אליס נ' אסרף ואח'

פסק דין

בפניי תביעה קטנה אותה הגיש התובע נגד הנתבעים ביום 19/02/13. בתביעה נתבע פיצוי כספי בסך 2,197 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 10/10/12. התובע מבקש החזר השתתפות עצמית, כינון והוצאות משפט.

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובע- רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן: "המזדה").

רכב הנתבעים- רכב פרטי מתוצרת סוזוקי (להלן: "הסוזוקי").

בכתב התביעה נטען כי בעת שנסעו התובע ואשתו ברחוב כצנלסון בגבעתיים, לכיוון דרום, יצאה לפתע הסוזוקי ממקום חניה, הנמצא בצידו הימני של הכביש ופגעה במזדה.

בכתב ההגנה נטען כי נהג הסוזוקי החל בנסיעה זהירה אחורנית, כדי לצאת מחניה וכאשר הבחין במזדה, עצר עצירה מוחלטת. המזדה, שהמשיכה בנסיעה, פגעה בסוזוקי.

ביום 25/08/13 נערך דיון בפניי בתביעה. לדיון התייצבו כל הצדדים. בדיון העידו 4 עדים: מטעם התובע- התובע בעצמו ואשתו שהייתה עימו ברכב כנוסעת בזמן התאונה; מטעם הנתבעים- נתבע 1 ועד ראיה, שנכח במקום בזמן האירוע.

אין חולק כי בזמן התאונה הייתה המזדה בנסיעה ישר בעוד הסוזוקי הייתה בעת יציאה (בנסיעה לאחור) ממקום חניה, כאשר התנגשות הרכבים הייתה בין הפינה השמאלית אחורית של הסוזוקי לבין צידה הימני של המזדה. המחלוקת היא בשאלה, האם התאונה נגרמה כתוצאה מנסיעה לא זהירה, אחורנית, של נהג הסוזוקי או כתוצאה מנסיעה לא זהירה של נהג המזדה, עד כדי התנגשות בסוזוקי שהייתה בעצירה.

הראיות שהציגו הצדדים

כתבי הטענות, על נספחיהם.

תמונות שחור לבן של נזקי המזדה (מוצג ת/1).

תמונות צבע של נזקי המזדה (מוצג ת/2).

עדויות הנהגים המעורבים בדיון בפניי +עדות אשת תובע 1 (שהייתה ברכב בזמן התאונה) + עדות עד ראיה שהיה נוכח במקום התאונה.

הכרעה

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה.

מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובע להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו, כלומר להוכיח כי גרסתו, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)]. מצאתי כי גרסת התובע, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה.

אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

לאחר ששמעתי את עדויות העדים, התרשמתי כי עדותו של התובע מהימנה יותר מעדותו של נתבע 1 ומתיישבת באופן מסתבר ומשכנע יותר עם הראיות הנוספות שהוצגו בפניי.

מיקומי הפגיעה מתיישבים עם גרסת התובע ולא עם גרסת הנתבעים. סביר שאם המזדה הייתה פוגעת בסוזוקי בזמן עצירת הסוזוקי, פגיעת המזדה הייתה עם חזית הרכב, בצידה הימני של הסוזוקי. ממיקומי הפגיעה ברכבים- בצידה של המזדה ובפינה השמאלית אחורית של הסוזוקי, עולה כי המזדה כבר הייתה בניצב אל הסוזוקי, כלומר, כמעט חלפה על פניה, בזמן שהסוזוקי הייתה בנסיעה אחורנית. מכאן, שהסוזוקי לא הייתה בעצירה, אלא בנסיעה, בזמן התאונה.