אלי מלך נ' איילון

פסק דין

1.התובע טוען כי נפגע בתאונת דרכים בהיותו נהג אוטובוס בחברת דן. התובע טוען כי ביום 2.9.07 בשעה 05:40 לערך נפגע בעת עבודתו, כאשר במהלך ירידתו מהאוטובוס החליק במדרגות האוטובוס ונחבל וכתוצאה מכך נגרמו לו פגיעות בגב, בצוואר ובכתף ימין.

2.הנתבעת שהיא מבטחת האוטובוס חולקת על אירוע התאונה וטוענת כי התובע לא נפגע באופן בו תיאר זאת בכתב התביעה או בעדתו, ואם נפגע אין המדובר בתאונת דרכים.

3.על פי החלטתי, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית לעניין אירוע התאונה. הנתבעת לא הגישה מטעמה תצהירים אלא זימנה למועד הראיות עד מטעמה.

4.גרסת התובע הייתה כי ביום התאונה הגיע בתחילת המשמרת לתחנת היציאה במסוף המרינה בבת ים, ירד מהאוטובוס, מילא בקבוק מים כדי לשתות במשך העבודה, עלה שוב לאוטובוס, וביצע סריקה בטחונית באוטובוס לפני תחילת הנסיעה. לאחר מכן התיישב על כיסא הנהג כדי להתחיל בנסיעה. הוא ירד בשנית כדי לכוון את המראה הימנית של האוטובוס, במהלך הירידה החליק במדרגה הקדמית של האוטובוס. בחקירתו הנגדית אישר כי באותו יום ניגש למשרד הנהגים כפי שהוא עושה בכל פעם לפני תחילת נסיעה, ביצע את הסריקה הבטחונית לאחר שחזר לאוטובוס, אמר לנהגים בוקר טוב. הוא התיישב על הכיסא כאשר המנוע דומם כדי לסדר ציוד וכרטיסיות, הבחין שהמראה הימנית לא מכוונת, ירד במדרגות והחליק. הוא קיבל מכה מהמדרגה בגבו.

5.על פי תצהירו, לאחר הנפילה לא יכול היה להתרומם. בחקירה הנגדית הוא סיפר כי לאחר הנפילה נשכב במעבר, על הגב, הוא קם כדי להתיישב על כיסא ואז נפל שוב פעם, ואז קרא לנהג אחר בשם מאיר.

6.נכון הדבר כי השתלשלות אחרונה זו לא פורטה בתצהיר התובע. במקום זאת נרשם כי התקשה לקום, לא הצליח, ואז קרה לעזרה. התובע הסביר בחקירתו כי לא חשב שהנפילה השנייה היא עקרונית, ועל כן לא פירט זאת בתצהיר. התובע הסביר כי מה שתיאר בתצהיר כעובדה שהתקשה לקום והזעיק עזרה, בכך התכוון לנפילה השנייה. בהמשך חקירתו הסביר כי צעק לאותו מאיר, הוא קרא לו כי ראה אותו קודם לכן כאשר הלך למלא מים. מאיר הגיע, ראה רואה אותו שוכב על רצפת האוטובוס, קרא לסדרן העבודה בשם זומי, והזמינו אמבולנס. הוא נשאר לשכב עד שהגיע אמבולנס כי לא יכול היה לקום.

7.אין מחלוקת כי בגיליון חדר המיון נרשם בפרטי אירוע התאונה כי התובע נפל באוטובוס בזמן סריקה. לאחר מס' ימים פנה התובע לחדר מיון וביקש לשנות את הרישום כך שיהיה רשום שהוא נפגע במהלך ירידה במדרגות האוטובוס. התובע הסביר זאת בחקירתו הנגדית כי הבחין ברישום השגוי מס' ימים לאחר ששוחרר בבית חולים. לדבריו, מה שנרשם אינו תואם את מה שסיפר, הוא פנה לחדר מיון מיוזמתו, איש לא הפנה את תשומת ליבו לטעות ברישום. בהערות של תעודת מד"א נרשם כי התובע נפגע בעקבות מעידה על הגב, זאת לדבריו, וכי כאשר צוות מד"א הגיע, התובע נמצא שוכב על הגב

8.הוגש טופס ב.ל. 250 אותו ממלא מי שנפגע בתאונת עבודה וכן המעביד. בטופס, שנערך על ידי עובד סוציאלי של חברת דן, נרשם כי לדברי התובע בזמן שניסה לרדת מהאוטובוס הוא החליק על המדרגה הקדמית ונפל. המסמך נערך יום לאחר התאונה.

