אלי ואח' נ' חברת מ.ע. הנדבה תכנון ובניה 066012113(פורמלי) ואח'

פסק דין

בקשה לאישור ולביטול פסק בוררות

לפני בקשות לאישור ולביטול פסק בוררות, שניתן על-ידי עו"ד אבי ענתבי ביום 25.7.13 (להלן – פסק הבורר).

רקע עובדתי

ביום 24.7.12 נחתם בפני האגודה לתרבות הדיור הסכם לשיפוץ בית משותף ברח' הרצל 2 בבת ים, כאשר הצדדים לו הינם: מצד אחד – פסח אלי, מיזיקובסקי ליאוניד וטוקר יוסף, אשר כונו בהסכם "הנציגות" (ויכונו על ידי – חברי הנציגות) ומצד שני - "מ.ע. הנדסה – מאיר בראל" אשר כונה בהסכם "הקבלן". חברי הנציגות חתמו באופן אישי על ההסכם, ובמקום שיועד לחתימת הקבלן הוטבעו שתי חותמות: האחת – מאיר בראל, והשניה – מ.ע. הנדסה תכנון ובנייה. תמורת השיפוץ בהסכם הועמדה ע"ס 884,480 ₪, והעבודות החלו להתבצע בתחילת 2013 על-ידי מאיר יולזרי, המכנה את עצמו, כפי שהוברר בדיון, גם בשם המסחרי מאיר בראל (להלן – יולזרי). בחודש אפריל 2013 הודיע המפקח מטעם הדיירים, המהנדס יוסף קרני, על הפסקת העבודות בשל כשלים שונים. הסכסוך בין הצדדים הופנה לבוררות, בהתאם לתנית הבוררות שבסעיף 13 להסכם, והבורר מונה על-ידי מנכ"ל האגודה לתרבות הדיור ביום 12.5.13.

הבוררות

יולזרי טען כי הוא מבצע את העבודות בשם או בשיתוף פעולה עם קבלן בשם עלי מחאמיד (להלן – מחאמיד) שהינו קבלן רשום, ואילו חברי הנציגות טענו שאין למחאמיד כל קשר להסכם, וכי אם החתימה נעשתה בשמו, הרי הינה מזוייפת.

יולזרי הגיש לבורר תביעה שהתובעים לה הינם: התובע מס' 1 – "מאיר בראל (מאיר יולזרי)", והתובע מס' 2 – אלי דיין צדק, בה טען, בין היתר, כי לצורך ההתקשרות עם חברי הנציגות התקשר עם מחאמיד שאף נבדק על ידי האגודה לתרבות הדיור שמצאה אותו כשיר לבצע את עבודת השיפוץ. חברי הנציגות התכחשו לקשר בין יולזרי לבין מחאמיד והגישו לבורר תצהיר מטעם מחאמיד בו גרס כי ההסכם "לא נעשה על דעתי ולא הייתי שותף לעבודות בבניין הנ"ל". חברי הנציגות הגישו לבורר תביעה נגדית הנסמכת על שתי חוות דעת מקצועיות המפרטות את הנזקים שנגרמו לבניין על ידי יולזרי עד להפסקת העבודות על ידי המפקח.

פסק הבורר

בפסק הבוררות שהצדדים לו הינם מצד אחד – חברי הנציגות, ומצד שני – "1. מ.ע. הנדסה תכנון ובנייה בע"מ 2. מאיר יולזרי (בראל)" קבע הבורר כי:

1. הדיירים התקשרו עם יולזרי באופן אישי לצורך ביצוע העבודות, אף שילמו לו את הכספים ישירות. בטרם החלו העבודות, החליטו הדיירים לסכל את ההסכם, וניסו למצוא דרכים יצירתיות להתחמק ממנו. הדיירים התנהגו בחוסר תום לב וניסו לנשלו מהפרויקט בהאשמות מרמה שלא היה להן בסיס.

2. הדיירים התעשרו שלא כדין מהקבלן – קיבלו תמורה, כאשר הדוחות התקופתיים של המהנדס מטעמם מאשרים שקצב העבודה היה סביר.

3. הבורר חייב את הדיירים לשלם ליולזרי סך של 110,716 ₪ עבור עבודות שביצע; 118,000 ₪ עבור הוצאות בגין פיגומים שהוציא, ובסה"כ 228,716 ₪.

4. לאחר תשלום הכספים יהיו הדיירים חופשיים להתקשר עם קבלן חליפי כפי שיחפצו.

בקשת הביטול

חברי הנציגות – מבקשי הביטול, טוענים לשלוש עילות ביטול: לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ["לא היה הסכם בוררות תקף"]; לפי סעיף 24(5) לחוק ["הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו"]; ולפי סעיף 24(10) לחוק ["קיימת עילה שעל פיה היה בית-משפט מבטל פסק-דין סופי שאין עליו ערעור עוד"].

לטענתם, האגודה לתרבות הדיור הייתה זו שהמליצה להם על יולזרי, ושמו נמצא ברשימת הקבלנים המומלצים על-ידה. במועד החתימה על ההסכם, התחזה יולזרי לבעלים של חברה וזייף את חתימתו של מחאמיד. חברי הנציגות הוטעו באשר לזהות הגורם המתקשר עמם ואף הגישו על כך תלונה במשטרה. פסק הבוררות בטל מחמת חוסר סמכות, הבורר אף לוקה בניגוד אינטרסים, משמונה על ידי האגודה לתרבות הדיור, שהיא זו שהפנתה את הנציגות לקבלן מתחזה. זאת ועוד, הבורר לא התייחס כלל לטענות בדבר ההטעיה בזהות המתקשר, אף לא לשתי חוות הדעת שהוגשו לו ע"י חברי הנציגות בכל הנוגע לנזקים שנגרמו לבניין.

בקשת הביטול נתמכה גם בתצהיר חבר הנציגות וגם בתצהירו של מחאמיד אשר הוסיף והגיש לביהמ"ש תגובה לבקשת הביטול בה טען, בין היתר, כי יולזרי מתייצג במספר הקבלן הרשום שלו ללא רשותו ושלא על דעתו.

תגובת יולזרי

בתגובה שהוגשה מטעמו ואשר לא נתמכה בתצהיר נטען, כי חברי הנציגות פעלו בחוסר תום לב – ביקשו להחליף את מבצעי העבודות שלושה חודשים בלבד לאחר החתימה על ההסכם ולהתקשר עם קבלן אחר (יהודה אלירז). עוד נטען כי מאחמיד הוזמן למשרדי האגודה לתרבות הדיור ושם נבדק על-ידי דורון ישראלי, כעולה מאישור המוזכר בפסק הבורר. בשל הפחדה ואיומים נמנע מאחמיד להגיע להליך הבוררות. הבורר הכריע בכל הטענות והחליט לקבל את חוות דעתו של המהנדס שמינה, ועל כן אין כל פסול בפסק הבורר ויש לאשרו.