קצר לאחר הפיגוע הרצחני, עברו העותר ובנו להתגורר סמוך לבית אימו של העותר, בפתח תקווה. המעבר נעשה לשם שיקום חיי העותר ובנו. השניים שכרו בעיר דירה, בה התגוררו עד ליישום תוכנית ההתנתקות. העותר הותיר את ביתו שבישוב גנים כמות שהוא, על רהיטיו, שכן היה בדעתו לשוב ולהתגורר בו לאחר סיום תהליך השיקום. בסופי שבוע היו הוא ובנו נוסעים לישוב ושוהים בו, וכך נהגו גם בחופשות. יש לציין כי בישוב המשיכו להתגורר הורי אשתו המנוחה.

עם יישום הליך ההתנתקות הגיש העותר תביעת פיצויים לוועדת הזכאות לפי סעיף 12 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות (להלן – ועדת הזכאות), "עבור בית מגורים/מענק הוצאות והובלה והתארגנות/מענק לדמי שכירות/מענק אישי בשל ותק". ביום 17.8.05 דנה ועדת הזכאות בבקשת העותר. הוועדה קבעה כי הגם שמהראיות שהובאו בפניה עולה כי ערב יישום תוכנית ההתנתקות היה בבעלות העותר בית בשטח של 71 מ"ר בישוב גנים, הרי שאין בכך כדי ללמד, כי מרכז חייו של העותר ביום הקובע ליישום החוק (6.6.04), היה ביישוב. לפיכך החליטה הוועדה כי לעותר מגיע "פיצוי לפי מסלול א'", קרי "תשלום פיצוי לתובע ובנו בלא המרכיבים המותנים בקיום מרכז חיים ביישוב ביום הקובע". החלטה זו עמדה בעינה אף לאחר שהעותר צירף לתביעתו המקורית, בין היתר, חשבונות ארנונה שהונפקו עבור ביתו שבגנים לתקופה שבין מאי לאוגוסט 2005, וכן הודעות חיוב בגין חשבונות חשמל ומים (שם, "תוספת להחלטה" מיום 14.9.05). עם זאת קבעה הוועדה, כי נוכח נסיבות המקרה החריגות, יש לראות בפנייתו של העותר כפנייה לוועדה המיוחדת "אשר לה הסמכות לקבוע סעד במקרה קשה זה". סך כל הפיצוי שקיבל העותר על פי החלטת ועדת הזכאות עמד על 351,900 ₪. בנוסף קיבל העותר הלוואה עומדת בסך של 135,000 ₪, וכן שיפוי בגין מס רכישה (נספח ב' לעתירה).

לנוכח עמדת ועדת הזכאות, הובאה תביעתו של העותר בפני הוועדה המיוחדת. הוועדה המיוחדת, בהחלטתה מיום 7.9.05, אישרה לעותר זכות לרכוש מגרש בישוב יד חנה תמורת 225,000 ₪ בתוספת הצמדה כחוק, על מנת למנוע התנתקות המשפחה מתושבי הישוב גנים, שעקרו לישוב האמור. בהחלטה מיום 18.9.06 החליטה הוועדה המיוחדת כי יהיה זה מוצדק לאשר לעותר ולבנו תשלום מיוחד בסכום של 30,000 ₪, לפנים משורת הדין. בהחלטתה מיום 12.4.07, האריכה הוועדה המיוחדת להאריך את תוקף ההחלטה מיום 7.9.05 עד ליום 1.9.07 (ראו פירוט בהחלטת הוועדה המיוחדת מיום 19.3.08, נספח א' לעתירה).

ביום 6.2.08 ערכה הוועדה המיוחדת שימוע לעותר, וזאת במטרה לבחון את בקשתו להשוות את גודל הפיצוי שיוענק לו לפיצוי לו זכו מתיישבים שמרכז חייהם היה ביישוב המפונה. במהלך הדיון בעניין, החזירה הוועדה המיוחדת את הדיון בעניינו של העותר לוועדת הזכאות במטרה שתבחן את זכאותו להלוואת דיור. ביום 28.2.08 קבעה ועדת הזכאות, כי העותר זכאי "להלוואת דיור כהשלמה לפיצוי עפ"י סעיף 6(ב) לתוספת השנייה לחוק בסכום ... 70,380 ₪" (נספח 4 לתגובת המשיבה).