9.אין חולק כי עדות התובע לעניין זה היא עדות יחיד, ועל כן מוטל עליו נטל מוגבר להוכיח את גרסתו העובדתית. הנתבעת טוענת כי התובע לא עמד בנטל זה.

10.הנתבעת מצביעה על הדברים שנאמרו בתחילה בחדר המיון היינו כי התובע נפל בזמן סריקה באוטובוס. הנתבעת טוענת, ובצדק, כי דברים אלה יכלו לבוא אך ורק מפיו של התובע. לחיזוק טענה זו מצביעה הנתבעת על הדברים שנרשמו בדו"ח מד"א כי לדברי התובע הוא נפל בעקבות מעידה על הגב, היינו אין שמץ של אמירה בדו"ח מד"א או בכתוב בגיליון חדר מיון, לפני שהתובע ביקש לתקנו, כי התובע נפל במהלך ירידה מהאוטובוס על מדרגות האוטובוס.

11.הנתבעת טוענת כי זו הגרסה הראשונית והמידית שנתן התובע טרם היה סיפק בידו לשקול את שינוי הגרסה, וכי יש לקבלה.

12.לטענת הנתבעת, גרסה זו עברה שיפוצים ושינויים שאפילו לא נכללו בתצהיר עדות הראשית כגון נפילה נוספת, והעובדה שהתובע נמצא שוכב על גבו בתוך האוטובוס ולא סמוך לפתח האוטובוס מקום בו נפל לדבריו. מילים אחרות, לפתע עוסקים אנו בשתי נפילות.

13.התובע בחר שלא לזמן את העד מאיר גרבש, שבא לראות את מצבו של התובע לאחר הנפילה, וזאת לאחר שהתובע קרא לו.

14.הנתבעת טוענת כי לאחר שהיא זימנה את אותו מאיר, הבין התובע כי מקום משכבו בתוך האוטובוס יתגלה, ועל כן שינה את גרסתו ויצר גרסה נוספת של שתי נפילות.

15.התובע, טען בסיכומיו כי הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה למעט אותו מאיר גרבש, אינני סבור כי ניתן לבוא בטענות לנתבעת במקרה זה שהרי ברור כי מלבד התובע איש לא ראה את הנפילה, העד היחיד שהגיע בסמוך היה מאיר גרבש, התובע בחר שלא לזמנו, ודווקא הנתבעת היא זו שזימנה עד זה.

16.בעדותו בבית המשפט תיאר מאיר גרבש כי באותו היום ישב בתוך האוטובוס שלו ואז שמע מישהו קורא בשמו בקול חלש, הוא חשב שזו מעין בדיחה. הוא ירד מהאוטובוס והסתכל לתוך האוטובוס של התובע, הבחין שהוא אינו על כיסא הנהג, ואז המשיך ושמע אותו קורא לו. הוא ראה אותו שוכב על הרצפה ונאנח. התובע סיפר לו שנפל. לדבריו, התובע שכב על רצפת האוטובוס מטר וחצי מהכניסה לאוטובוס.

17.מכלל הראיות שהוצגו לפני בית המשפט הנוגעות לנפילה עולה, כי התובע, שהוא העד היחיד לאירוע הנפילה, שינה את גרסתו. בתחילה טען כי נפל על הגב על מדרגות האוטובוס. הוא לא הזכיר כלל נפילה שנייה. גרסה זו באה רק לאחר שנודע לו שהנתבעת הזמינה את מאיר גרבש להעיד, ואז הבין ככל הנראה שמאיר יעיד כי מצא אותו שוכב בתוך האוטובוס ולא על מדרגות האוטובוס או סמוך לפתח האוטובוס.

18.תמוהה עוד יותר היא העובדה שהתובע מסר גרסה בבית החולים שהוא נפל בעת שביצע סריקה באוטובוס. ברור לכל כי גרסה זו באה מפיו של התובע ולא נוצרה יש מאין על ידי מאן דהוא בבית החולים, שאין לו כל אינטרס לכתוב דווקא שהתובע נפל בעת סריקה ולא בעת שירד מהמדרגות של האוטובוס. שילוב דברים אלה, היינו האמירה הראשונית של התובע בבית החולים באשר להתרחשות התאונה והמקום בו נמצא התובע שוכב בתוך האוטובוס, מלמדות בוודאות גבוהה ביותר כי אכן התובע נפל במהלך הסריקה בתוך האוטובוס ללא כל קשר לירידה במדרגות האוטובוס.

19.לאור כל המאור, יש לקבוע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו.