אליהו נ' קציר ואח'

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לקטנוע של התובע באירוע תאונת דרכים.

התובע טען כי הוא נסע בדרך בגין בתל אביב, מכיוון צפון לדרום, בנתיב הימני. לפתע, רכב בו נהג הנתבע ואשר יצא מהשיקוע הקיים במקום, חדר לנתיב נסיעתו וחתך אותו בכוונה לפנות ימינה לרחוב החשמונאים, תוך שהוא חוצה שלושה נתיבים ובהם נתיב נסיעתו של התובע. התובע בלם בעוצמה על מנת שלא להתנגש ברכב, כתוצאה מכך הוא איבד שליטה על הקטנוע ונפל. לקטנוע נגרמו נזקים.

הנתבעים טענו כי הנתבע נסע בנתיב הימני ביותר כאשר בכוונתו לפנות ימינה לרחוב החשמונאים. הוא אותת לפנייה ימינה וכאשר החל לבצעה הוא הבחין בתובע שנסע מאחוריו, כאשר זה אבד שליטה על האופנוע ונפל על הכביש. הנתבעים ציינו כי לא היה מגע בין האופנוע לבין רכב הנתבעים. עוד הם טענו כי הנתבע לא הגיע מהשיקוע הקיים במקום אלא נסע ברחוב מנחם בגין ישר ולא חצה נתיבים כנטען בכתב התביעה.

בדיון שמעתי את עדויותיהם של התובע ושל הנתבע.

התובע אמר כי הוא רכב על קטנועו מצפון לדרום דרך מנחם בגין. הוא היה בנתיב הימני ומהירות נסיעתו כ- 40 קמ"ש. לפני הרמזור הוא ראה את רכב הנתבעים שהיה בנתיב השמאלי מבצע חיתוך חד ימינה. הוא שיער שהנהג ברכב רצה להיכנס לנתיב שמיועד לנסיעה דרומה. הוא האט מעט ואז הוא הבחין ברכב הנתבעים ממשיך לנסוע לכיוון רחוב החשמונאים. בהיותו במרחק של כ – 5-6 מטרים ממנו, הוא ביצע בלימת חירום וחתך שמאלה כדי להימנע מהתאונה. בעקבות כך הוא איבד שליטה ונפל על הכביש. במהלך חקירתו הנגדית התברר כי עובר לתאונה התובע יצא מהמנהרה כשהוא לשיטתו במרחק של כ-60-70 מטרים ממקום התאונה. הקטנוע עצמו חלף על פני 3 נתיבים והגיע לנתיב הימני כשהוא במרחק של כ- 10-15 מטרים ממקום התאונה. הוא ראה את רכב הנתבעים אשר הגיע מהנתיב השמאלי ביותר וחותך ימינה. בניסיונו להימנע מהתאונה הוא כאמור איבד שליטה. בעדותו הוא אמר כי רכב הנתבעים לא הוסע במנהרה וכי כאשר נטען בכתב התביעה כי רכב הנתבעים יצא משיקוע, כוונתו הייתה לנתיבים השמאליים שהם בירידה.

הנתבע אמר כי הוא נסע בדרך מנחם בגין בתל אביב מכיוון צפון לדרום. לדבריו הוא נסע בנתיב האמצעי. כוונתו הייתה לפנות ימינה לרחוב חשמונאים אולם בשל קיומו של נתיב תחבורה ציבורי מימין, הפניה ימינה יכולה להתבצע רק ב- 20 מטרים האחרונים. הוא אותת כחוק וביצע פניה ימינה. בעודו פונה, הוא הבחין במראה האחורית ברוכב אופנוע דוהר במהירות מופרזת תוך כדי נהיגה מסוכנת. הוא הבין שעליו להאיץ את מהירות הנסיעה כדי שהקטנוע לא יפגע בו ולכן הוא ביצע את הפניה מהר יותר. תוך כדי ביצועה הוא הבחין בקטנוע שהחליק וניסה לעקוף אותו על מנת להימנע מהפגיעה ברכב. להערכתו המרחק היה בניהם 10 מטרים. הוא לא ידע לומר אם רוכב האופנוע היה מאחוריו או בנתיב התחבורה הציבורית. לדבריו ברגע שהוא החל בפניה ימינה הקטנוע החליק. עוד הוא אמר כי באותו יום תנאי מזג האוויר היו מאוד קשים והיה אובך.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות החלטתי לקבל את התביעה בעיקרה.

מעדותו של הנתבע התרשמתי כי התאונה התרחשה בעקבות מעבר הרכב מהנתיב בו הוא הוסע אל הנתיב של הקטנוע. מעדותו עלה בבירור, כי התאונה התרחשה מיד בסמוך למעבר בין הנתיבים. הוא אף הודה שהוא ראה את הקטנוע במראה ועל מנת להימנע מהפגיעה הוא האיץ את מהירות נסיעתו. דבריו אלה מלמדים כי המעבר בין הנתיבים בוצע על ידו בחוסר זהירות מבלי לוודא קודם לכן שהוא יכול היה לעשות זאת בבטחה, שהרי התובע היה שם עם קטנועו. העובדה שהוא לא ידע לומר אם התובע היה מאחוריו או בנתיב התחבורה הציבורית, מלמד גם הוא על חוסר זהירותו.

על אף האמור לא מצאתי לפטור את התובע מאחריות לתאונה. מכתב התביעה נוצר הרושם שהוא נסע משך זמן רב בנתיב הימני ואז נכנס הרכב אל נתיב נסיעתו ולא היא. בעדותו התברר שהוא יצא מתוך המנהרה וכי במהלך מרחק נסיעה קצר הוא עצמו חלף על פני 3 נתיבים במהירות. בהתאם לעדותו של הנתבע במקום שררו תנאי מזג אויר קשים והיה אובך. מעדות הנתבע התרשמתי שמהירות נסיעתו של התובע לא התאימה לתנאים במקום.

לאחר ששקלתי את כל נסיבות האירוע החלטתי לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 30%.

התובע הוכיח את נזקיו באמצעות חוות דעת שמאי לפיה נגרם לקטנוע נזק בסך של 7,259 ₪. כן הוא נשא בתשלום שכר טרחת שמאי בסך של 730 ₪. לאור קביעתי כאמור לעיל, הוא זכאי לתשלום 70% מנזקיו קרי סך של 5,592 ₪. הסכום ישולם בתוספת הצמדה וריבית כדין מיום 31.5.2010 ועד התשלום בפועל. בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע, אגרת בית משפט בסך של 355 ₪, הוצאות לתובע בסך של 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהעדר הצדדים.