ביום 19.3.08 דנה הוועדה המיוחדת בעניינו של העותר פעם נוספת. הוועדה קבעה כי על אף שהוא מעולם לא השכיר את ביתו ושמר על "רמה מסוימת של קשר" עם הישוב גנים, הרי ש"בנסיבות האמורות, מתן תשלום מיוחד ... אינו מתיישב עם תכלית ההוראות שבחוק המתייחסות, כתנאי לזכאות לפיצוי, ליום הקובע, ולפיכך אין לדעת הוועדה מקום ליתן למבקש תשלום מיוחד נוסף, מעבר לפיצוי שנקבע עבורו בהחלטות הוועדה מיום 7.9.05 ומיום 18.9.06 ומיום 12.4.07" (נספח א' לעתירה).

ביום 14.4.08 ערער העותר לבית משפט השלום בירושלים על החלטת ועדת הזכאות מיום 28.2.08, בגינה הוענקה לו הלוואת דיור בסך של 70,380 ₪ (ו"ע 145/08). בבסיס הערעור עמדה טענת העותר כי הוא זכאי לפיצוי כמי שמרכז חייו היה בישוב. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) סילק על הסף את ערעורו של העותר מחמת שיהוי. עם זאת קבע בית המשפט, כי לפנים משורת הדין, יש לראות בערעור כעתירה מנהלית על החלטת הוועדה המיוחדת, והורה על העברתו לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה התקבלה, במובן זה ש"החלטתו של בית משפט השלום ככל שהיא מתייחסת להעברתו של התיק לבית המשפט לעניינים מנהליים, מבוטלת" (נספח ד' לעתירה – החלטת כב' השופט י' ענבר בבר"ע 828/09). בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה (נספח ה' לעתירה, החלטתה של כב' השופטת ע' ארבל, מיום 6.12.09, ברע"א 2678/09). יחד עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי "ראוי היה ליתן למבקש יומו בבית המשפט במובן זה שתתאפשר ביקורת שיפוטית על ההחלטות בעניינו ... המבקש לא מיצה את מגוון האפשרויות הפתוחות בפניו בערכאות נמוכות, שכן הוא לא הגיש כל עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד החלטות הוועדה המיוחדת. זהו לטעמי הפתרון הראוי בעניינו של המבקש" (שם, פסקה 7 להחלטה).

לאור החלטה זו, הגיש העותר לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית (בש"א 1105/09, כב' השופט מ' סובל). במהלך הדיון בבקשה, הסכים העותר "... לצמצם את עתירתו כך שלא תיתקף במסגרתה קביעת וועדת הזכאות בסוגיית מרכז חייו בתקופה הרלוונטית", שהרי את המועד לתקיפת החלטתה החמיץ העותר, כפי שקבע בית משפט השלום בהחלטתו לסלק את התביעה על הסף, ואין הקביעה בעניין זה מסורה לוועדה המיוחדת. אשר על כן, ניתנה לעותר "הארכה להגשת עתירה במתכונת המצומצמת האמורה" (נספח 6 לתגובת המשיבה), ומכאן העתירה שבפניי.

