פסק דין
עניינה של תביעה זו הוא בדרישה לתשלום דמי תיווך.
טענות התובע
ביום 6.7.11 פנה הנתבע לתובע בבקשה להזמין שירותי תיווך לצורך מכירת דירתו ברח' יעקב דה האז ברמות בירושלים. במועד זה חתם הנתבע על הסכם הזמנת שירותי תיווך והתחייב לשלם סך של 1% מסכום המכירה בתוספת מע"מ. כן הוסכם בין הצדדים היא מכירת הדירה לא תהיה בבלעדיות התובע.
במהלך הטיפול במכירת הנכס הביא התובע קונה אשר הסכים לרכוש את הדירה ובסופו של יום נחתם בין הנתבע לקונה הכסם לפיו נמכרה הדירה תמורת סכום של 1,310,000 ₪. מכאן שעל-פי ההסכם בין הצדדים סכום דמי התיווך שעל הנתבע לשלם הוא 15,237 ₪.
התובע טוען כי הנתבע מסרב ללא סיבה מוצדקת לשלם את דמי התיווך.
טענות הנתבע
הנתבע מודה כי חתם על הסכם להזמנת שירותי תיווך, במסגרתו התחייב לשלם לתובע 1% בעבור דמי תיווך. לאחר שנוכח הנתבע כי עדיין לא נמצאו קונים לדירה פנה בסוף אוגוסט 2011 אל התובע, וזה השיב לו כי ללא מתן בלעדיות הוא אינו משקיע כסף בפרסום. לפיכך, חתם הנתבע על הסכם נוסף בו העניק לתובע בלעדיות. במסגרת ההסכם השני נקבע כי אם תימכר הדירה בסכום של מעל 1,350,000 ₪ יזכה התובע לדמי תיווך בשיעור של 2%, בעוד שאם תימכר הדירה בסכום נמוך מזה לא יהיה זכאי התובע לדמי תיווך כלל. בכך ביקש הנתבע ליצור אצל התובע תמריץ חיובי למכור את הדירה במחיר שישקף את רצונו.
בסופו של יום נמכרה הדירה בסכום של 1,310,000 ולפיכך טוען הנתבע כי התובע אינו זכאי לקבלת דמי תיווך מהנתבע.
הנתבע ניסה למצוא את הסכם התיווך השני, אך הדבר לא עלה בידיו, שכן לטענתו אבד לו או שלא קיבל העתק ממנו. לפיכך, דורש לחייב את התובע להציג את פנקס הזמנות שירותי תיווך מאוגוסט 2011.
דיון והכרעה
אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 6.7.11 חתם הנתבע על טופס הזמנת שירותי תיווך מהתובע, לפיו התחייב לשלם לתובע סך של 1% מסכום המכירה בתוספת מע"מ. אין גם מחלוקת כי בסופו של יום הביא התובע קונה אשר רכש את הדירה במחיר של 1,310,000 ₪.
השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא האם נחתם הסכם מאוחר בין הצדדים להזמנת שירותי תיווך במסגרתו ניתנה בלעדיות לתובע במכירת הדירה והנתבע התחייב לשאת בתשלום דמי תיווך רק אם תימכר הדירה במחיר העולה על 1,350,000 ₪.
העידו בפני התובע, הנתבע וכן שלושה עדים מטעם הנתבע.
התובע הכחיש בתוקף קיומו של הסכם מאוחר, לפיו ניתנה לו בלעדיות וכי תשלום דמי התיווך הותנה במחיר הדירה. התובע טען כי פרט להסכם הראשון להזמנת דמי תיווך בו לא הוענקה בלעדיות לתובע, לא נחתם בין הצדדים הסכם מאוחר יותר. עוד טען התובע בעדותו, כי מעולם אינו מתקשר בהסכמי תיווך בהם תשלום דמי התיווך מותנה במחיר הדירה.
מנגד העיד הנתבע, כי בתחילה חתם על טופס להזמנת שירותי תיווך מהתובע ללא בלעדיות, אך לאחר מספר שבועות בהם הדירה לא נמכרה, הסכים הנתבע לחתום על הסכם המקנה בלעדיות במסגרתו הותנה תשלום דמי התיווך בסכום בו תימכר הדירה. לטענתו, לא קיבל העתק מהסכם זה או שזה אבד. לתמיכת טענתו הציג הנתבע מודעות בהן פרסם התובע את דירתו במספר עיתונים, כאשר במודעות אלה מצויין מפורשות כי הדירה היא בבלעדיות משרד התיווך של התובע. עוד העיד הנתבע, כי לאחר חתימת ההסכם עם רוכש הדירה, לא דרש ממנו התובע תשלום דמי תיווך כי אם מרוכש הדירה בלבד. רק בהמשך העלה התובע את דרישתו בטענה כי ביצע עבודה ועל כן מגיע לו תשלום.
מטעם הנתבע העידה הגב' מלכה אסולין, שהינה אדריכלית שעמה התייעץ הנתבע. הגב' אסולין העידה כי יעצה לנתבע להתנות את תשלום דמי התיווך במחיר המכירה של הדירה, כפי שנהגה אף היא כאשר התקשרה בהסכם תיווך למכירת דירתה עם סוכן של התובע. עוד העידה הגב' אסולין, כי לאחר חתימת הסכם המכר סיפר לה הנתבע כי התובע דורש ממנו דמי תיווך בניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים.
כן העיד מטעם הנתבע מר גבריאל היימן, שהינו חבר של הנתבע ומתווך במקצועו. מר היימן העיד כי עוד טרם נמכרה הדירה, סיפר לו הנתבע כי נתן בלעדיות לתובע וכי תשלום דמי התיווך הותנה בסכום בו תימכר הדירה. אף מר בנימין קצנלבוגן, שהינו חבר של הנתבע, העיד כי הנתבע סיפר לו את אותם דברים בזמן אמת.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובע. אמנם הנתבע לא הציג את ההסכם המאוחר שלקיומו הוא טוען, שכן לטענתו אבד לו, אך גרסתו של הנתבע היתה אמינה עלי ואף נתמכה בעדויותיהם של העדים מטעמו, אשר עדותם היתה מהימנה.
טענת התובע כי הדירה לא נמסרה לבלעדיותו אינה עולה בקנה אחד עם המודעות אותן פרסם בעיתונים, בהן צוין מפורשות כי הדירה היא בבעלות משרד התיווך, מה שמטיל ספק גדול באמינות גרסתו. אף טענתו כי מעולם אינו מתקשרבהסכם תיווך בו תשלום דמי התיווך מותנה במחיר מכירת הדירה, אינה מתיישבת עם עדותה של הגב' אסולין, לפיה התקשרה עם עובד ממשרדו של התובע בהסכם תיווך בו הותנה תשלום דמי התיווך במחיר המכירה.