עיקרי טענות הצדדים

העותר טוען, כי בחינה כוללת של אורח חייו סמוך לאחר הרצח, מראה כי מרכז חייו היה ונותר ביישוב גנים, וכי מגוריו בפתח תקווה היו בעלי אופי מוגבל וזמני. לטענתו, בכל תקופת מגוריו בפתח תקווה הוא שמר על זיקה ועל קשר עם ביתו ויישובו, וזאת במגמה לשוב לגנים. העותר מוסיף, כי לצד חייו בפתח תקווה, סמוך לבית אימו, שם מצא מקום עבודה ושם החל ללמוד בנו, הגיע לגנים בסופי שבוע ובחופשות. לטענתו, כל אותה העת ביתו המרוהט היה מצוי ביישוב והוא שילם את חשבונות אחזקת הבית ואת מיסי היישוב, וראה עצמו כחלק מקהילת המגורים בגנים. עוד טוען העותר, כי שאלת מרכז חייו הינה שאלה הראויה לבחינה הן בפני ועדת הזכאות והן בפני הוועדה המיוחדת, כאשר לזו האחרונה סמכויות להגמשת הקריטריונים נוכח נסיבותיו המיוחדות. לטענתו, שיקולי הצדק העומדים במרכזם של שיקולי הוועדה המיוחדת מחייבים היו קביעת תשלום מיוחד בשיעור הפיצוי בגין אובדן מרכז החיים ביישוב המפונה, או פיצוי מיוחד בשיעור זהה.

מנגד טוענת המשיבה, כי ההחלטה אשר עומדת לבחינה היא החלטת הוועדה המיוחדת, ומשכך אין לדון כלל בשאלת מרכז חייו של העותר. עוד טוענת המשיבה, כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה המיוחדת. לטענתה, הוועדה שקלה את כלל השיקולים הרלוונטיים בטרם קבעה כי אין מקום ליתן לעותר תשלום מיוחד נוסף לפנים משורת הדין.

דיון

סעיף 1 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות קובע כי לשם יישום התוכנית על המדינה להסדיר, בין היתר, את העניינים הבאים: "מתן פיצויים הוגנים וראויים, בנסיבותיו המיוחדות של העניין, מאוצר המדינה, לזכאים על פי חוק זה; סיוע לזכאים לכך לפי חוק זה בתהליך הפינוי ובמעבר למקומות מגורים ותעסוקה חדשים; העתקת מקומות מגורים של קבוצות מתיישבים ... למקומות חלופיים, לפי חוק זה".

על פי האמור נקבעו במסגרת החוק שני מסלולים עיקריים לתשלום פיצויים למתיישבים עבור אובדן בית מגוריהם. האחד, מסלול א', הוא המסלול המעניק פיצוי למי שהיה ביום הקובע בעל זכות בבית מגורים. מסלול נוסף, המכונה בחוק מסלול ב', מעניק פיצוי למי שהיה ביום הקובע בעל זכות בבית מגורים, ומרכז חייו ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות בתכוף לפני היום הקובע היה ביישוב המפונה שבו מצוי בית המגורים. פיצוי לפי מסלול א' מעניק למתיישב פיצוי שגובהו נקבע לפי סוג בית המגורים ושטחו. פיצוי לפי מסלול ב' כולל פיצוי לפי מסלול א' בתוספת סכום המשתנה לפי ותק המגורים כמפורט בסעיף 3 לתוספת השנייה.

תכליתו של הפיצוי, כך על פי דברי ההסבר לחוק, הינה מזעור הפגיעה במפונים שרכושם אבד, מזה, ומזעור הפגיעה במפונים שאורח חייהם נפגע עקב יישום התוכנית, מזה:

"תכליתו של הפיצוי בשל בית המגורים היא למזער את הפגיעה באורחות החיים של המתיישבים כתוצאה מן הפינוי, ולאפשר לזכאים המתגוררים בשטחים שיפונו לעבור להתגורר בבית מגורים חלופי. לכן מוצע, כי במקרים שבהם ניהל המתיישב אורח חיים בשטח המפונה למשך תקופה ארוכה דייה כך שהדבר משקף מרכז חיים קבוע, נקודת המוצא לחישוב הפיצוי בשל בית המגורים לא תהיה בהכרח ערכו הכלכלי של הבית המפונה, אלא מתן פיצוי שיאפשר פתרון דיור חלופי הולם והוגן בנסיבות העניין, גם אם הוא עולה על השווי הכלכלי של בית המגורים המפונה" (ראו ה"ח הממשלה 130 בעמ' 15; ההדגשה אינה במקור).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